העורך Editor

Ben Sira (See translation by TheMercava) via Sanhedrin 100b:

אל תצר צרת מחר כי לא תלד מה ילד יום. שמא למחר איננו ונמצא מצטער על עולם שאינו שלו.

רש”י בראשית י”ב ט’:

There have been great Jewish rabbis in both recent and early generations, including some towering figures, of whom we also know [some of] what they themselves actually did on their path to true greatness (often by their own testimony). Look, aside from the usual—learning hard, praying hard, Bitachon, etc. (nothing unique there)—there was something else, a certain action we know almost all of them added to their regime.

Now, while great and moderately great Jews may give all manner of personal advice on how to come close to Hashem (based on…), some of it very comprehensive and extensive (perhaps to the point of leaving less time/far less time for The Basics!), they also explicitly advise against or even prohibit following their known, personal example regarding that, ah, certain action (especially in “later” generations).

In short: “Do as I SAY, not as I DO!”

I won’t explain what I mean exactly, since you should have already guessed.

And yet…

And yet, their lofty path remains obscure. The vast majority of their students achieve little comparable to those whose guidance they ostensibly heed.

Which makes me wonder. After all, we only care about these rabbis’ advice since they themselves reached great things. כמה יוסף איכא בשוקא.

So… perhaps we should copy the actual action we know was taken sooner than taking the logical\inspiring advice dispensed to others (which they may not have even tried themselves, especially way back when they were holding religiously right where we youngsters/stragglers are), eh?

As the expression goes: “In theory, Theory and Practice are the same. But in practice, they are not”.

(No, I’m not going to explain! If you don’t know, this article wasn’t meant for you.)

Yes, I know this is very chutzpadig. When I die, my rebbe will probably give me a big potch.

Here’s another article in this vein.

מתוך לשון הזהב של ס’ לקו”ה [ברסלב] הל’ גנבה הל’ ה’:

…

וְזֶהוּ “וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר אֵלָיו ה’ וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט”, הַיְנוּ שֶׁהַחֹשֶׁךְ כָּרוּךְ תָּמִיד אַחַר הַקְּדֻשָּׁה, כִּי לוֹט בְּחִינַת לְטוּתָא, כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, בְּחִינַת הַחֹשֶׁךְ שֶׁהוּא בְּחִינַת שֶׁקֶר, שֶׁהוּא עִקַּר זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ בְּחִינַת “אָרוּר אַתָּה”, הַיְנוּ שֶׁהַחֹשֶׁךְ בְּחִינַת לוֹט הָלַךְ תָּמִיד אַחַר אַבְרָהָם לְהַחֲשִׁיךְ לוֹ חַס וְשָׁלוֹם וְכַנַּ”ל שֶׁבְּכָל פַּעַם שֶׁהָאָדָם עוֹמֵד לְהִתְפַּלֵּל וְכוּ’, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שֶׁמּוֹשֵׁךְ עַצְמוֹ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְכוּ’, כִּי הַכֹּל בְּחִינָה אַחַת כַּנַּ”ל אֲזַי תֵּכֶף וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט, שֶׁהַחֹשֶׁךְ כָּרוּךְ אַחֲרָיו וְרוֹצֶה לְהַחֲשִׁיךְ לוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, וְזֶה כָּל הָעֲבוֹדָה וְהַיְגִיעָה שֶׁל הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים לְבָרֵר הָאֱמֶת מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת אֲפֵלַת הַשֶּׁקֶר הַמְסַבֵּב בְּכַמָּה וְכַמָּה מִינֵי סִבּוּבִים וְלֵיצָנוּת וְעַרְמוּמִיּוּת בְּלִי שִׁעוּר וּמִי שֶׁרוֹצֶה לָחוּס עַל עַצְמוֹ הוּא מוֹשֵׁךְ עַצְמוֹ תָּמִיד אֶל הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. וְזֶהוּ בְּחִינַת “וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה”, שֶׁהוּא דָּרוֹם שֶׁהוּא יָמִין בְּחִינַת ‘אֱמֶת דְּתַלְיָא בְּעַתִּיקָא דְּאִיהוּ כֹּלָּא יְמִינָא’, שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁהָלַךְ וְנָסַע בְּגַשְׁמִיּוּת וְרוּחָנִיּוּת הָלַךְ וְנָסַע וְהִמְשִׁיךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לְיָמִין שֶׁהוּא הָאֱמֶת, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהוֹדִיעַ לְאָדָם דֶּרֶךְ הָאֱמֶת בִּפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת בְּכָל דָּבָר וּבְכָל עֵת וּזְמַן רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת הוּא מִסְתַּכֵּל בְּכָל פַּעַם בְּכָל דָּבָר עַל נְקֻדַּת הָאֱמֶת וְהוֹלֵךְ וְנוֹסֵעַ וּמוֹשֵׁךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לְיָמִין שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמֶת בִּבְחִינַת הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה וְכוּ’.

