Corona Vaccine Skeptics: Right From the Start

Response to Rabbi Steinberg

Someone who refuses to take a drug for any reason, especially under such a cloud of darkness, is not a criminal. He is responsible. Opinion

הפרד ומשול: חרדים ודתיים במדינת היהודים

This article was translated into Hebrew thanks to someone’s generous support.  The original in English is here.

כיצד מתיחסים למדינת ישראל תחת שלטון הערב-רב

רב חנניה ווייסמאן

בקרב ציבור שומרי התורה בישראל ישנם שני בתי-מדרש עיקריים בכל הנוגע ליחס כלפי מדינת ישראל של ימינו – מדינה אשר מיום שנוצרה, היא באופן מוצהר אינה כפופה לתורה. קשה למצוא שתי עמדות קוטביות זו לזו יותר מהעמדות של שני בתי המדרש הללו. עובדה זו יצרה קרע טרגי נוסף בקרב עולם התורה, וכידוע – המחלוקת ופירוד הלבבות הוא הגורם המרכזי לסבל של עמנו מימי קדם ועד ימינו אנו.

במאמר זה ננסה, בעזר ה’, למצוא פתרון לבעיה הזאת.

אחד מבתי המדרש הללו שייך לציבור המכנה את עצמו ‘דתי לאומי’ (דייקתי לכתוב ‘מכנה את עצמו’, משום שמאז ומתמיד התנגדתי לשימוש בתויות כאלו ואחרות, אשר באמצעותן יוצרים פרוד בחברה, מגדירים אנשים בצורה גרועה ולא מדויקת ומעודדים צורת חשיבה של עדר). מחנה זה רואה במדינת ישראל החילונית את ‘ראשית צמיחת גאולתנו’ ותומך במדינה מתוך להט דתי. למוסדות המדינה ולטקסיה הם מייחסים קדושה, כאשר צה”ל נחשב לקודש הקודשים.

מובן, כי עובדת היותו של יחס ההערצה הזה חד-צדדי, יוצרת קשיים גדולים עבור הציבור הדתי-לאומי. השכבה השלטת במדינה מקרב הערב-רב כבר מזמן השחירה את פניהם של המתישבים היהודים (‘המתנחלים’) כקנאים דתיים, טרוריסטים, מחרחרי מלחמה וסכנה לחברה (כלומר, אנשים רעים כמעט כמו אלו שלא התחסנו במנות הרעל). ראשית צמיחת הגאולה הציונית כבר הרסה את בתיהם, החריבה את ישוביהם והעמידה את כל הכח שברשות המדינה כנגד כל מי שעמד בדרכה. צה”ל הקדוש שימש בתפקיד מרכזי וחיוני בפעולות הללו, כאשר החריב יותר ישובים יהודיים ממה שהחריבו כל צבאות ערב ביחד בכל המלחמות שנערכו מאז תש”ח.

על-אף כל זאת, הרגע המאושר בחייו של יהודי דתי-לאומי הוא כאשר בנו או בתו מצטרפים לאותו צה”ל. אין דבר קדוש מאשר להקריב את ה’קרבן’ הגדול ביותר שניתן למען מדינת ישראל. אם אותו ילד עבר טראומה כאשר ביתו נהרס על-ידי צה”ל (לעיתים אף מספר פעמים) – עוד יותר טוב, כי הקרבן רק נעשה גדול יותר.

הציבור הדתי-לאומי אף מרוגז בשל סרובה של ישראל לאפשר להם להתפלל במקום הקדוש ביותר ליהדות, הר הבית. ישראל מאפשרת ליהודים רק לעלות להר הבית בקבוצות מצומצמות ביותר ובשעות מוגבלות ביותר במספר ימים מוגבל ביותר. אפילו אז, הם מאפשרים לעלות רק בקבוצות מודרכות קטנות, המוקפות על-ידי שוטרים ושומרי וואקף חטטניים, אשר משגיחים בדקדקנות על היהודים ותרים אחר כל בדל של סימן להתנהגות ‘פרובוקטיבית’. בכלל התנהגות זו ניתן להצביע על נשיאת חפצי קדושה כגון סידור, תפילה בקול רם או אפילו כריעה בדומיה לה’ במקום בו שמים וארץ נפגשים.

כל אחת מהפעולות הללו עשויה לשמש כאמתלה עבור הערבים להשתולל ועבור העולם לילל, כך שהתגובה הנאותה של המדינה הקרויה יהודית היא כמובן להעמיד את היהודים במקום. יהודים שמעיזים להתנהג כמו יהודים – או אפילו כמו בני-אדם נורמלים במקום תפילה – נעצרים מיד ונתונים לחסדי השלטונות, יותר נכון לזעמם. בנות בגיל העשרה שרוצות להתפלל על חולים נאלצות לזכור את שמותיהם בעל-פה – אם תקראנה את השמות מתוך דף, הדבר עלול לסכן את בריאותן…

בשנים האחרונות חל שיפור מסוים. עד אז לא הותר למבקרים יהודים להזיז את שפתותיהם, שמא תמלט משם תפילה. כעת הותר ללחוש, וביום מוצלח ניתן אף להגניב בשקט כמה תפילות של אזרחים סוג ב’ כאשר השומרים מביטים לצד השני. בדיוק כמו אנוסי ספרד או יהודי ברית המועצות שסורבו לעלות לישראל, רק שהפעם זה כאן, ב’מדינה יהודית’.

על-אף כל האמור, והרבה מעבר לכך, נותרו בני הציבור הדתי-לאומי התומכים הנלהבים ביותר של המדינה ומוסדותיה. הרי בסופו של דבר, הגישה הזאת נתקדשה בקרבם כחובה דתית, וכידוע – חובה דתית אינה חייבת שתהיה לה הצדקה הגיונית.

