העורך Editor

Here is a ‘fun’ fact: Rabbi E.M.M. Shach would regularly discourage Jewish Aliyah to Israel (the opposite of the custom of his supposed teacher, the Chazon Ish).

For instance, Moshe Reichman once asked him whether he ought to come live in Eretz Yisrael. Rabbi Shach uttered this in response: Israel is veritably a “Makom Sakanah”, because of the Arab enemy. Israel is (supposedly) dependent for its very existence on the US government’s aid and military might. Nevertheless, those Jews already here need not (and therefore ought not) leave; since it is unclear they would be much safer anywhere else on the planet. (As we know, Rabbi Shach thought Jews worldwide, in accordance with their deeds, were way overdue for yet another Holocaust!) But to get up and come on over in the first place? No.

The falsity of his evil counsel is partially demonstrated in the hyperlinks above (he also ignores the very value of Eretz Yisrael, of course). Israel’s imaginary dependence on American aid was ridiculous propaganda even then. Moreover, his own soft-Satmarism is a major cause of any ‘Sakanah’.

(Updated 30.5.2017)

ספר צדקת הצדיק אות מ”ג:

פעמים יש אדם עומד בניסיון גדול כל כך עד שאי אפשר לו שלא יחטא כדרך שאמרו (ברכות ל”ב.) מה יעשה הבן וכו’ ובזה הוא נחשב אונס גמור דרחמנא פטריה. וגם בהסתת היצר בתוקף עצום שאי אפשר לנצחו שייך אונס [ואם ה’ יתברך הסיב את לבו הרי אין חטא זה חטא כלל רק שרצון ה’ יתברך היה כך] ועיין מה שאמרו (כתובות נ”א ע”ב) גבי תחילתו באונס אפילו צווחת לבסוף שאלמלא מניחה היא שוכרתו מותרת לבעלה, מאי טעמא יצר אלבשה הרי דזה מיחשב אונס גמור אף על פי שהוא מרצונה מכל מקום יצר גדול כזה אי אפשר באדם לכופו והוא אונס גמור ואין בזה עונש אף דעשה איסור כיון דהיה אנוס. אבל האדם עצמו אין יכול להעיד על עצמו בזה כי אולי עדיין היה לו כח לכוף היצר [וכמו ששמעתי בזה מענין זמרי שטעה בזה].

(הובא בספר “רציתי לשאול אותך, פרופ’ ליבוביץ”.)

Ha! I’ll bet you assumed there wasn’t any.

The following was written by Rabbi Yechiel Michel Feinstein of Brisk (quoting the Brisker Rav):

עלינו לדעת שכמו בעניני הלכה ולימוד אנו סומכים על הקבלה שבידינו איך ללמוד ואיך לפסוק; כמו כן בענייני הנהגה למעשה, בעסקנות, יש קבלה בידינו מגדולי ישראל מדור דור, איך לפעול ולהתנהג. וראיתי בעיני בכמה עניינים כי אחרי כשבאתי לפני מרן מו״ח זצ״ל נשתנה אצלי מהלך מחשבתי והבנתי אחרת ממה שחשבתי קודם.

כך מקובלני שאין לתת אמון כלל ולסמוך על היצר הרע והחפשים. לסמוך עליהם אי אפשר כלל, והדבר מובן, דהרי כוונתם הפוכה לגמרי מכוונותינו. אנו מגמתינו להשתית הכל על יסודות התורה והאמונה — והם עיקר מטרתם להיפך, לעשות ככל הגויים את בית ישראל, ואם באנו לסמוך על יושרם האנושי ומוסרם, הוא הבל ואין בו ממש. הבטחותיהם שוא וחוקיהם אינם חוקים ואינו מחייב אותם כלל למעשה. לדוגמא: האם מכל אי־מי להראות איזה רופא שבא על עונשו להכלא־בבית האסורים בגלל שעבר על איזה ״חוק״, בנוגע לנתוחי מתים וכיו״ב, ואפי׳ בענינים שאינם קשורים לדת כגון טפול בחולים הנוגע לחיי האדם בבתי חולים, אלא מאי החוק אינו מחייב לגבי כמה ״שכבות עליונות״; והכל בנוי על שוא ושקר, ומי שיודע זאת, אינו מתפעל מן המציאות כשרואים בפועל הזייפנות והשקר. ובשום אופן לא שייך לסמוך על זה ולבנות איזה יסוד.

…

I hope to comment on it in some depth in the future, but for now, just enjoy the source.

This “important concept” invented by the Mussarites is baloney.

Saying something in Yiddish does not make it Kosher, translating into Latin doesn’t make it Classical, and pretending your idea is hallowed by structuring it in rabbinic Hebrew doesn’t make it correct.

Note: It’s not “stealing”, just as there is no such thing in Halacha as “intellectual property”, but this doesn’t necessarily permit disturbing a neighbor’s sleep or copying his work.

This question may occur to you upon reading some of the essays on this site…

Answer: Masores is until the sealing of Talmud Bavli. Sorry to disappoint.

As the Rambam says in the introduction to his opus:

נמצא, מרב אשי עד משה רבינו עליו השלום, ארבעים דורות.

ואלו הן, רב אשי מרבא, ורבא מרבה, ורבה מרב הונא, ורב הונא מר’ יוחנן ורב ושמואל, ור’ יוחנן ורב ושמואל מרבינו הקדוש, ורבינו הקדוש מרבן שמעון אביו, ורבן שמעון מרבן גמליאל אביו, ורבן גמליאל מרבן שמעון אביו, ורבן שמעון מרבן גמליאל הזקן אביו, ורבן גמליאל הזקן מרבן שמעון אביו, ורבן שמעון מהלל אביו, ושמאי והלל משמעיה ואבטליון, ושמעיה ואבטליון מיהודא ושמעון, ויהודא ושמעון מיהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי, ויהושע ונתאי מיוסי בן יועזר ויוסף בן יוחנן, ויוסי בן יועזר ויוסף בן יוחנן מאנטיגנוס, ואנטיגנוס משמעון הצדיק, ושמעון הצדיק מעזרא, ועזרא מברוך, וברוך מירמיהו, וירמיהו מצפניה, וצפניה מחבקוק, וחבקוק מנחום, ונחום מיואל, ויואל ממיכה, ומיכה מישעיה, וישעיה מעמוס, ועמוס מהושע, והושע מזכריה, וזכריה מיהוידע, ויהוידע מאלישע, ואלישע מאליהו, ואליהו מאחיה, ואחיה מדוד, ודוד משמואל, ושמואל מעלי, ועלי מפנחס, ופנחס מיהושע, ויהושע ממשה רבינו, ומשה רבינו מפי הגבורה.

נמצא, שכולם מה’ אלקי ישראל.