וְזֶה שֶׁאָמַר אַבְרָהָם לְלוֹט, “אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ וְכוּ’ הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה”. וְאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ שֶׁאָמַר לוֹ, ‘אִם אַתְּ לִשְׂמֹאלָה אֲנָא לִדְרוֹמָא וְאִם אֲנָא לִדְרוֹמָא אַתְּ לִשְׂמֹאלָא וְהֵבִיא שָׁם מָשָׁל לִשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם וְכוּ’ עַד מִן כָּל אֲתַר אֲנָא מַשְׂמְאִיל לְהַהוּא גַּבְרָא’, עַיֵּן שָׁם. וְלִכְאוֹרָה תְּמוּהִין דִּבְרֵי הַמִּדְרָשׁ, כִּי לְפִי מַשְׁמָעוּת הַמִּקְרָא נִרְאֶה שֶׁנָּתַן הַבְּחִירָה לְלוֹט לְהֵימִין אוֹ לְהַשְׂמְאִיל וְהוּא יִפְנֶה לַצַּד הַשֵּׁנִי לְיָמִין אוֹ לִשְׂמֹאל, וְכָךְ דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם כְּשֶׁרוֹצִין לְהַשְׁקִיט הַמְּרִיבָה שֶׁאוֹמֵר לוֹ בְּחַר לְךָ אֵיזֶה צַד שֶׁתִּרְצֶה כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּהְיֶה מְרִיבָה, וּלְפִי דִּבְרֵי הַמִּדְרָשׁ שֶׁאָמַר שֶׁאַבְרָהָם אָמַר לוֹ שֶׁתָּמִיד יִקַּח לְעַצְמוֹ הַיָּמִין וְאֶת לוֹט יַשְׂמְאִיל תָּמִיד אִם כֵּן בְּוַדַּאי לֹא יִתְרַצֶּה. אַךְ עַל־פִּי דְּבָרֵינוּ יִתְבָּאֵר בְּעֵזֶר ה’ שֶׁמַּשְׁמָעוּת הַמִּקְרָא כִּפְשׁוּטוֹ וְדִבְרֵי הַמִּדְרָשׁ שְׁנֵיהֶם עוֹלִים בְּקָנֶה אֶחָד, הַיְנוּ שֶׁאַבְרָהָם שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמֶת טָעַן עִם לוֹט שֶׁהוּא בְּחִינַת שֶׁקֶר וְחֹשֶׁךְ הָרוֹצֶה לְסַבֵּב אֶת הָאֱמֶת בְּכַמָּה מִינֵי סִבּוּבִים בְּלִי שִׁעוּר, וְטָעַן עִמּוֹ אַבְרָהָם הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי כִּי אֲנִי אֵינִי רוֹצֶה לֵילֵךְ בִּדְרָכֶיךָ אַךְ בְּכָל מָקוֹם שֶׁתִּפְנֶה אֲנִי אֶפְנֶה לְצַד אַחֵר אִם הַשְּׁמֹאל וְאֵימִנָה, הַיְנוּ אִם תִּרְצֶה לְסַבֵּב וּלְבַלְבֵּל אוֹתִי בִּבְחִינַת שְׂמֹאל, דְּהַיְנוּ בְּתַאֲוֹת וּבְהִרְהוּרִים וְכוּ’ שֶׁהֵם מִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא, וְאֵימִנָה אֲנִי אַמְשִׁיךְ עַצְמִי לְצַד יָמִין שֶׁהוּא דֶּרֶךְ הַתּוֹרָה דֶּרֶךְ הָאֱמֶת, כִּי אֲנִי מוֹשֵׁךְ עַצְמִי רַק לְדֶרֶךְ הַתּוֹרָה בֶּאֱמֶת שֶׁהוּא בְּחִינַת יָמִין. וְאִם הַיָּמִין, הַיְנוּ אִם אַתָּה תֹּאמַר שֶׁאַתָּה הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ יָמִין, כִּי עַל־פִּי רֹב הַשֶּׁקֶר וְהַחֹשֶׁךְ מַלְבִּישׁ אֶת עַצְמוֹ בֶּאֱמֶת וְאוֹמֵר שֶׁהוּא חָפֵץ רַק בְּדֶרֶךְ הַתּוֹרָה, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זַ”ל בִּתְחִלַּת הַסֵּפֶר שֶׁהַיֵּצֶר הָרָע מַלְבִּישׁ אֶת עַצְמוֹ בְּמִצְוֹת וְכוּ’ וּכְמוֹ כֵן מָצוּי הַרְבֵּה בְּעִנְיְנֵי הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁבָּאָדָם שֶׁעַל־פִּי רֹב מְבַלְבֵּל אוֹתוֹ עַל־יְדֵי שֶׁרוֹצֶה לַהֲפֹךְ הָאֱמֶת. וְכֵן בְּעִנְיַן בְּנֵי אָדָם הָרוֹצִים לִמְנֹעַ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת שֶׁהֵם אוֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רַע