דברי הזוה”ק במעלת תכלת בציצית
זוהר חלק ג’ קע”ה א’ (סוף פרשת שלח):
כתיב ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת, ונתנו על הכנף לא כתיב, אלא ונתנו על ציצית, דדא איהו דחפי על שאר חוטין.
וראיתם אותו וזכרתם, וכתיב (דברים כ”ה י”ז) זכור את אשר עשה לך עמלק, מאי טעמא דא, אלא לברא דפריץ גדרא ונשכיה כלבא, כל זמנא דאבוי בעי לאוכחא לבריה, הוה אמר הוי דכיר כד נשיך לך כלבא. אוף הכא, וראיתם אותו וזכרתם, דדא איהו אתר דסלקין נשמתין למידן.
כגוונא דא (במדבר כ”א ח’) והיה כל הנשוך וראה אותו וחי, אמאי, אלא כד סליק לעינוי, וחמי דיוקנא דההוא דנשיך ליה, הוה דחיל וצלי קדם יהו”ה, והוה ידע דאיהו עונשא דחייביא, כל זמנא דברא חמי רצועה דאבוי, דחיל מאבוי, אשתזיב מרצועה אשתזיב מכלא, מאן גרים ליה לאשתזבא, ההוא דחמי בעינוי ההוא רצועה, ההוא רצועה גרים ליה לאשתזבא, ועל דא וראה אותו וחי, חמי רצועה דאלקי ליה, ואיהו עביד ליה לאשתזבא.
אוף הכא וראיתם אותו וזכרתם, ועשיתם ודאי, ואי לאו, הא רצועה, דהאי יגרום לכון למהוי תבין לפולחנא דילי תדיר, וכדין ועשיתם, ולא תתורו אחרי לבבכם, ימנע מנכון בישין ארחין אחרנין, ודאי לא תתורו, ולא תעבדו בישין. ועל דא סלקא גוון תכלא דא, תכלת דמיא לכסא הכבוד, מה כסא הכבוד עביד לבר נש למהך לארחא דמישר, לדכאה ליה, אוף האי תכלת עביד לבר נש למהך בארח מישר, ודאי דכלא אית לדחלא מהאי אתר, למיהך במישר.
כתיב (ישעיה כ”ד ט”ז) מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק ואומר רזי לי וגו’, מכנף הארץ, דא כנף דציצית, דאיהו כנף הארץ. זמירות שמענו, אלין שאר חוטין דנפקין ותליין מאתר עלאה, גו אינון שבילין עלאין דנפקין מחכמה עלאה. צבי לצדיק, דא צדיק חי העולמים, דאינון חוטין אינון שפירו דיליה, דהא מניה נפקין, וכל חוטא כלילא בתרין סטרין. וכד אסתכלנא, אמינא רזי לי רזי לי, דהא מגו רזא עלאה דכל מהימנותא נפקין.
וכד אסתכלנא בתכלת, וחמינא רצועה לאלקאה, אתר דחילו למדחל, אמינא אוי לי, דבני נשא לא ידעי לאשגחא ולאסתכלא על מה מתענשין לשקרא, בהאי בוגדים בגדו, דהא קורין קריאת שמע בלא ציצית, וסהדין סהדותא דשקרא, ואלין אינון בוגדים דבגדו, משקרי בגרמייהו.
ובגד בוגדים בגדו, לבושא דלהון בלא ציצית, אקרי בגד בוגדים, לבושא דאינון בוגדים דבגדו, דמשקרי וסהדין סהדותא דשקרא בכל יומא, ווי לון ווי לנפשיהון, דסלקי בההוא כרסייא דתכלא למידן, ועלייהו כתיב (תהלים ק”א ז’) דובר שקרים לא יכון לנגד עיני, ההוא בגד דלהון אשתמודע לגבי כל מאריהון דדינין, ווי לון דלית לון חולקא בעלמא דאתי.
זכאין אינון צדיקייא דמלבושיהון ותקוניהון אשתמודען לעילא, לאוטבא לון בהאי עלמא ובעלמא דאתי.