זו הסיבה לכך, שבני הציבור הדתי לאומי הקפידו על תקנות הקורונה יותר מכל מגזר אחר באוכלוסיה. הם עטו מסכות על עצמם ועל ילדיהם, עד שניתן היה לחשוב שחמצן זה חזיר, הם נכנסו לבידוד שוב ושוב, הם סגרו את בתי הכנסת ומוסדות הלימוד שלהם – הרי תפילה ותלמוד תורה אינם מתקרבים להיות שווי-ערך לשרות המדינה – והם כפו את ‘התו הירוק’ מתוך אכזריות שמזכירה את הקאפוים במחנות ההשמדה. ברגע שממשלת ישראל מכריזה, כי נגיעה בספר תורה עלולה להפיץ מחלה, אז מוטב לקבור את התורה מאשר לגעת בה, נקודה. והם אכן קברו את התורה.

ככל שהציבור הדתי-לאומי מותקף ונרדף, הם לעולם ימשיכו לשרת את המדינה, משום שזו הדת האמיתית שלהם כאשר מצמידים אותם עם הגב לקיר. מה שהחל באהבה נאצלת למדינת ישראל ורצון ליטול חלק בתהליך הגאולה, שינה את צורתו לתסביך הרס עצמי חסר הגיון.

הציבור הדתי-לאומי סובל מתסמונת שטוקהולם. הם אינם מסוגלים לכייל מחדש את הבנתם בדבר שיבת עם ישראל לארצו, וגם לא להפריד בין אהבתם לישראל לבין תמיכתם המבוישת והטפשית באויבי המדינה שמבפנים. הם מתעלמים כאשר ישראל עורכת מצעדי גאוה ומקדמת סטיה, והם מרגישים גאוה כאשר ישראלי זוכה במדליה אולימפית או באירוויזיון או בתחרות יופי, עד שניתן היה לחשוב שעבור זה השיבנו ה’ לארצנו. בשורה התחתונה, הציבור הדתי-לאומי אינו מסוגל להרים את ישראל לשלב הבא. הם פשוט שמחים בעצם זה שהם כאן.

בשל כך, בני הציבור הדתי-לאומי תמיד היו אזרחים סוג ב’, רבניהם היו מדרג ב’, והם היו ללעג וקלס הן בידי החילונים והן בידי החרדים. (אדם חילוני שמבקש הדרכה ברוחניות או בשמירת מצוות לא ילך לחפש זאת אצל רב דתי-לאומי). זו הסיבה לכך, שילדיהם נוטשים את שמירת המצוות באוחזים גבוהים.

הציבור הדתי-לאומי מיצה את עצמו, ולא נותר לו הרבה מה להציע.

*

כעת נדון במה שקרוי הציבור ה’חרדי’. ציבור זה אוחז בעמדה מנוגדת באופן קוטבי ביחס למדינת ישראל החילונית, עמדה ששורשיה מצויים בראשית ימיה של הציונות. החרדים הבינו, כי מנהיגי הציונות היו עוינים כלפי שומרי התורה ושמטרתם הייתה הקמת מדינה שבכל מהותה תהיה מנוגדת לתורה. רבים מגדולי הרבנים באותו הזמן התנגדו לכל שיתוף פעולה עם הציונים, על-אף המצב באירופה שהלך והתדרדר.

יהודים אינספור שוכנעו לא לברוח לישראל כאשר עוד יכלו לעשות זאת, ודמם ספוג באדמתה של אירופה עד עצם היום הזה. על-אף ש’חרדים’ רבים הגיעו בסופו של דבר לישראל, היחס שבינם לבין המדינה נותר יחס של עוינות הדדית, או במקרה הטוב – יחס של התעלמות. עבור הציונים, היו החרדים לנטל ולאיום במידה ויגדל מספרם, והחרדים לכשעצמם הסתכלו על הציונים כעל בניו של המן הרשע, רק עם שמות עבריים. ועם כל זאת, הבטחת הממשלה לתקצב את המוסדות החרדים אפשרה להם להכריע מערכות בחירות ולהעביר חוקים.

וכפי שנהוג לומר אצל אנשי העולם התחתון, אין כאן שום דבר אישי, זה רק עסקים.

מלבד זאת, החרדים שאפו להבדל ככל הניתן מהחברה הישראלית. הם מוכנים למסור את נפשם כדי שילדיהם לא ילכו לצבא. דבר זה נובע בעיקר (אך לא רק) בשל העובדה שצה”ל הוא מדגרה לטומאה רוחנית, אשר במדה רבה נכפית על אנשים דתיים מתוך מגמה לחלן אותם. על-אף שישנם כמה נהלים בצה”ל שנועדו להתחשב בחיילים חרדים, אלו מתוכם שאכן מתגייסים לצבא הופכים לבלתי-רצויים בתוך העולם החרדי.

החרדים ברובם (הרי בסופו של דבר אי אפשר להכליל את כולם) אינם רואים בשיבת מליוני יהודים לישראל כאירוע בעל משמעות דתית. עבורם, הגאולה יכולה להיות דבר אחד ויחיד – המשיח מגיע, מביא את שאר היהודים חזרה לארץ, וכולם הופכים לחרדים.

החרדים בהחלט מכירים בקדושת הארץ, אבל באופן מוזר למדי, רבים מהם רואים בכך סיבה לא לחיות בישראל. הם טוענים, כי בסופו של דבר הארץ מחוללת על-ידי כל אלו שאינם חרדים, ואפילו החרדים אינם מסוגלים לעמוד באחריות האדירה של שמירת קדושת הארץ. עדיף בעיניהם להשאר רחוקים מארמונו של ה’, שם העונש על חטא הוא החמור ביותר, ולחכות למשיח שיבוא. עד אז, ככל הנראה, ישראל נועדה רק עבור אלו שחוטאים יותר מכולם, או עובר אלו שלעולם אינם חוטאים.