וְאוֹמְרִים שֶׁהֵם רוֹצִים לְהַדְרִיךְ אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת כְּאִלּוּ הָאֱמֶת שֶׁהוּא בְּחִינַת יָמִין אֶצְלָם, וְעַל זֶה טָעַן אַבְרָהָם, וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה, הַיְנוּ שֶׁאִם אַתָּה תִּרְצֶה לְהַיְמִין, דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁנִּקְרָא אֶצְלְךָ יָמִין אֲזַי וְאַשְׂמְאִילָה אֲנִי אֶטֶּה מֵעָלֶיךָ וְאֶפְנֶה לְצַד אַחֵר לִשְׂמֹאל, כִּי אֵינִי חָפֵץ יָמִין שֶׁלְּךָ, כִּי בָּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ יָמִין שֶׁלְּךָ הוּא שְׂמֹאל וְשֶׁקֶר גָּמוּר מֵאַחַר שֶׁבֶּאֱמֶת אַתָּה חָפֵץ בַּהֲסָתוֹתֶיךָ לְהַדִּיחַ אוֹתִי חַס וְשָׁלוֹם, מִנְּקֻדַּת הָאֱמֶת עַל־כֵּן אֵינִי חָפֵץ יָמִין שֶׁלְּךָ וְאֶפְנֶה לִשְׂמֹאל, דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁלִּדְבָרֶיךָ הוּא שְׂמֹאל. וְעַתָּה צָדְקוּ יָפֶה דִּבְרֵי הַמִּדְרָשׁ הַנַּ”ל שֶׁאָמַר: ‘מִן כָּל אֲתַר אֲנָא מַשְׂמְאִיל לְהַהוּא גַּבְרָא’, כִּי בְּוַדַּאי בָּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ נִשְׁאַר לוֹט תָּמִיד בִּשְׂמֹאל, כִּי עִקַּר בְּחִינַת יָמִין הוּא אֱמֶת שֶׁהוּא כֹּלָּא יְמִינָא וּמִי שֶׁנּוֹטֶה מֵהָאֱמֶת אַף־עַל־פִּי שֶׁמַּלְבִּישׁ אֶת עַצְמוֹ בְּמִצְווֹת וְאוֹמֵר שֶׁכָּךְ הוּא הָאֱמֶת בְּחִינַת יָמִין, בֶּאֱמֶת הַכֹּל הוּא שְׂמֹאל גָּמוּר, כִּי הָאֱמֶת הוּא אֶחָד וּבְכָל צַד וּפִנָּה שֶׁהָאֱמֶת הוּא כֵּן זֶהוּ עִקַּר הַיָּמִין. וּכְמוֹ לְמָשָׁל כְּשֶׁאֶחָד הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ וְיֵשׁ לְפָנָיו שְׁנֵי דְּרָכִים אֶחָד לְיָמִין לָעִיר צְפָת וְהַשֵּׁנִי לִשְׂמֹאל לָעִיר טְבֶרְיָה וְכַיּוֹצֵא, כְּשֶׁהוּא צָרִיךְ לִטְבֶרְיָה אֲזַי הַדֶּרֶךְ לְצַד שְׂמֹאל הוּא אֲמִתַּת הַדֶּרֶךְ שֶׁלּוֹ וְהוּא אֶצְלוֹ הַדֶּרֶךְ הַמְיֻמָּן. וְהַדֶּרֶךְ הַיָּמִין שֶׁפּוֹנֶה לִצְפָת הוּא שְׂמֹאל אֶצְלוֹ מֵאַחַר שֶׁאֵין צָרִיךְ לְשָׁם וְהוּא פָּשׁוּט. כְּמוֹ כֵן בְּכָל הַדְּרָכִים וְהָעֵצוֹת בְּדַרְכֵי ה’. כְּשֶׁהַבַּעַל דָּבָר וַאֲנָשָׁיו מַלְבִּישִׁין עַצְמָן בְּמִצְוֹת כְּאִלּוּ הֵם רוֹצִים לְהַדְרִיכוֹ בַּדֶּרֶךְ הַמְיֻמָּן מֵאַחַר שֶׁהָאֱמֶת אֵינוֹ כֵּן צְרִיכִין לִפְנוֹת מֵעֲלֵיהֶם אַף־עַל־פִּי שֶׁלְּפִי דַּעְתָּם הוּא לִשְׂמֹאל, כִּי בֶּאֱמֶת זֶה הַשְּׁמֹאל הוּא עִקַּר הַיָּמִין מֵאַחַר שֶׁהָאֱמֶת הוּא כָּךְ. וְזֶהוּ אִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה, שֶׁאֲנִי אֶפְנֶה לִשְׂמֹאל מֵהַיָּמִין שֶׁלְּךָ וְאַף־עַל־פִּי־כֵן אַתָּה תִּשָּׁאֵר תָּמִיד בִּשְׂמֹאל, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בַּמִּדְרָשׁ הַנַּ”ל, ‘וְאֶשְׂמֹאלָה’ אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא ‘וְאַשְׂמְאִילָה’ מִן כָּל אֲתַר אֲנָא מַשְׂמְאִיל לְהַהוּא גַּבְרָא, הַיְנוּ כַּנַּ”ל, כִּי תָּמִיד יִשָּׁאֵר בְּחִינַת לוֹט שֶׁהוּא חֶשְׁכַת הַשֶּׁקֶר בִּשְׂמֹאל וְכַנַּ”ל:

