העורך Editor

לאחר גירוש גוש קטיף צוטט הרב מרדכי אליהו בראיון לשבועון ‘מעייני הישועה’, מערב ר”ה תשס”ו:

אני בעד התאחדות (חזית דתית ש.ה). אני נגד החלק מאגודת ישראל שבא והתחבר לממשלה. איך אתם מתחברים לממשלה שמקצצת תקציב של ישיבות? איך אתם מתחברים לממשלה שפועלת נגד התורה ונגד היהדות? איך מתייחסים לשאלה של ההתנתקות ושאר הדברים?! חלק מאגודת ישראל הולכים ועושים את המעשה הזה. הם טוענים שהם שאלו את הרבנים – אני לא מאמין להם”.

שאלה: “הרב אלישיב לא נתן להם?”

תשובה: “אני לא מאמין להם ששאלו. אולי עשו ורק אחר כך הלכו לשאול. אולי הרב אלישיב שתק להם. עצם העניין שהלכו לשאול דבר כזה זו שגיאה. מה יש לשאול?! זה דבר שהוא תמוה! מה פתאום להתחבר לרשעים. מה ההווא אמינא?!”

מקור: אתר ישיבה, כאן.

הערה: לעניות דעתי אין לתמוה כיצד התחברו הללו לרשעים. והרי גם חברי כנסת חילונים לא כ”כ מדקדקים במצוות…

A lesser-known story from Rabbi Nachman of Breslov in משל למה הדבר דומה: A Mashal for Every Occasion, page 32 illustrates well.

Again, find it here.

כך מספרים על הגאון הרב שלמה דוד כהנא, אבל מאד תמוה לקבל את המספרים הללו, בלי הסבר הגון מאדם אמין כיצד ואיך זה נבדק (א”י אם זה נאמר מתוך כונה לגנותו או “לשבחו”).

גם גדולי ישראל עמדו לצדו.

מה שנכון הוא, שיש רבנים שהקילו הרבה יותר מדי בהתרת עגונות במשך הדורות, וכמו שהעירו ורמזו רבים וטובים, כולל גם מורנו הרב יצחק ברנד שליט”א.

Well, these days commemorate significant occasions of state “achievements”. One for the day anti-Zionism got Jewish boys killed (and still does), another for the day the country devolved from private defense associations (Etzel, Lechi and Haganah) into an oligarchic “democracy”, and lastly, “Holocaust Remembrance Day” for the accomplishment of assisting the Nazis in wiping out non-state-affiliated Jews in Germany.

My sincere apologies for any offense taken by lying authoritarians.