בעוד החרדים נוטים להחמיר בקיום המצוות השונות – חומרות שבעקרון ראויות להערכה, אך לעיתים הן הרבה מעבר לנצרך, ואף מעבר לראוי – בנושא הזה הם לפתע אינם מסוגלים לעמוד באתגר הרוחני של חיים בישראל, והם אף לא מעוניינים לנסות. עדיף להם להשאר בגלות, רחוק מישראל, במקומות השורצים טומאה רוחנית, שם הנסיונות העומדים בפני אדם שרוצה להשאר דתי חמורים בהרבה, ובלבד שלא להסתכן בלאכזב את ה’ על כך שלא הגענו לשלמות מוחלטת בארץ-ישראל. עדיף להקל במצוה לדור בישראל ובכל המצוות שלא ניתן לקיימן אלא בארץ. זוהי עמדתם (או שמא, תרוצם) של חרדים רבים, אשר אינם רואים בשיבתם של היהודים לארצם לפני שהמשיח מגיע כהתגשמות רצון ה’.

אין צורך לומר, כי החרדים מושמצים במדינת ישראל יותר מבכל מקום אחר. התקשורת החילונית מאשימה את החרדים בכל חולי שיש בחברה – יש להם מדי הרבה ילדים, הם פרזיטים, אינם תורמים דבר לחברה, אינם מכבדים את חוקי המדינה, לא אכפת להם מבטיחות, הם מפיצי מחלות, וכן הלאה.

עלילות בדים מהסוג הזה שמשו במהלך ההיסטוריה להצתת פוגרומים ורצח עם כנגד העם היהודי. במדינות אחרות כיום היו הדברים הללו מגונים כאנטישמיות. אולם בישראל, הדברים הללו מקובלים בחוגים מכובדים, לרבות בממשלה, ומשמשים כסיבה מוצדקת לרדיפתם של המוני אנשים, אשר ברובם מתנהגים בצדקות וביושר, תורמים רבות לחברה ואינם גורמים לבעיותיו של אף אחד, על-אף נטייתם להתכנס בתוך עצמם.

הציבור הדתי-לאומי, מצדו, עומד לצדם של האנטישמים במקרה הזה. כמה שזה לא מפתיע! החרדים מוכנים להקריב כמעט הכל עבור עקרונותיהם. הדתיים-לאומיים מקריבים את עקרונותיהם למען המדינה הציונית וכדי לקבל תעודת יושר מהחברה החילונית.

באופן כללי, החרדים יעדיפו לחיות את כל חייהם מבלי לפגוש לעולם מישהו שאינו חרדי. הם היו רוצים ששכונותיהם תהיינה שמורות עצמאיות של ‘יהדות שורשית’, שם ילמדו תורה ויחכו לביאת המשיח.

מכיון שהשיבה לארץ אינה בעלת משמעות דתית עבור החרדים, ההרס של גוש קטיף ו’התנחלויות’ נוספות אינו מטריד אותם. הם מתעלמים ממצעדי גאוה משום שאלו אינם מתרחשים בשכונות החרדיות. אבל הם יהיו מוכנים להפגין כנגד כל מה שעלול להתפרש כנסיון להתערב בסגנון חייהם.

הציבור הדתי-לאומי יפגין כנגד הרס הישובים, אבל יתעלם כאשר מדובר בחילול שבת או בפגיעה אחרת בתורה. החרדים יפגינו נגד אלו, אך יתעלמו מהרס הישובים.

הציבור הדתי-לאומי לא יפגין נגד תועבות בצבא, משום שהצבא מקודש בעיניהם. החרדים גם הם לא יפגינו נגד תועבות בצבא, משום שמצבם של חיילי צה”ל אינו נוגע להם.

עם משוגע, כבר אמרנו?

*

הערב-רב ששולטים בישראל מרוצים עד מאד מכל המהלך הזה. כל עוד הציבור החרדי והציבור הדתי-לאומי מתעבים זה את זה, או לכל הפחות חיים בשני עולמות נפרדים, מי שמרויח בגדול זה הערב-רב. היהודים הדתיים יכולים מבחינתם להתקוטט בינם לבין עצמם בשל השאלה למי מגיע חלק גדול יותר בעוגה, ותוך כך להבטיח ששומרי המצוות ככלל לעולם לא יגיעו לעמדת כח אמיתית.

הערב-רב יכלו להנות מהחרבת גוש קטיף וישובים נוספים, משום שידעו שהחרדים לא ימחו, והציבור הדתי-לאומי חלש מדי מכדי למנוע את זה. הערב-רב יכולים להרוס ישיבות דתיות-לאומיות, משום שהחרדים אינם רואים בכך פגיעה בתורה – ישיבות דתיות-לאומיות אינן נחשבות באמת לישיבות מבחינתם. הערב-רב יכולים להכות יהודים בהר הבית ולעצור אותם, משום שהחרדים קדשו את הכותל כאתר החשוב ביהדות והפקירו את הר הבית לערבים.

באותו הזמן, יכולים הערב-רב לרדוף את החרדים, משום שהציבור הדתי-לאומי יטייח, ואף יצדיק את הפעולה. הערב-רב יכולים אפילו לרצוח חרדים במירון, והדתיים-לאומיים יהדהדו את הנרטיב, ולפיו החרדים אשמים, משום שהם מתנהגים כמו חיות פרא שרומסות אחת את השניה. הערב-רב יכולים להכות מפגינים חרדים, ולדתיים-לאומיים לא יהיה אכפת. אכפת להם רק כאשר מכים אנשים משלהם. הערב-רב יכולים לקדש מלחמה כנגד הישיבות החרדיות, וזה לא יזיז לדתיים-לאומיים, הרי לא מדובר בישיבות ‘שלהם’.