ז וְזֶה בְּחִינַת “לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ” וְכוּ’, וְתֵבַת ‘לְךָ’ אֵינוֹ מוּבָן כְּלָל כַּאֲשֶׁר נִדְחַק רַשִׁ”י בָּזֶה וּפֵרֵשׁ: ‘לְךָ, לְטוֹבָתְךָ’ וְכוּ’. וְעַל־פִּי הַנַּ”ל יוּבַן הֵיטֵב בְּעֵזֶר ה’. כִּי כְּבָר מְבֹאָר לְעֵיל שֶׁה’ יִתְבָּרַךְ צִוָּה עָלָיו בְּפָרָשָׁה זֹאת שֶׁיַּמְשִׁיךְ עַצְמוֹ לְכָל הַקְּדֻשּׁוֹת הַנַּ”ל, דְּהַיְנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּתְפִלָּה וֶאֱמוּנָה וְנִסִּים שֶׁלְּכֻלָּם זוֹכִין רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת כַּנַּ”ל. וְזֶהוּ “לֶךְ לְךָ”, ‘לְךָ’ דַּיְקָא, שֶׁכָּל הִלּוּכְךָ וּנְסִיעָתְךָ יִהְיֶה לְךָ וְאֵלֶיךָ לְבַד, הַיְנוּ לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת שֶׁזֶּה עִקָּרְךָ וְחִיּוּתְךָ, כִּי עִקַּר הָאָדָם הוּא הַנְּשָׁמָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁבּוֹ שֶׁזֶּה כָּל הָאָדָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּסְּפָרִים וּמוּבָא בִּדְבָרָיו זַ”ל בְּסִימָן כב שֶׁמַּה שֶּׁנִּקְרָא אֵצֶל הָאָדָם ‘אֲנִי’ הוּא רַק עֶצֶם הַנְּשָׁמָה, כִּי בְּשַׂר הָאָדָם נִקְרָא בְּשַׂר אָדָם וְעִקַּר הָאָדָם הוּא הַנְּשָׁמָה וְהַנְּשָׁמָה הִיא חֵלֶק אֱלֹקִי מִמַּעַל שֶׁהוּא עֶצֶם הָאֱמֶת. וְזֶה בְּחִינַת נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁהִתְחִילוּ מֵאַבְרָהָם שֶׁנֶּאֱמַר עֲלֵיהֶם “כֻּלּוֹ זֶרַע אֱמֶת”, וְזֶהוּ ‘לֶךְ לְךָ’, הַיְנוּ שֶׁתֵּלֵךְ לְךָ לְעַצְמְךָ, דְּהַיְנוּ לְעֶצֶם הָאֱמֶת שֶׁלְּךָ הַמֻּשְׁרָשׁ בְּךָ שֶׁרַק זֶה נִקְרָא ‘אֲנִי’ כְּשֶׁהָאָדָם מְדַבֵּר עַל עַצְמוֹ וְכֵן רַק זֶה נִקְרָא ‘אַתָּה’ אוֹ ‘לְךָ’ כְּשֶׁמְּדַבְּרִים עִמּוֹ לְנוֹכֵחַ, הַיְנוּ שֶׁבְּכָל הִלּוּכְךָ בְּגַשְׁמִיּוּת וְרוּחָנִיּוּת תֵּלֵךְ רַק לְךָ לְעַצְמְךָ לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת הַמֻּשְׁרָשׁ בְּךָ וְלֹא תִּסְתַּכֵּל עַל שׁוּם הֲסָתוֹת וּפִתּוּיִים שֶׁל הַשֶּׁקֶר הַמַּחֲשִׁיךְ אַנְפֵּי בִּרְיָתָא עַד שֶׁקָּשֶׁה מְאֹד לַעֲמֹד עֲלֵיהֶם מִי שֶׁאֵינוֹ מִשְׁתַּדֵּל לָחוּס עַל עַצְמוֹ לְחַפֵּשׂ תָּמִיד הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ לְבַל יַטְעֶה אֶת עַצְמוֹ.

