העורך Editor

1. Contrary to popular projection, anti-Zionists oppose Israel, and its mitzvos, in every which way, and not just “Zionism”. This is obvious “between the lines”, both written and oral, in countless places. One example: Vayo’el Moshe‘s pathetic “proofs” there is no obligation to live in the land of Israel.
2. Muddled minds often think alike.
3. How does he know? Or does he ‘Speak First, Check Never’?

From Wikipedia:

Pillarisation (Dutch: verzuiling) is the politico-denominational segregation of a society. These societies were (and in some areas, still are) “vertically” divided into several segments or “pillars” (zuilen, singular zuil) according to different religions or ideologies. The best-known examples of this are the Dutch and Belgian ones.

These pillars all have their own social institutions: their own newspapers, broadcasting organizations, political parties, trade unions and farmers’ associations, banks, schools, hospitals, universities, Scouting organizations and sports clubs. Some companies even hire only personnel of a specific religion or ideology. This leads to a situation where many people have no personal contact with people from another pillar.

Austrian, Iraqi Arab, Israeli, Lebanese, Maltese, Nigerian, Northern Irish, and Scottish societies may also be considered to have had displayed aspects of pillarisation, historically or in the present time.

Israel is not an apartheid, but it is pillarized by religion, and by religious subgroups, to a degree. Good or bad, black or white, call each thing by its proper name!

I reckon inaccurate “apartheid” was chosen not as a slur, but because the correct definition is unfamiliar: Pillarization.

מי שיש לו אמונה, חייו חיים והוא מבלה ימי חייו בטוב תמיד. כי כשהולך לו כראוי ויש לו טוב בודאי טוב לו. ואפילו כשאינו כך (דהיינו שאין מתנהג לו כסדר ויש לו יסורין חס ושלום) גם כן טוב. כי הוא בטוח שאף על פי כן השם יתברך ירחם עליו להבא וייטיב אחריתו, כי מאחר שהכל מאתו יתברך בודאי הכל לטובה. אבל מי שאין לו אמונה חס ושלום חייו אינם חיים כלל, כי תיכף כשעובר עליו איזה רעה שוב אין לו שום חיות, כי אין לו במה לנחם עצמו כלל מאחר שאין לו אמונה כלל ואין לו שום חיות ושום טוב מאחר שהולך בלי השם יתברך ובלי השגחה רחמנא ליצלן. אבל על ידי אמונה מה טוב ויפה החיות שלו כנ”ל.

דרך אגב, הזכרנו את המאמר לעיל גם ב”מדריך מעשי לשיחה עם אתאיסט”. כדי לקבל את המדריך המיוחד בחינם, הרשם לרשימת התפוצה שלנו כאן.

See Rabbi Jonathan Sacks’ essay here. After translating Moreh Hanevuchim (who, predictably, mocks art), he says this:

In his book The Body of Faith (1983), Michael Wyschogrod makes a stronger case for the aesthetic dimension of Judaism. Throughout history, he argues, art and cult have been intimately connected and Judaism is no exception. “The architecture of the Temple and its contents demand a spatial thinking that stimulates the visual arts as nothing else does. It must be remembered that among the many artefacts past civilisations have left behind, those intended for ritual use almost are always the most elaborate and aesthetically the most significant.”

Wyschogrod says that postbiblical Judaism did not, for the most part, make outstanding contributions to art and music. Even today, the world of religious Jewry is remote from that of the great writers, painters, poets and dramatists. To be sure, there is a wealth of popular religious music. But by and large, he says, “our artists tend to leave the Jewish community.” This he believes represents a spiritual crisis. “The imagination of the poet is a reflection of his spiritual life. Myth and metaphor are the currency both of religion and poetry. Poetry is one of the most powerful domains in which religious expression takes place. And the same is true of music, drama, painting, and dance.”

Rav Abraham Kook hoped that the return to Zion would stimulate a renaissance of Jewish art, and there is a significant place for beauty in the religious life, especially in Avodah, “service,” which once meant sacrifice and now means prayer.

Rabbi Hirsch also has much to say about Jewish art, see here for one example.

Ba’er Heitev O.C. 669:2:

כל הנערים, איתא בירושלמי פ”ה דברכות לא יהיו שנים קורין בתורה א”ר זעירא מפני הברכה משמע דאסור לשנים לברך וצ”ע שעושין כך בשמחת תורה. מ”א. ועי’ בתשו’ גנת ורדים חלק אורח חיים כלל ב’ סי’ ק”ב מה שמערער על מנהג זה כתב המרי”ל יש מקומות שנהגו התינוקות סותרים הסוכה ומבערים אותה בש”ת ונותנים טעם להתיר וא”א ז”ל מיחה בידי כשהייתי נער מלסתור ביום טוב ד”מ. כתב מי”ט מצאתי על קלף שבחיי כתב למחות לזרוק פירות לנערים אבל יש במדרש שזה היה אומר המן למלך על היהודים א”כ מנהג קדמון הוא ואולי שראה הבחיי בימיו שנוהגין ריקות והוללות ע”ש.

Unedited.