What Is the Genuine Problem with Genuine Racism?

I think I got it: Pride.

There are differences, negative and positive between people. But the response should not be: Therefore I’m better. Rather, we’re all lacking.

We have said the same thing in the past to those who stress the faults of communities not their own and I would say the same to those who stress the faults of womankind.

“The Unlimited” has limited us all in different ways. We are meant to stand together for the right goals, compensating for our weaknesses.

Baruch Hashem, I understood this point.

מאי עשרה בטבת?

משנה ברורה סימן תקמ”ט:

חייבים להתענות וכו’, והוא מדברי הנביאים כדכתיב בקרא (זכריה ח) צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי וגו’ ואחז”ל צום הרביעי זה י”ז בתמוז שהוא בחדש רביעי למנין החדשים וצום החמישי זה ט’ באב שהוא בחודש החמישי וצום השביעי זה צום גדלי’ שהוא בחודש השביעי וצום העשירי זה עשרה בטבת שהוא בחודש העשירי.

וכל אלו הימים כל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהם כדי לעורר הלבבות לפקח על דרכי התשובה ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה עד שגרם להם ולנו אותן הצרות שבזכרון הדברים אלו נשוב להטיב כמו שנאמר והתודו את עונם ואת עון אבותם וגו’

ולכן חייב כל איש לשום אל לבו באותן הימים ולפשפש במעשיו ולשוב בהן כי אין העיקר התענית כמש”כ באנשי נינוה וירא ד’ את מעשיהם ואמרו חז”ל את שקם ואת תעניתם לא נאמר אלא את מעשיהם ואין התענית אלא הכנה לתשובה לכן אותם האנשים שכשהם מתענים הולכים בטיול ובדברים בטלים תפשו הטפל והניחו העיקר ומ”מ אין לפטור את עצמו בתשובה בלבד כי ימים אלו הם מ”ע מדברי הנביאים להתענות בהם וכמו שכתבנו למעלה.

לקח ולימוד מהרב יהושע נויבירט זצ”ל

הרב מנחם כופרמן שליט”א עומד בראש “כדת וכדין“, חברה מייעצת בדיני ממונות, ומקדמת עריכת צוואה ע”פ ההלכה והחוק כאחד.

הנה סיפורו:

לפני ראש השנה התקשרתי לבן דודי לאחל שנה טובה. כרגיל, התעדכנו מה כל אחד עושה, וסיפרתי לו על “כדת וכדין” והפרוייקט של תכנון עיזבון הלכתי, והוא סיפר לי את הסיפור המדהים הבא:

במשך שנים הוא בילה רבות במחיצתו של הרב יהושע ישעיה נויבירט זצ”ל (מחבר שמירת שבת כהלכתה) בשכונת בית וגן בירושלים.

באחד הימים, הוא ליווה אותו לניחום אבלים. כשנכנסו לבית האבל, הרב נויבירט בלי שום הקדמה פנה אל האבלים ושאל אותם באופן ישיר: “יש צוואה?”. הם היו קצת בהלם, אך מפאת כבודו, ענו: “כן, בוודאי. אבא הלך לעורך דין וחתם על הכל בצורה מסודרת”. השיב הרב: התכוונתי: האם יש צוואה שתקפה גם לפי ההלכה?” האבלים ההמומים השיבו שמסמך כזה לא קיים.

הרב, בלי לאבד שנייה, אסף את כל האחים והאחיות, כינס אותם בחדר צדדי והחתים אותם באופן מיידי על מסמך שמעגן מבחינה הלכתית את חלוקת הירושה כפי שביקש האב בצוואתו.

לאחר מכן, יצאו האבלים וחזרו למקומם. הרב נויבירט ניגש לכל אחד ואחת, אמר: “המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים”, והמשיך בדרכו.

כישצאו מהבית, שאל בן-דודי את הרב: וכי כך מקיימים ניחום אבלים? מדוע להתעסק בצוואה וכספי ירושה בתוך ימי הבכי והכאב?

השיב לו הרב בפשטות ובכנות (כדרכו): מצוות ניחום אבלים יסודה במצוות גמילות חסדים. יצירת מסמך הלכתי שמעגן את הצוואה ושמונע אפשרות של מריבה על ממון, היא החסד הגדול ביותר שאפשר לעשות עם החיים ועם המתים. לו חיכיתי שבוע או שבועיים, ספק אם הייתי יכול לכנס את כולם יחד, וייתכן שכבר הייתה פורצת מריבה על כספי הירושה, שעלולה הייתה להחריב את היחסים בתוך המשפחה ח”ו. ניצלתי את רגעי הכאב והאחדות במשפחה, כדי לתפוס את הרגע ולמנוע מחלוקת עתידית, סיים הרב.

הסיפור הזה השאיר אותי משתאה על הגאונות של הרב. לא רק בתורה והלכה, אלא בהבנת נפש האדם וראיית הנולד.

מתוך דף הפייסבוק של “כדת וכדין”.