את מה שאנחנו מבשלים – אנחנו אוכלים…

*

בקרב שני המחנות שעליהם אנו דנים ישנן נקודות של אמת, אבל שניהם הפכו לאסירים בשל הזהות החברתית והציפיות החברתיות. אני רוצה לראות דתי-לאומי עם מסירות בלתי-ניתנת לערעור לתורה, שעומד על עקרונותיו כמו חרדי. אני רוצה לראות חרדי שרוצה לראות חלק מהחברה הישראלית כיום, עד כמה שהיא אינה מושלמת, כמו דתי-לאומי. עכשיו מתחילים לדבר.

הרי ברור לכל מי שקורא בתורה, שה’ רצה שהיהודים ישובו לארצם במספרים גדולים, ושישלטו בארצם עוד קודם לביאת המשיח. הנבואות אודות גוג ומגוג כולן מעידות על כך – אין להן שום הבנה כל עוד היהודים יראי ה’ חיים כנתינים בארצות לא להם. כתבתי בהרחבה על כך, בעיקר בספרי “לעלות בחומה” (“Go Up Like a Wall“) באנגלית.

אלו שאינם רואים בחזרתם של ישראל לארצם כאירוע בעל משמעות דתית בשל העובדה שהערב-רב נמצאים בשלטון – טועים טעות מרה. ה’ רוצה שנהיה כאן ועם זאת לא מדובר עדיין בגאולה עצמה. הערב-רב אינם ראשית צמיחת גאולתנו, אלא הם מהווים את המכשול האחרון בפניה. אמנם, בכדי שנצליח להתגבר על המכשול הזה, מחובתנו להיות כאן בארץ, ומחובתנו להיות על המגרש.

הציבור הדתי-לאומי חייב להכיר בכך שמדינת ישראל החילונית, אשר רמסה אותם מכל כיוון אפשרי, הרסה את בתיהם, אסרה עליהם להתפלל בהר הבית, ושלחה את ילדים למוות, בעוד שכלפי האויב נהגו בכפפות של משי – מדינה זו אינה ראויה לתמיכתם. הם יכולים להכיר בכך, מבלי לוותר ולו על קמצוץ של אהבתם לארץ-ישראל ולעם ישראל, ומבלי לוותר בכהוא זה על אמונתם, כי השיבה לארץ בדורות האחרונים היא הדבר האמיתי, שעליו חלמנו במשך דורות. הם צריכים לחדול מלהיות טפשים הנתונים לשימוש בידי הערב-רב ומלהתנהג כמו עדר כבשים ממושמע.

החרדים צריכים להכיר בכך שאכן, השיבה לארצנו בדורות האחרונים היא הדבר האמיתי, ומדובר באחד המאורעות המשמעותיים מבחינה דתית בתולדות האנושות. הם יכולים להכיר בכך מבלי לוותר ולו על קמצוץ ממחויבותם לשמירת התורה ומבלי לטייח את הפשעים של אלו, אשר בנו את הארץ מבחינה גשמית. ישנן סיבות רבות, שבגללן בחר ה’ דווקא בהם שיבנו את הארץ. אם ביכולתנו להבין, שהשואה הייתה רצון ה’, אזי אנחנו יכולים גם להבין, כי בנייתה מחדש של ארץ-ישראל היא רצון ה’ – גם אם איננו אוהבים את השליחים שהוא בחר להגשים דרכם את המפעל.

מעל הכל, הציבור הדתי-לאומי והציבור החרדי חייבים לחדול מהקבעון המחשבתי שגורם להם להגיב כל הזמן האחד לשני, ולחשוב כיצד ניתן לשלב כוחות. ישנם לא מעט דתיים-לאומיים בעלי מחויבות איתנה לשמירת התורה, וחרדים רבים נוטלים חלק בחברה. כמעט ולא היה ניתן להבחין ביניהם, אילולא אותם מחסומים חברתיים, שנוצרו באופן מלאכותי.

ובכך אנו מגיעים לנקודה האחרונה. באמת אין כל סיבה לקיומם של שני המחנות הללו – דתי-לאומי וחרדי. כל מי שמחויב לשמירת התורה ואוהב את ארץ-ישראל נמצא באותה סירה. סגנון החיים והתפיסה בכל נושא ונושא אינם חייבים להיות זהים. עלינו לשלב כוחות בדברים שחשובים יותר מכל, להפסיק להעמיד פנים כאילו כל סוגיה מצדיקה יצירה של פלג נוסף, ולהותיר את הפרטים עבור המשיח, שיסדר אותם כמו שצריך.

כאשר נעשה זאת, ללא ספק גם הוא יעשה את שלו, ולערב-רב לא יהיה כל סיכוי לעמוד מולנו.

__________________________

מאמר זה תורגם הודות לתמיכה נדיבה. המאמר המקורי מופיע בכתובת chananyaweissman.com/article.php?id=441

אם תרצו לתמוך בתרגום של חומר נוסף, או לקבל מאמרים עתידיים באנגלית, אנא שלח בקשה לכתובת endthemadness@gmail.com.

What Would King David Do? – Chananya Weissman

What Would King David Do?

In this age of instant reactions and herd mentality, we need to step back and ask a simple question: What would King David do?

I encourage everyone to read through the parts of Shmuel and Divrei Hayamim that cover King David’s life. Even a superficial reading will fill you with true Jewish feeling and thinking, and an occasional refresher course will fortify your mind against un-Jewish ideas.

King David would not plead with the United Nations to condemn the recent slaughter of Jews in Israel. Under his watch, Israel would have nothing to do with the wicked farce that is the United Nations, let alone grovel for their recognition, sympathy, or approval.