וְזֶהוּ “לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ”, כִּי כַּמָּה מִינֵי חֹשֶׁךְ וּשְׁקָרִים הַנִּמְשָׁכִים מֵאַרְצְךָ, דְּהַיְנוּ מֵהָעִיר וְהַמְּדִינָה שֶׁנִּתְגַּדֵּל בָּהּ, כִּי זֶה יָדוּעַ שֶׁהַקְּלִפָּה קָדְמָה לַפְּרִי וּבְכָל אֶרֶץ וּבְכָל מָקוֹם אַף־עַל־פִּי שֶׁיֵּשׁ שָׁם הַרְבֵּה טוֹב אֲבָל יֵשׁ בְּכָל מָקוֹם כַּמָּה מִינֵי חֲשֵׁכוֹת הַמַּחֲשִׁיכִים אֶת הָאֱמֶת, דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁבְּכָל אֶרֶץ רֻבָּם רוֹדְפִים אַחַר תַּאֲוֹת, וּבִפְרָט אַחַר הַמָּמוֹן וְהַכָּבוֹד וְכוּ’ כְּאִלּוּ זֶה הַדֶּרֶךְ נִתַּן מִסִּינַי חַס וְשָׁלוֹם. וְצָרִיךְ לְהִתְרַחֵק מִזֶּה וְלָצֵאת מֵאַרְצְךָ הַנַּ”ל וְתֵלֵךְ לְךָ לְעַצְמְךָ לִנְקֻדַּת הָאֱמֶת שֶׁזֶּה עִקַּר עַצְמְךָ כִּי אִם תִּסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת תָּבִין הֵיטֵב כִּי לֹא זֶה הַדֶּרֶךְ לָבֹא לַתַּכְלִית הַנִּצְחִי לָעוֹלָם הַבָּא. וְכֵן וּמִמּוֹלַדְתְּךָ, דְּהַיְנוּ שֶׁיֵּצֵא מֵהָרַע וְהַחֹשֶׁךְ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִצַּד הַהוֹלָדָה בְּחִינַת “הֵן בֶּעָוֹן חוֹלָלְתִּי” וְכוּ’, וּכְמוֹ שֶׁמְּבֹאָר עַל פָּסוּק “הֵמָּה וַאֲבִיהֶם” וְכוּ’ (בְּסִימָן יוּ”ד), וְכֵן וּמִבֵּית אָבִיךָ שֶׁהוּא מִשְׁפַּחְתּוֹ, כִּי יֵשׁ כַּמָּה שְׁטוּתִים וּשְׁקָרִים שֶׁנִּדְבָּק בּוֹ מִצַּד מִשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁמַּחֲזִיקִים עַצְמָן לִמְיֻחָסִים גְּדוֹלִים וּכְאִלּוּ כָּל הַכָּבוֹד שַׁיָּךְ לָהֶם וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָר שְׁטוּתִים וּבִלְבּוּלִים, וּמִכֻּלָּם צִוָּה לוֹ ה’ יִתְבָּרַךְ שֶׁיֵּצֵא וְיֵלֵךְ מֵהֶם לְךָ דַּיְקָא, דְּהַיְנוּ לְעַצְמְךָ שֶׁהוּא עֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת שֶׁהוּא כָּל הָאָדָם כַּנַּ”ל, וְאָז תָּבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ – שֶׁהוּא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל – זֶה שֶׁאוֹמְרִים אֱלֹקֵי אַבְרָהָם שֶׁהוּא שְׁלֵמוּת הַתְּפִלָּה וֶאֱמוּנָה וְכוּ’, וְנִבְרְכוּ וְכוּ’ שֶׁהוּא בְּחִינַת נִסִּים וְכוּ’, כִּי לְכָל זֶה תִּזְכֶּה עַל־יְדֵי הָאֱמֶת וְכַנַּ”ל:

