העורך Editor

TIDE (‘Torah Im Derech Eretz’) is dedicated to all mitzvos. It rejects the Medieval Spanish notion of mitzvos as handmaidens to the ultimate goal of philosophic understanding. This notion was influenced arguably by Aristotelian-Arabic philosophers. R’ Hirsch’s explanation of the meaning and symbolism of mitzvos helps to enhance our love for the mitzvos. Rather, mitzvos are an end goal themselves.

(See 19 Letters, Letter 18).

Excerpted from The Torah Im Derech Eretz Society, here.

See the rest here (I couldn’t copy it all!)

Stories demonstrating zeal in observing Halacha – the true definition of Yiras Shamayim, are my favorite:

Rabbi Yaakov Galinsky was once walking on Shabbos on the street and reached into his pocket for something. When he took it out he realized it was Muktzeh, and immediately dropped it.

“Grandfather”, asked his grandson who was accompanying him, “Why didn’t you throw it into a dark corner to keep it safe?”

Rabbi Galinsky answered: The first instant one should let go of it, because if you wait, the Yetzer Hara may get the better of you!

Overheard.

The popular likeness of Rashbi/Zohar author on various Kabbala paraphernalia…

It just hit me. Not the image; the realization: It’s patterned upon the ‘Kings’ suit on a regular deck of cards.

Needless to say, we cannot know what he looked like (although the Zohar reportedly describes his beard).

“The only function of economic forecasting is to make astrology look respectable.”

― John Kenneth Galbraith

ציטוט מדברי הרב יצחק ברנד:

שאלה ד’

לא מצאנו במקורות שעשו מן החלזון צבע תכלת רק צבע ארגמן

תשובה

ע’ לולאות תכלת עמוד 267 שהביא לשון החוקר פליניוס (חי ג’ תשפ”ג עד ג’ תתל”ט, היינו בסוף בית שני, בית שני היה מג’ ת”ט עד ג’ תתכ”ט [לא נכנס כאן בשנה אחת לא מדויק]) שכותב מהחלזונות עושים שני צבעים: הפורפורא והקונכיליא, וביאר שם הלולאות תכלת שהוא ארגמן ותכלת.

וכן הרי כיון שעכשיו רואים שאפשר לעשות תכלת מן הארגמון קהה קוצים ע”י ששמים אותו בשמש, וא”כ בודאי במשך הדורות שיש לנו בירור גמור שהשתמשו בחלזון הזה לצביעה שהרי אריסטו חי לפני ובתחילת בית שני, (ג’ שע”ח  עד ג’ ת”מ) והוא מאריך בצביעה מארגמון הזה, וא”כ בודאי במשך הזמן ידעו שאפשר לעשות מזה תכלת, וא”כ שוב יש ראיה מן התוספתא מנחות פ”ט אות ו’ שכתוב שתכלת אינו כשר אלא מן החזלון למה לא פירט איזה חלזון, כדי שנדע שלא ליקח מן החלזון הפורפורא, אלא ודאי שהוא הוא הכשר.

שאלה ה’

יש שטוענים שיש עוד חלזונות שאפשר לעשות מזה תכלת,  וא”כ מי הגיד לך שזה הכשר,

תשובה

הנה עד כה אף אחד לא הצליח לעשות תכלת ממה שהוא אחר, ואם יבוא מי שיצליח לעשות תכלת ממה שהוא אחר, ויוכיח שזה היה ג”כ בזמן חז”ל, אז באמת יהא ג”כ כשר, אבל לא יכולים לפסול את זה שאנו רואים שאפשר לעשות מזה תכלת ויש לנו ראיות שעשו מזה צבע בזמן חז”ל, כי א”כ היה צריך התוספתא לומר מאיזה חלזון יקח כמו שביארנו במאמר

שאלה ו’

למה לא הוזכר בשום מקום שצבע ארגמן של בגדי כהונה עושים מאתו מקור ממה שעושים התכלת.

תשובה

הצבע ארגמן של בגדי כהונה אין לו דינים מאיזה מקור להביא, שהרי בתוספתא פ”ט דמנחות שכתובים שם כל הדברים של הבית המקדש ועבודת הקרבנות מאיזה מקור להביא, ושם מובא ג”כ פרטים על שני תולעת ותכלת (הל’ ו), לא הוזכר שום דבר בענין ארגמן, וא”כ נראה שאין כאן דין מאיפה לקחת, ומשום זה אפשר להביא מכל מקום ולאו דוקא מן החלזון שהוא יקר מאוד. וממילא למעשה לא לקחו מן החלזון הזה, אלא ממקום שהיה יותר בזול. וע’ רמב”ם הל’ כלי המקדש פ”ח הל’ י”ג שדעתו שכל אדום כשר וע”ש במשנה למלך שדעת רש”י שצריך להיות צבע ששמו ארגמן, אולם אין שום מקור שצריך דוקא חלזון, וממילא כל חיוב חלזון הוזכר רק בענין תכלת.