אברהם רבקש Avraham Rivkas

Leima versus Neima Part One

Huh? Aren’t they perfect synonyms?

In fact, there is an important, but somewhat unknown, difference between these lookalike terms in Gemara usage. I hope, G-d willing, to explain matters.

Leima indicates an a priori option to be rejected, while Neima is customarily used for a lasting idea. See Tosafos quoted below. It’s simple to remember: Leima is ‘lame’.

The reason for the distinction is straightforward. ‘Neima’ (not to be confused with ‘Nima‘, meaning hair) translates literally as “We will say”, as opposed to ‘Leima’ or ‘Say (command)’.

This division is only true when the L/N terms are used as introductions to entirely new answers. When the Gemara is simply matching sages’ opinions (whether Amora’im to those of Tanna’im or Tanna’im to those of other Tanna’im), the above division is meaningless. Exemples: “Leima/Neima beplugta dehanei tana’i ka miflegi”; “Leima/Neima keploni”; “Leima/Neima ketana’ei”. I don’t know why this is.

I am also having some trouble with understanding “Im ken leima kra…” (For instance Berachos 2b; if switching the language in the verse is indeed optional, where’s the proof?); “Leima/Neima kasavar…”

Q.O.D.

Leima –

Eruvin 45b, end (attempted refutation of Rabbi Eliezer) –

אמר מר ביום טוב הרי הן כרגלי כל אדם ואמאי ליקני שביתה באוקיינוס לימא דלא כרבי אליעזר דאי כרבי אליעזר הא אמר כל העולם כולו ממי אוקיינוס הוא שותה

אמר רבי יצחק הכא בעבים שנתקשרו מערב יום טוב עסקינן

Niddah 28b –

… לימא מסייע ליה טומטום ואנדרוגינוס שראו לובן או אודם אין חייבין על ביאת מקדש ואין שורפין עליהם את התרומה ראו לובן ואודם כאחת אין חייבין על ביאת מקדש אבל שורפין עליהם את התרומה מאי טעמא לאו משום שנאמר מזכר ועד נקבה תשלחו זכר ודאי נקבה ודאית ולא טומטום ואנדרוגינוס

אמר עולא לא הא מני ר’ אליעזר היא דתנן רבי אליעזר אומר…

This last one seems a powerful example, Baba Kama 62b (new chapter) –

ואילו מדת תשלומי כפל נוהגת בין בגנב בין בטוען טענת גנב ומדת תשלומי ארבעה וחמשה אינה נוהגת אלא בגנב בלבד לא קתני מסייע ליה לרבי חייא בר אבא דא”ר חייא בר אבא אמר רבי יוחנן הטוען טענת גנב בפקדון משלם תשלומי כפל טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה איכא דאמרי לימא מסייע ליה לרבי חייא בר אבא דא”ר חייא בר אבא אמר רבי יוחנן הטוען טענת גנב בפקדון משלם תשלומי כפל טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה מי קתני אין בין מרובה קתני תנא ושייר

The only passable explanation for contrast between the two versions (“Leshonos”) is the deal on Leima.

Tosafos’ answer, too, would have zero proof from the Gemara without it –

(מרובה קתני תנא ושייר,) לשון ראשון דמייתי סייעתא לא בעי למימר דשייר דסבר ההוא לישנא דכיון דקתני מרובה אין לומר שייר כמו באין בין וכן משמע הלשון דקאמר ללישנא בתרא מי קתני אין בין מרובה קתני משמע שתחילה היה סבור דמרובה הוי כמו אין בין וא”ת ומאי שייר דהאי שייר וי”ל דשייר טענת גנב באבידה דדריש לקמן רבי יוחנן דמשלם כפל ואי טעין טענת גנב בפקדון לא משלם ארבעה וחמשה בטבח ומכר הכי נמי טוען טענת גנב באבידה ועוד שמשייר שותף שגנב מחבירו ושותפין שגנבו לא משלם ארבעה וחמשה כדאמר לקמן בפירקין (ד’ עח:) ועוד יש מפרשים דאין לחוש הכא אם אינו משייר כי אם דבר אחד כיון דלא נחת למניינא אלא דגלי לן שיש ריבוי בכפל מארבעה וחמשה

Here Leima is not neutral but an active Fifth Column!

To be continued… 

‘Do You Know Hilchos Shabbos?’ – A Teaser

“Do You Know Hilchos Shabbos? – Practical Questions for the Whole Family” is an entertaining new Halacha book by Rabbi Michoel Fletcher, published by Menucha Publishing, Brooklyn NY, USA.