King David would not plead with world leaders to issue statements in support of Israel. He would not ask them to affirm Israel’s right to exist or Israel’s right to defend itself. Who does that? How pathetic!

King David would not freeze construction of homes in any part of Israel, ever, in order to mollify those who don’t want Jews living there. Who ever heard of such a thing? How could a leader of any country adopt such a policy and face his people, or even himself?

King David would not respond to the slaughter of Jews by granting approval for limited construction of additional homes. One builds homes for his people because that’s what normal people do, not as a punishment to those who murder his people. Do you think the bloodthirsty Arabs are deterred because of this? Do you think they ever sat around planning a terrorist attack, and then called it off because an apartment was approved in some border town in response to the last one?

Do you think they quake in fear because we quickly clean up the aftermath of a terrorist attack and “go back to normal”, proclaiming that killing our people won’t deter the rest of us from going on living? Do you think that deters them? “Oh no, the Jews cleaned up the blood! They are drinking coffee and shopping again! Why should we bother killing more of them?”

Our enemies laugh at us. They scorn us. And they are right. We are fools and losers for pretending this is an act of defiance or deterrence.

Our enemies would not laugh at King David. They would cower in fear at the very mention of his name.

Needless to say, King David would not obsess over protecting “innocent civilians” when fighting for the lives and dignity of his people. He would chase after Israel’s enemies, and wouldn’t stop until they were utterly decimated (Tehillim 18:38). If a few “innocent” friends and neighbors of our enemies were in the wrong place at the wrong time, that was their bad luck; war isn’t pretty. Our people come first.

King David would not worry about “radicalizing” more terrorists by unleashing fury on the current batch of terrorists. King David never made such calculations. He took care of business. It worked extremely well, far better than anything the people who make all sorts of calculations ever tried.

King David would not spend a fortune sending aid to foreign nations that despise Israel. That is not a sanctification of God’s name; it’s a desecration of God’s name. Let Turkey have earthquakes. Not our problem. We have plenty of our own poor and suffering people to take care of first.

King David would not worry about other countries cutting off their “aid” to Israel for behaving like a real Jew. King David would never accept their “charity” in the first place, let alone grovel for it. He would not allow Israel to be dependent on other countries, or beholden to them, or allow them to meddle in our domestic affairs. That is a desecration of Hashem’s name like little else.

King David would not only allow Jews to pray on Har Habayis, he would encourage it. It would be incomprehensible to him that Jews face any restrictions in their own land, in their holiest place, while foreign interlopers act like they own the place.

King David would never be concerned that a Jew behaving like a Jew, and observing anything in the Torah, would be considered “provocative” to Israel’s enemies. What business do we have being in Israel at all if not to behave like Jews and observe the Torah? If our enemies are provoked by that, King David would dare them to do something about it. Just you try.

They might try. Once.

If King David were in charge, we would have Pesach sacrifices in accordance with the Torah. We would certainly not worry about slaughtering a sheep being viewed as primitive or provocative by our enemies.

If King David were in charge, beautiful innocent Jews would not be slaughtered as Pesach sacrifices in lieu of sheep. If anyone so much as lifted a finger against a Jew, or a rock, or gave him a dirty look, King David would get biblical on them. He would show them what a holy war is.

But King David is not in charge. The Erev Rav deep state is in charge.

So Jews are regularly slaughtered, and maimed, and beaten, and spat upon, and intimidated in their own land, by miserable squatters who are emboldened by our fear and fecklessness. We nervously try to explain to the world why this is wrong and unfair, seeking love and receiving only scorn. Again, the world is right to scorn us. Why should they love people who don’t love themselves? Why should they respect people who don’t respect themselves?

Why should our enemies fear people who are always quick to fight their own, but make calculations before fighting their enemies? Who squabble among themselves, yet reach out to their killers with “gestures” of peace?

King David would be quick to fight his enemies, but would be a brother and friend to all his people, instead of dividing them against one another.

The problem is not so much that King David is not our leader, not even close. The problem is that too many of us don’t want King David to be our leader. They have drifted so far from the Torah, from what it means to be a real Jew, that they would be horrified by the thought of someone like King David leading us. They prattle about “Jewish values”, empty buzzwords like “love” and “tolerance”, but they represent neither Judaism nor anything of value.

Even Jews who believe themselves to be religious have been corroded by fake Jewish leaders, relentless propaganda in the media (even the “right wing” and “religious” media), educational institutions that produce obedient clones and drones – each according to their mold – but not people who would ever vote for King David if the Erev Rav deep state even allowed him to run for office.

After all, King David doesn’t just spout inflammatory rhetoric like the pretend religious leaders who work for the deep state, who serve as bogeymen to divide the people, create chaos, and lead their followers nowhere; he’s the real deal. If the deep state couldn’t destroy his name in the media, or have him disqualified as a terrorist, or jail him for some bogus crime, they would eliminate him.

And most of the people would be glad to be rid of King David. He’s inconvenient. He’s impractical. He gives us a bad name.

They want leaders who are a little proud of being Jewish, but not too proud, not when the goyim are watching. They want leaders who pay lip service to the Torah, but are ashamed of the parts that matter most.

That’s the problem. Not enough of us understand what a true Jewish leader is, even if we pray every day for the kingdom of David to be restored. We don’t mean it.

Hoshea 3:5 writes as follows:

 אחר ישבו בני ישראל ובקשו את ה’ אלהיהם ואת דויד מלכם ופחדו אל ה’ ואל טובו באחרית הימים

Afterward the Sons of Israel will return, and they will seek Hashem their God, and David their king, and they will fear with yearning to Hashem and to His goodness in the end of days.

Chazal explain that we will not be redeemed until we yearn for three things to be restored: the kingdom of Heaven, the Bais Hamikdash…and the kingdom of David (see Hoshea and the Three Requests and The Leader We Pray For).