ח וְכָל זֶה אִי אֶפְשָׁר לְבָרֵר בִּכְתָב רַק כִּי אִם הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת יָבִין. כִּי כְּבָר מְבֹאָר בִּדְבָרָיו זַ”ל שֶׁבְּנֵי אָדָם הֵם מוֹנְעִים גְּדוֹלִים יוֹתֵר מֵהַיֵּצֶר הָרָע, כַּמְבֹאָר שִׂיחוֹתָיו הַקְּדוֹשׁוֹת בָּזֶה, עַיֵּן שָׁם. וְלֹא מִבָּעְיָא שֶׁיֵּשׁ מוֹנְעִים רְשָׁעִים אוֹ קַלֵּי עוֹלָם וְלֵצָנִים וְכוּ’ הַמּוֹנְעִים בְּדִבְרֵיהֶם מִן הָאֱמֶת, אַף גַּם יִרְאֵי ה’ יְכוֹלִים לִפְעָמִים לְבַלְבֵּל אֶת הָאָדָם בַּעֲצָתָם שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה לְפָנָיו לְפִי דַּרְכּוֹ, וְיֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה בְּחִינוֹת בְּלִי שִׁעוּר. עַל־כֵּן הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת צָרִיךְ לִזָּהֵר לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ תָּמִיד לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ כְּפִי מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ בֶּאֱמֶת שֶׁזֶּהוּ לֶךְ לְךָ, ‘לְךָ’ דַּיְקָא, דְּהַיְנוּ לְעַצְמְךָ לְעֶצֶם נְקֻדַּת הָאֱמֶת הַשַּׁיָּךְ לְךָ, וְכַמּוּבָא בְּהַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הֶחָכָם וְהַתָּם שֶׁאָמַר הַתָּם זֶה מַעֲשֶׂה שֶׁלּוֹ וְזֶה מַעֲשֶׂה שֶׁלִּי, וְכַמּוּבָא מִזֶּה עַל פָּסוּק: “וּסְפַרְתֶּם לָכֶם”, ‘לָכֶם’ – לְעַצְמְכֶם (זוהר צז, מנחות סה:), עַיֵּן שָׁם בִּדְבָרֵינוּ (בְּהִלְכוֹת סְפִירָה הַנִּכְלֶלֶת בְּהִלְכוֹת פֶּסַח הֲלָכָה ט אות כב). עַל־כֵּן בֶּאֱמֶת צְרִיכִין תְּפִלָּה וְשִׂיחָה הַרְבֵּה וּלְדַבֵּר הַדִּבּוּר בֶּאֱמֶת כַּנַּ”ל עַד שֶׁיִּזְכֶּה תָּמִיד לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ אֶל הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וְיִזְכֶּה לְכָל הַנַּ”ל:

ניתן לראות את השאר בפנים באתר רבינו-בוק כאן…

Read Rabbi Yitzchok Roth here…