With a beautifully designed hardcover, the book includes chapters on every Melacha and major aspect of keeping Shabbos properly. Every discussion is kept admirably brief and is introduced with an amusing real-life question from an imaginary family showcasing actual dilemmas faced weekly.

The book can be purchased here. The author’s previous work, “A Practical Guide to Our Daily Brochos”, can be bought here.

The following chapter (aka “Do You Know Hilchos Shabbos?”) is an excerpt (pages 27 – 30).

Enjoy!

There are twenty questions in the following short story. How many can you answer correctly?

It had been a busy Erev Shabbos at the Goldsteins.  Moshe was delayed at the office, Chaim had come home from cheder with a grazed knee, Chaya couldn’t find the belt which goes with her new dress and the cleaning lady’s children were sick so she couldn’t come.

It wouldn’t have mattered so much except for the fact that we’d invited our neighbors, the Cohens  (because Mr Cohen was away on business), 2 seminary girls, and of course old Mr. Black who’s quite a regular here since his wife went into the old age home.

But baruch Hashem “bo shabbos bo menucha” and at licht benshen everything was spick and span.

The first question we had was about Chaya’s belt which she finally found. Can she thread it through the belt-loops [1] and tie the bow[2]?

Then Chaim decided he needed a new band-aid. Can he have one?[3]

We were short of lechem mishnes. Can we take one from the freezer?[4]

I couldn’t remember the seating plan. Good job I fixed it to the fridge. But who’s going to read it out?[5] Mrs. Cohen gave me a bottle of wine which she said was to pay me back for the one we lent her last week. Could I accept it?[6]

Oy vey. I left the bathroom light off and the bedroom lights on. Can I call in the non-Jewish neighbor?[7]

I don’t believe it. Chaya left her purse on the couch, just where I relax after the meal.

Is the couch a bosis?[8]

We’re only five minutes into the meal and Moshe has spilt the wine. I wiped up the red wine with a red napkin and one of the seminary girls gave me a funny look. Did I do something wrong?[9]

Then Mr. Black wanted his avocado mashed the way his wife used to make it. The whole table discussed the problem until Mrs. Cohen came up with a simple solution. What was it?[10] Moshe then said that he wanted to add some more mayonnaise to his chopped liver. Was that allowed?[11]

Three minutes peace and then tragedy. Avi started with his carrot. If there’s one thing Avi doesn’t like, it’s carrot in his soup. Can he take it out and pass it on to me?[12]

This is getting beyond a joke. Moshe’s found a broken bone in the chicken. The Rov’s out of town but Moshe said, ‘Let’s get out a ruler. Seeing that it is for a mitzva we are allowed to measure how far along the bone it’s broken.’— Another funny look from the sem girl. Was she right this time?[13]

Boruch Hashem, I had some spare meat and then we had some nice singing and a dvar Torah expounding on the theme of “bo shabbos bo menucha”.

Chaim went off to read (or so I thought) and we had some sensible conversation until a red-faced Chaim re-emerged, with Mr. Black’s hat looking more like a flying saucer than his best Shabbos hat. Can he fix it?[14]

The meal was drawing to its conclusion. There was a bit of a problem when Avi wanted to put his ice cream right on the hot apple pie; was he allowed?[15] Mr. Black had brought some peanuts. Could we shell them?[16]  Somebody forgot to say retzei in benching; did he need to repeat the benching?[17] We needed to bring over two mattresses from a neighbor. We made an eiruv last Pesach — it’s just that new people have moved in downstairs and they weren’t included in the eiruv. Does that matter?[18]

By the time all the guests had gone I was really exhausted. But baruch Hashem for my wonderful husband. He’d secretly washed up all the dishes we need for tomorrow and was standing there with some beautiful jewelry with a note attached: ‘For the world champion baleboste” But could I accept it?[19]

19:20  Excellent.

16-18: Very good.

12-15:  Good

5 – 11: A good start

0 –   4:  Enjoy learning Hilchos Shabbos

Whatever mark you achieved, you will enjoy learning this sefer by yourself, with a friend or with your family. Test yourself when you have finished. You’ll see how much you have learnt. Hatzlacha!