I’m totally disgusted with the Erev Rav, with the fake leaders, with this cheap facsimile of a State of Israel that disgraces the Torah and degrades our people. I yearn for the kingdom of Heaven, the Bais Hamikdash, and the kingdom of David. Nothing less will suffice.

When enough of us truly want it, we will get it.

What more will it take?

https://chananyaweissman.com/article.php?id=520

__________________________

chananyaweissman.com/

rumble.com/c/c-782463

Download Tovim Ha-Shenayim as a PDF for free!

If you received this from someone else and want to receive future articles directly, please send a request to endthemadness@gmail.com.

Corona: Crazy Or Evil?

Craziness According to the Torah

Contrary to popular belief, the greatest pandemic of our time is not Covid (whatever that even is), but mental illness. Everyone but you and me seems to be mentally ill these days, and I’m not so sure about you.

If you believe what you hear, all of the following groups of people fall into this amorphous, ever-growing classification:

People who are hesitant to take vaccines

Vaccines are indisputably the reason humanity has made it this far, the only explanation for why certain illnesses have ceased to ravage the population, and our only hope for a healthy future. There is nothing even to discuss. Hence, anyone who has the slightest qualm about becoming a pharmaceutical pin cushion must be insane.

Considering the fact that the overwhelming majority of the population is done taking Covid boosters, and never would have taken them in the first place without being relentlessly brainwashed, bribed, bullied, and blackmailed, that’s a lot of crazy people.

People who believe the official narrative

According to many people who are hesitant about vaccines (among other things), the vast majority of their counterparts developed something called mass formation psychosis. In other words, they’re nuts. Psycho.

Mass formation psychosis is just as invisible and difficult to detect as Covid – there isn’t even a PCR test that one can pretend means anything – but it spreads, well, like crazy.

Then again, the psychos claim you’re crazy if you don’t believe the official narrative. The world is like a whodunnit; who’s the real crazy one?

Crazy conspiracy theorists

This is another intentionally ambiguous term that can apply to anyone who doesn’t trust the government and corporate media.

Do you believe the government ever tells a fib and the media dutifully promotes it? Crazy.

Do you believe they are covering up the truth about anything of importance? Insane.

Do you believe rich and powerful people collude to become even more rich and powerful? Lunatic.

Do you believe some of these people have nefarious intentions? That they might even be evil? Loco.

Do you believe elections might be rigged by people who will do anything to get power? And that these people will do anything to keep their power? Out of your mind.

Are you concerned that drug companies and their cohorts in high office rig the game in their favor, and have no regard for your wellbeing? You need to take your meds – their meds.

People who feel down, stressed out, overwhelmed, nervous, or otherwise unhappy

This must be a mental illness of sorts, which can be managed (never cured) with a combination of chemicals and psychotherapy. If your feelings improve, it’s to their credit, and you should continue. If your feelings don’t improve, you need more powerful doses of the former and greater supervision of the latter.

Either way, you are a certified mental patient for life. More bluntly, you’re crazy, with all that implies. Cherish the fact that you aren’t locked up in a loony bin and don’t complain.

Children who aren’t perfectly obedient and performing to expectations

There is only one explanation for this worth considering. It isn’t that school is boring, uninspiring, and downright stultifying, nor that sitting in place for hours on end having their brains washed isn’t most kids’ idea of a good time. It also isn’t that kids need to be kids, and they need to learn about the world (and how to behave) in a natural, organic way, which can be inconvenient when you have other things to worry about.

No, the only explanation for why your kid is daydreaming in the classroom, struggling academically, and misbehaving is because there is something chemically and mentally wrong with him. Drug him up and label him for life as being ADD, ADHD, OCD, on the spectrum, learning disabled, or some other moniker that is sure to make him feel better about himself. After all, his “disability” has a name, as well as a treatment plan to “manage his behavior” for the rest of his life. What joy!

Don’t worry; he can still live a full life – as long as he takes his meds religiously forever. And if the meds don’t work, or other problems mysteriously arise that have nothing to do with all those meds, we can give him more meds, more powerful meds, until we get that disorder in order!

And don’t worry about stigma, either; almost everyone is on mood-altering and mind-altering meds. It’s normal to be crazy! If you think you aren’t crazy, you must be in denial.

Now that the science is settled, let’s see what the Torah has to say.

The standard term in halacha for a crazy person is shoteh. The same word is often used pejoratively to refer to a fool or someone whose behavior is worthy of contempt. Whereas such people are legally responsible for their actions, a true shoteh lacks mental competence. Like a child, he is exempt from keeping the mitzvos.

Naturally this has tremendous ramifications. For example, a shoteh cannot effect a legal marriage or divorce, nor do we accept testimony from him. It is critical to differentiate between a true shoteh and someone who is merely eccentric.

The best example in Tanach of a crazy person is someone who was actually pretending to be crazy. David was on the run from Shaul, and fled to the land of the Plishtim. The servants of Achich, king of Gat, recognized the man who had killed so many of their people in battle, seized him, and brought him before the king. Desperate, David behaved like a lunatic in their presence, scraped on the gates, and drooled on himself.

Achish rebuked his servants: “Do I lack crazy people that you brought this one to be crazy by me?” (Shmuel I 21:16)

This indicates that a crazy person is someone who behaves in ways that defy all rhyme and reason, who has no understanding of appropriate behavior.

Indeed, Chazal explain that a shoteh is someone who engages in entirely senseless behavior, such as going out alone at night (it was different back then, though places like New York City and Chicago are turning back the clock), tearing his clothing, and sleeping in cemeteries. The Gemara acknowledges that such behavior does not necessarily render one a shoteh, for competent people might engage in such behaviors for specific reasons (see Chagiga 3B and related sources). The clearest indicator that someone is a shoteh is that he destroys valuable things that are given to him (Chagiga 4A), like a child who doesn’t distinguish between a rock and a bar of gold.

