העורך Editor

על מי שורה רוח הקודש?

תנא דבי אליהו רבה פרק ד’:
… וכן כל חכם וחכם מישראל שיש בו דברי תורה לאמתו ומתאנח על כבודו של הקב”ה ועל כבודן של ישראל כל ימיו ומחמד ומתאוה ומצפה על כבוד ירושלים ועל בית המקדש ועל הישועה שתצמיח בקרוב בימינו ועל כינוס גליות מיד שורה רוח הקודש בקרבו שנאמר איה השם בקרבו את רוח קדשו (ישעיה ס”ג י”א).
מכאן אמרו כל תלמיד חכם שעוסק בתורה בכל יום תמיד בשביל להרבות כבוד שמים אינו צריך לא חרב ולא חנית ולא כל דבר שיהיה לו שומר אלא הקב”ה משמרו בעצמו ומלאכי השרת עומדין סביב לו וחרב ביד כולם ומשמרין אותו שנאמר רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם וגו’ (תהלים קמ”ט ו’).

Fatherly Advice

My father once told me, “Son, if you want people to listen to what you have to say, claim it’s something your father told you.”
Source: here.

With Such Answers Who Needs Questions?!

Where is the logic behind saying two blessings on Tefillin, and then “Baruch Shem”?

When every Rema is zealously defended, we end up with the Aruch Hashulchan — like that on Orach Chaim 25:10 – 13.

I can’t copy it all. Here is an excerpt:

אינו מובן כלל, דממה נפשך: אם הדבר מרופה בידינו, דלכן יאמר “ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד”, למה לנו לברך שתים? נברך אחת כדין כל ספק ברכות. ואם הדין ברור בידינו, אם כן למה לנו לומר “ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד”? ובאמת הלבוש השמיט זה. (וגם הב”ח פקפק בזה, והמעדני יום טוב כתב שהוא לרווחא דמילתא. וצריך עיון.)

…

ולעניות דעתי נראה דאמירת “ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד” אינו מטעם ספק ברכה אלא מטעם אחר. ואף שהפוסקים כתבו שהוא מטעם זה, מכל מקום המנהג נראה לי מטעם אחר: דהנה כבר דקדקנו דאיך אפשר לברך שתי ברכות על דבר אחד?

…

ולכן נראה לי דברכת “על מצות תפילין” היא ברכת הודאה כמו שכתבתי מקודם, בהיות מצוה זו הקשר הגדול שמקשר את ישראל לאביהם שבשמים. לזה אנו מברכים ברכת הודאה, להודות להשם יתברך על הטוב הזה. ובהיות שעיקר הקשר הוא בפסוק “שמע ישראל”, ולכן אנו אומרים “ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד” כמו שיעקב אבינו ענה כן בעת שהשבטים אמרו “שמע ישראל”, כדאיתא בפסחים (נו א).

וראיה לזה מלשון “תפילין” עצמה, שכתב הטור לשון “פלילה”, שהן אות ועדות לכל רואינו שהשכינה שורה עלינו… עד כאן לשונו. וזהו פירושו: דעל מצות תפילין, כלומר על מה שהשם יתברך התחבר אלינו – אנו נותנים לו יתברך שבח והודיה על זה.

One Form of Silly Chumra

Several Achronim have bent over backwards to justify the “custom” of redoing Kiddushin at a “Chupas Niddah”.

First of all, the Rambam doesn’t speak of Kiddishin but Nissuin. Second, and more important, is the Gemara in Gittin 5b:

בר הדיא בעי לאתויי גיטא אתא לקמיה דרבי אחי דהוה ממונה אגיטי אמר ליה צריך אתה לעמוד על כל אות ואות אתא לקמיה דרבי אמי ורבי אסי אמרי ליה לא צריכת וכי תימא אעביד לחומרא נמצא אתה מוציא לעז על גיטין הראשונים

I’ll bet the evil “Minhag Yisra’el Torah” series part five (?) justifies this.