Have something to say? Write to Avraham Rivkas: CommentTorah@gmail.com

“Kinyan Yosef” (a Kollel where Avreichim tutor youth) publishes a beautiful, promotional Parsha sheet called “Chazu Banai”. I wrote them a short Hebrew piece directed at all ages. Here’s the original (!) version:

לתפוס את הדקה

איזו שמחה! רבי שמעון בר יוחאי מתחתן בשעה טובה. כמובן, באו חבריו החכמים, וביניהם גם רבי חנניה בר חכינאי. בסיום החתונה, רבי חנניה ביקש לחזור לבית המדרש. והנה, מבקש ממנו רשב”י להמתין מעט כדי שיוכל גם הוא להצטרף אליו לדרך. רבי חנניה מסרב. הזמן יקר לו מדי. הוא נפרד מרבי שמעון, ויוצא מיד לכיוון בית המדרש.

בתחילת סדר הלימוד נדמה לנו שהזמן אינסופי, ולא יסתיים לעולם. לקראת סיום הסדר נדמה לנו להיפך, שהזמן הנותר אינו מספיק לכלום. ומהי האמת? האמת היא, שכל דקה מכילה בדיוק שישים שניות. ניתן להספיק בכל דקה הרבה מאוד. אך יש בזה תנאי, שנשכיל לקחת נשימה ארוכה, להירגע, וללמוד בשלוות נפש.

כוח הדמיון לוחש לנו לברוח בטרם עת. “אין זמן”, הוא מאיץ. “חבל להתעכב!” נסו וראו, אפשר להספיק כה הרבה אף בדקות אחדות. האם לא חבל להפסיד את טוב הלימוד עבור דמיון כוזב?

יהי רצון שנזכה לבא בזמן, לצאת בזמן, ולנצל היטב את כל הדקות שביניהם.

מרדכי והמן לא ממש היו חברים… בחלק ה”מהפך” שבמגילת אסתר למדים אנו כיצד הוכרח המן לבזות את עצמו עד עפר. אחשורוש צווה על המן לקחת את מרדכי, להלבישו בגדי מלכות, לרוץ לפניו, ולגדל את כבודו. זה לא היה נעים להמן כלל.

הרי המן תכנן אותה שעה לתלות את מרדכי על כך שאינו משתחוה לו. הדבר האחרון שהיינו מצפים ממנו בשעה זאת, אבל וחפוי ראש, הוא לטרוח ולספר את המקרה לאחרים. מה דחוף לו לפרסם את קלונו הלאה? אך כך אכן נוהג המן. המגילה מפרטת (ו’ י”ב): “ויספר המן לזרש אשתו ולכל אהביו את כל אשר קרהו ויאמרו לו חכמיו וזרש אשתו אם מזרע היהודים מרדכי אשר החלות לנפל לפניו לא תוכל לו כי נפול תפול לפניו”.

יש עוד מספר תמיהות לשוניות וסיפוריות. לעיל (ה’ י’) נכתב “אוהביו ואת זרש אשתו”, וכאן מגלים סדר הפוך. למה? תחילה נקראים אנשיו בתואר “אוהביו”, ואח”כ כ”חכמיו”. מדוע? חכמיו דנים “אם מזרע היהודים מרדכי…”, כאילו הדבר מוטל בספק. מה, מישהו עוד לא מכיר את עובדת היות “מרדכי היהודי”, יהודי?

על דרך הפשט ניתן לבאר שהמן ביקש “כתף לבכות עליה”. לכן סיפר “את כל אשר קרהו”. המן לא בא לגלות להם חדשות טכניות, אלא לשפוך את ליבו אל אשתו ואף אל אוהביו, בתקוה לשמוע מהם דברי נחמה. אנשיו היו צריכים לגלות כלפיו חמלה ואמפתיה. אבל תקוותיו נכזבו באחת. פתאום הפכו לו ידידיו ל”חכמים” גדולים, עם טיעונים לוגיים יבשים או חשבונות מתמטיים. אם א’ אז ב’, אם מרדכי יהודי, אתה אבוד. ניתוח אסטרטגי מתנשא אותו טורחים הם לפרט לו בארוכה, משל שאלתו לא נגעה אליו אישית. גם אשתו לא מיהרה לעזרתו. הווה אומר, הנטישה עצמה מעידה על נכונות נבואת הבלהות…

אל תבינו לא נכון, אין מה להצטער בצער המן, אבל יש ללמוד מכאן לקח. להבדיל ממעשי הרשעים, התורה מלמדת אותנו את מידת החמלה. “אם היו יסורים באים עליו, אם היו חלאים באים עליו, אל יאמר כדרך שאמרו חבריו לאיוב, ‘הלא יראתך כסלתיך תקותך ותום דבריך, זכר נא מי הוא נקי אבד’” (ב”מ נ”ח ב’). “אין מרצין לו לאדם בשעת כעסו” (ברכות ז’ א’). אם אין לך ניחום וחיזוק, שמור על שתיקה. השתתף בצער חברך בהקשבה. כדאי גם ללמוד פרטי הלכות אונאת דברים בשו”ע חושן משפט סימן רכ”ח.