The Rambam in Hilchos Eidus 9:9 (also see the Tur Choshen Mishpat 35:9) elaborates as follows:

A shoteh is ineligible to testify according to the Torah because he is not liable to keep the mitzvos. A shoteh is not only one who walks around naked, breaks utensils, and throws stones, but anyone whose mind has been torn apart, and his mind is always distorted in a certain matter, even though he speaks and asks questions appropriately in other matters, he is ineligible and is considered to be in the category of shotim.

The Rambam acknowledges that even a shoteh may behave appropriately at times, but if he has taken leave of his senses, he remains a shoteh. The Rambam then contrasts this with one who suffers from epilepsy. When such a person experiences a seizure, he is ineligible, but when he is healthy, he is eligible. The Rambam notes that some people with epilepsy are not mentally competent even when they are physically healthy, and concludes that we must deliberate very carefully when it comes to accepting testimony from such people.

The Rambam continues in halacha 10 as follows:

Those who are extremely foolish, who don’t recognize when things contradict one another, and do not have basic understanding of things like ordinary people, as well as those who are terrified and impulsive in their minds, and who are extremely deranged – these are in the category of shotim. And this matter goes according to what the judge sees, for it is impossible to precisely define this in writing.

Although there are strong indicators that someone is a shoteh, it’s not always black and white, and every case must be examined on an individual basis. Sometimes we know it when we see it, but sometimes it’s complicated.

One thing that is very clear is that we cannot define someone as a shoteh for drawing conclusions that go against a supposed consensus. Today it is fashionable to label someone crazy for their beliefs about Covid, vaccines, and official narratives on a wide range of subjects. Some of these people might fall into the category of shotim depending on how they process information and jump to conclusions, but there is no doubt this would apply to a very small percentage of people, regardless of the veracity of their beliefs. After all, reasonable people can draw different conclusions even if some of them are terribly wrong at times. Being terribly wrong is not synonymous with being incompetent and crazy.

This is a vital point. Nowadays people can easily be diagnosed as “crazy” and stripped of their liberty like the lowest of criminals. Governments around the world weaponize “mental illness” against those whose beliefs may threaten their hegemony, but can’t easily be prosecuted for a crime. Labeling people as crazy is a most convenient way to stifle discourse and eliminate the most troublesome dissenters – all for their own safety, of course.

At the same time, liberally referring to people as mentally disabled absolves them of responsibility for their actions when a free pass is unwarranted. If we are to think of everyone who believes that masks and vaccines saved humanity as crazy, then we are denying their possession of free choice, and essentially giving up on them as people. These people are extremely wrong, and their ability to make responsible decisions has been seriously impaired, but they are not necessarily shotim in a legal sense. It’s critical to make this distinction.

Rav Moshe Feinstein makes this distinction in Igros Moshe Yoreh De’ah 1:235. This responsa concerns the case of a Jewish woman who had fallen prey to the Christian cult of scientology. She believed that it was forbidden to avail herself of medical treatment, but only to pray to “that man”. She had since passed away, and the question was if she could be buried in a Jewish cemetery despite becoming an apostate, for one of two reasons. The first reason was as follows: “Perhaps she should be considered a shoteh because this belief is crazy, since it prohibits medical treatment even though we see that their prayers to what they believe in do not help at all.”

Rav Moshe rejected this argument out of hand. He explained that all idolaters who worship wood and stone are behaving foolishly, yet they are still punished for their sins and executed. This proves that when a person does something because of a sincere belief – even if it is illogical – he cannot be considered to have lost his mind. Even highly intelligent people can be misled to believe in nonsense, or can misinterpret dreams and other such experiences, and become totally devoted to their faith, to the point of giving up their lives.

Again, these people are terribly wrong, and might behave in extremely irresponsible ways as a result, but they are not crazy. They are still responsible for their actions…and they can still potentially be persuaded away from their erroneous beliefs.

The Amalekites in power wish to leverage this designation to marginalize and eliminate those who dare oppose them, and sow discord among the citizens. The Torah, however, dissuades us from labeling and libeling the people around us as crazy, even if they hold “unacceptable views”. Our relatives and neighbors might be very wrong about things that we consider to be obvious, but that does not make them mentally ill.

It makes them human.

__________________________

chananyaweissman.com/

rumble.com/c/c-782463

Download Tovim Ha-Shenayim as a PDF for free!

If you received this from someone else and want to receive future articles directly, please send a request to endthemadness@gmail.com.

A Novel Idea for the Novel Coronavirus: Follow the Torah!

The Torah Warned Us

The last few years could have been so different, if only we allowed the Torah to guide us. Shuls, yeshivos, businesses, and the rest of public life should never have been shut down. No one should ever have worn a mask, anywhere, not for one second. Family, friends, and neighbors should never have fallen for psy-ops and isolated themselves from one another, let alone turned against each other.

And, of course, not one single person, regardless of age or “risk factor”, should have taken any shots of Amalek juice that have maimed and killed so many.

I hope those who made mistakes, who were duped or pressured into choices that harmed themselves and others – and ultimately it was a choice – will take spiritual and material measures to rectify the situation as much as possible. I also hope those who did the duping and pressuring will face the consequences without further delay. If at some future point I am given the opportunity to pull the rope on the worst of them, I would consider it an honor and a mitzvah.

In the meantime, however, we must internalize the fundamental teachings from the Torah that would have guided us away from these mistakes. I have already written extensively about this, and will continue to provide more such teachings. We cannot rely on establishment rabbis – the worst of whom are Erev Rav, and the best of whom tend to lack courage and leadership qualities – to do all the thinking for us. We must continuously increase our own knowledge, engage in critical thinking, and refrain from just going along with something if it seems wrong.

