על המקדש ועל המדינה
“אבל שונה היא תולדות ישראל מתולדות עמים רבים, גם בהיות עם ישראל יושב על אדמתו והנהיג ממשלה מדינית, גם אז יסוד קיומו היה רק דתו ותורתו, שבשעה שהיו ישראל מתהלכים בתמים את ד׳ ותורתו, עשו חיל והצליחו, ובסורם מדרך ד׳, אז בכל תקפם וגבורתם ירדו פלאים, – וכמו שמעתיק הח׳ ״הנ״ס״ ״בהצפירה״ גליון 49 שנת תרמ״ד דברי הח׳ העסקן הכללי גבריאל ריססער לאמר: ״היהודים סובלים חמת המציק בדומיה, כמו לא ירגישו, אך כאשר תגע יד צורר בקדשי מחמדיהם, אז ירגזו ממנוחתם ויתגברו כאריות, נקל להם אבדן חייהם ושפלות מצבם וירידתם במדרגת המעמד המדיני, אך חלול הורתם והגרשם מגן עדן הדת, בל יוכלו שאת במנוחה מבלי התעורר עד מאד, ובא האות על זה, כי הגדול והגבור בהאסונות אשר מצא אותם, אבדן חופשיותם וירידתם ממדרגת לאום מדיני בתגרת יד גייסות רומא, מכונה בפיהם על שם ״חורבן בית המקדש״, אותו ישימו להם לפרק ולציון בדברי ימיהם, ולפי החורבן הם מונים. המפלה המדינית, לא היתה למלה בפיהם, ולא הציבו לה יד בסגנון לשונם. ורק חורבן בית המקדש נשאר בזכרונם מכל המלחמה הנוראה שבה היתה תבוסתם שלמה״.
* זכרון יעקב – ר’ יעקב הלוי ליפשיץ ז”ל (קאוונא־סלאבאדקא, תרפ”ד), חלק א’ פרק א’
דפח”ח.