יהי רצון שנזכה להיות חברים אמתיים, ותהיה אך תורת חסד על לשוננו.

(הערה: חלק מהנקודות מתוך ספר יוסף לקח.)

Eretz Yisrael Is Above All Other Countries

Berachos, beginning of 47a —

רבין ואביי הוו קא אזלי באורחא, קדמיה חמריה דרבין לדאביי ולא אמר ליה ניזיל מר. אמר, מדסליק האי מרבנן ממערבא, גס ליה דעתיה. כי מטא לפתחא דבי כנישתא, אמר ליה ניעל מר. אמר ליה, ועד השתא לאו מר אנא? אמר ליה, הכי אמר רבי יוחנן, אין מכבדין אלא בפתח שיש בה מזוזה.

The Schottenstein Gemara translates this piece as follows:

Ravin and Abaye were once traveling on the road. Ravin’s donkey went ahead of Abaye’s donkey, and [Ravin] did not say to [Abaye], “Let master go ahead”. Abaye said to himself: Ever since this Rabbi came from the west (i.e. from Eretz Yisrael), he has become haughty. When they came to the entrance of a synagogue, [Ravin] said to him: Let master go in first. [Abaye] said to him: And until now, was I not the master? Why did you go ahead of me on our journey? [Ravin] replied: Thus said R’ Yochanan: We accord honor only at an entrance that has a mezuzah.

The Hebrew version of Schottenstein, the ‘Soncino’ translation, ‘Mesivta’ and others all render it the same way.

The difficulty lies not in the stressed words themselves, but in understanding how they possibly go along with everything else we know …

See, the verb “Salik” means to go up, and Babylon (modern-day Iraq), where the story occurs, is geographically lower than the Land of Israel.

Hence, the simple reading of “Ever since this scholar came up from the West he has grown proud” is indefensible. Rabbi Yaakov Emden, in his glosses, notes the same problem with the text and goes to great lengths to solve it.

This difficulty is also noted by Rabbi Yosef Chaim, author of “Ben Ish Chai”, who proposes only a homiletic explanation.

Here’s how he puts the problem:

והא דקאמר מדסליק האי מרבנן ממערבא, קשא הוה ליה למימר מדנחית ממערבא, כי ארץ ישראל גבוה ובבל שפלה.

In my opinion, I have a solution. The expression “went up” is commonly used by the Gemara with no mention of the exit and destination points, and it always connotes a trip departing from Babylon to the Land of Israel.

Note Chulin 137b “when Isi son of Hini went up”; Pesachim 3b “a certain Aramean who used to go up”; “Rav etc., when he went up there” (ibidem 4b), and others.

I therefore humbly suggest breaking up the text. The sentence is divided into two, the second part being the “topic sentence”, like this:

אמר, מדסליק האי מרבנן,

ממערבא גס ליה דעתיה.

Loose Translation:

1. Abaye’s inner reaction: Ever since this scholar’s regular trips from Bavel to the Land of Israel,
2. His heart has grown proud of gaining the known merit of Eretz Yisrael.

Refer to Kesubos 65a (and other locations in Chazal) on the merit gained by those residing in Eretz Israel, even temporarily. Even the air of Israel is held to increase wisdom.

The tone of Abaye’s thinking, accordingly, changes from being solely critical, to actually judging Ravin favorably, at least to an extent.

(Incidentally, additional comments on the Schottenstein translation of this passage can be made. The word “up” is suspiciously missing; “Hai Merabbanan” is a lesser title than ‘Rabbi’; “Mata” is singular tense; and so on.)

May G-d lead us on the path of truth, and reveal his Torah’s true meaning to us!

P.S. I catch the Soncino Edition translation online at halakhah.com. There’s also a collaborative work in progress of translating the Talmud at themercava.com/explore. I recommend checking out both.

Have something to say? Write to Avraham Rivkas: CommentTorah@gmail.com