Here are two brief Torah teachings that should have guided us, and would have guided us if the system wasn’t badly corrupted. Let us internalize them now and make sure that what happened in the last few years can never happen again.

The Rambam in Hilchos Sanhedrin 10:1 states:

אֶחָד מִן הַדַּיָּנִים בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת שֶׁהָיָה מִן הַמְזַכִּין אוֹ מִן הַמְחַיְּבִין לֹא מִפְּנֵי שֶׁאָמַר דָּבָר הַנִּרְאֶה לוֹ בְּדַעְתּוֹ אֶלָּא נָטָה אַחַר דִּבְרֵי חֲבֵרוֹ הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה. וְעַל זֶה נֶאֱמַר (שמות כג ב) “וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִב לִנְטֹת”. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁלֹּא תֹּאמַר בִּשְׁעַת מִנְיָן דַּי שֶׁאֶהֱיֶה כְּאִישׁ פְּלוֹנִי אֶלָּא אֱמֹר מַה שֶּׁלְּפָנֶיךָ

One of the judges in a capital case who is among those who rule in favor or against, not because he says something that seems correct in his own mind, but he turns after the words of his colleague – he transgresses a negative commandment. About this it says (Shemos 23:2) “Do not respond in a dispute to turn”. From the oral tradition they derive that one should not say at the time of the vote “It is enough that I should be like so-and-so”, but say that which is before you.

A judge, a rabbi, or anyone with decision-making responsibilities is duty-bound to think for himself and arrive at his own conclusions. He is not allowed to simply kowtow to others – even if they are highly qualified experts in their own right, and even if he ultimately agrees with them. He must express his independent opinion and reasoning behind it, and must rule according to what makes sense to him.

Nowadays it is common for a rabbi to add his name to a proclamation written by a third party (often with a dubious agenda) simply because other prominent rabbis signed it. This creates the illusion not only of a consensus, but one that was formed by careful, independent consideration of the matter by every rabbi on the list. In reality, it is simply one rabbi piggybacking on another for the sake of convenience and political expediency.

I personally know of a prominent Rosh Yeshiva in Brooklyn who appeared in a propaganda video in which he forcefully instructed the public to “get tested”, wear masks, and socially distance. I have this rabbi on a recording in which he divulged that he made this video because others had presumably looked into it, and they asked him to make these statements.

In other words, he had no idea what he was actually talking about, but there he was in a widely promoted video telling people what to do, pretending to be speaking in the name of the Torah as an authority figure. Not only that, he was giving people instructions with life and death implications, both physical and spiritual, yet he was nothing more than a mouthpiece.

Not only is this a dereliction of duty, it is a fundamental violation of halacha. A rabbi must do his homework before issuing a ruling, and he must arrive at his own conclusions (even after consulting with other rabbis). Furthermore, he must be prepared to justify these conclusions based on his own reasoning, and if he sides with one authority over another, he must explain why.

This is not only halacha, but it should be common sense.

The many rabbis who ordered us to behave like paranoid hypochondriacs, suffocate ourselves, and take Pfake medicine did not arrive at these conclusions through independent research and reasoning. If they were not outright bribed and blackmailed to issue these rulings, they kowtowed to others, speaking with a voice of authority that was as fraudulent as their message.

If these rabbis followed the halacha, they would never have conducted themselves in this fashion. If the public had this halacha in mind, they would have disregarded their words without a pang of guilt. Instead, many people were misled.

Let us never let this happen again.

*

The Tur in Choshen Mishpat Hilchos Eidus 28:15 states as follows:

ירושלמי רב כד הוה חמי סהדי מכוונים הוה חקר כד הוה חמי סהדי הכן והכן הוה מכוון פירוש כשהיה רואה עדים שהיו אומרים עדותן מכוונים בלשון אחד היה חושש שמא משקרים ובעצה כיונו לשונם אחת והיה חוקר ודורש אותם אבל אם לא היו אומרים ממש בלשון אחד אלא זה אומר בכה וזה אומר בכה רק שתהא עדותן מכוונת בלא הכחשה לא היה דורש כל כך

We learned in the Yerushalmi, when Rav [note: our editions of Yerushalmi have it as Rav Huna] would see that witnesses would say their testimony with identical language he would worry that they were lying, and that they conspiratorially directed their tongues as one, and he would investigate and cross-examine them. But if they didn’t speak with actual identical language, but this one said it like this, and this one said it like that, just their testimony was parallel without contradiction, he would not cross-examine them so thoroughly.

How many times have we heard the media and other establishment operatives parrot the same script? What are the odds that everyone would decide all at once, entirely on their own, that those who have concerns and doubts are “conspiracy theorists” (whatever that even means)? That their toxic creations would be referred to by everyone specifically as “safe and effective” (the definition of which they quietly, conveniently obfuscated, as they routinely do, so they can trick people without technically lying)? That everyone up and down the establishment food chain, in every corner of the globe, who detest one another and can never agree on anything, would draw exactly the same conclusions about the “pandemic” and the radical, destructive measures that must be taken?

How could any rational person witness this and not be highly suspicious, no matter how they sold it and how badly we want to be able to trust our “leaders”?

We know that the bad guys are masters at overcoming our defenses. However, if we internalized this most basic and sensible halacha, we would have been protected. We would have been highly suspicious by the uniformity of the messaging, which indicates a conspiracy like little else, and we would have cross-examined the messengers with greater intensity.

Unfortunately, most people didn’t cross-examine them at all. Many of them paid dearly for this, and the carnage is ongoing.

Let us renew our commitment to be guided strictly by the Torah. In the merit of this we should be protected from our past mistakes, and prepared to deal with the challenges that surely lie ahead.

__________________________

chananyaweissman.com/

rumble.com/c/c-782463

Download Tovim Ha-Shenayim as a PDF for free!