העורך Editor

Makos 22b:

אמר רבא כמה טפשאי שאר אינשי דקיימי מקמי ספר תורה ולא קיימי מקמי גברא רבה דאילו בספר תורה כתיב ארבעים ואתו רבנן בצרו חדא…

Some have taken this Gemara to elevate Chazal above the Torah, chalilah (and, of course, imply they themselves are equivalent to Chazal). But the Gemara is not saying to respect either one or the other. The point is that respecting only Torah scrolls shows a deficiency in appreciating the role of Torah scholars.

The Torah is meant mainly for the real world, not a “keren zavis”, so we are instructed to honor those who make it possible. (By the way, we speak here of a true Torah scholar and a kosher Sefer Torah.)

Compare Medrash Rabbi Tanchuma Tazri’a 5:

מעשה ששאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא איזו מעשים נאים של הקב”ה או של בשר ודם א”ל של בשר ודם נאים א”ל טורנוסרופוס הרי השמים והארץ יכול אדם לעשות כיוצא בהם א”ל ר”ע לא תאמר לי בדבר שהוא למעלה מן הבריות שאין שולטין עליו אלא אמור דברים שהם מצויין בבני אדם. אמר לו למה אתם מולין א”ל אני הייתי יודע שעל דבר זה אתה שואלני ולכך הקדמתי ואמרתי לך שמעשה בני אדם נאים משל הקב”ה הביא לו ר”ע שבלים וגלוסקאות א”ל אלו מעשה הקב”ה ואלו מעשה ידי אדם א”ל אין אלו נאים יותר מן השבלים א”ל טורנוסרופוס אם הוא חפץ במילה למה אינו יוצא הולד מהול ממעי אמו א”ל ר”ע ולמה שוררו יוצא עמו והוא תלוי בבטנו ואמו חותכו ומה שאתה אומר למה אינו יוצא מהול לפי שלא נתן הקב”ה את המצות לישראל אלא לצרף אותם בהם…

And there is certainly no connection here to the distortion of “Kocha deheteira”!

The highest praise for a Jew?

Bava Kama 16a:

הניחו ספר תורה על מטתו ואמרו קיים זה מה שכתוב בזה

שבת י”א א’:

ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב אם יהיו כל הימים דיו ואגמים קולמוסים ושמים יריעות וכל בני אדם לבלרין אין מספיקים לכתוב חללה של רשות מאי קראה אמר רב משרשיא שמים לרום וארץ לעומק ולב מלכים אין חקר

רש”י שם:
חללה של רשות, עומק לבם, שהוא צריך להיות לו לב לכמה מדינות, למס הקצוב ולכמה מלחמות ולכמה משפטים, והכל ביום אחד

שפת אמת שם:

שם בגמרא אם יהיו כל הימים דיו כו’ לכתוב חללה של רשות, לפי הפשוט הוא גוזמא יתירה אין כח גדול כ”כ לבשר ודם. וי”ל דרך הלצה ע”פ לשון רש”י שהוא צריך להיות לו לב כו’ פי’ חללה של רשות העומק לב שצריך להיות לרשות. ובאמת אין להם. לכן לא יאתה המלוכה אלא למלך מלכי המלכים הקב”ה ולו נאה ויאה

לשון מדבקה שראיתי.

הסתה! המרדה! געוואלד!

Communists believe in supply and demand, sure, when it fits their purposes. I quote Rabbi Yehuda Leib Ashlag of Sulam fame in his opening essay to “Matan Torah”, “Et La’asot”:

ולפנים בישראל, בטרם שנתגלתה בעולם מלאכת הדפוס, לא היו בקרבנו ספרים מזויפים בענינים הנוגעים לנשמת היהדות, משום שכמעט לא היה בקרבנו מחבר בלתי אחראי על דבריו. וזאת מטעם פשוט, כי הנה אדם בלתי אחראי על פי רוב איננו מהמפורסמים. לפיכך, אם במקרה יצא אחד והעיז פניו לחבר חיבור כזה, הרי לא היה כדאי לשום מעתיק להעתיק את ספרו, כי לא ישלמו לו שכר טרחתו, אשר עלה כרגיל סכום חשוב. ונמצא, שהיה משפטו חרוץ מאליו להאבד מתוך הקהל…

 אולם מעת שמלאכת הדפוס נתפשטה בעולם, ואין המחברים צריכים יותר למעתיקים דבריהם, ונתמעט המחיר הגבוה של הספר, הנה עם זה הוכן הדרך גם למחברים בלתי אחראים למעשיהם, לעשות ספרים ככל אות נפשם לפרנסה ולכבוד וכדומה. ואת עצם מעשה ידיהם אינם מביאים בחשבון ולפועל ידיהם לא יביטו כלל.

By the way, in the same essay, he declares himself to have a very elevated soul and role, or, in his words: אחד מעשרה ראשי דורות.