העורך Editor

מי שאסור בכלא פטור מסוכה, כי נאמר “תשבו כעין תדורו”, מה דירה עושה אותה האדם במקום שאינו מצטער לישב שם, כך סוכה אינו מחוייב לעשותה אלא במקום שחפץ לקבוע דירתו שם, ובית האסורים מקום צער הוא ואינו חפץ להיות שם אפילו שעה אחת, פשוט שלא חייבוהו חז”ל לעשות סוכה ולשבת בה במקום שמצטער, דמצטער פטור מן הסוכה.

ואין לו להחמיר ולעשות סוכה, דכל הפטור מדבר ועושהו נקרא ‘הדיוט’ וברכתו לבטלה, דכיון שאינו מחוייב בסוכה מהדין איך יאמר “וציוונו לישב בסוכה”?!

(שו”ת “פעולת צדיק” ח”ב קצ”ז)

מתוך נר לשלחן שבת, גליון 544# תשע”ז

לרשימת התפוצה: ner4499@gmail.com

א”ה, אולי המחבר מדמה למזוזה, שדירה בעל כרחו לאו שמיה דירה, וי”ל.

(The picture, since removed, had Putin and Trump holding a tied and gagged Obama at knifepoint, announcing “We have the leader of ISIS”)

From “The Saker” [since removed].

The previous Bostoner Rebbe has said the current approach to unfiltered internet abuse is wrong. The observant community needs to help sufferers seek treatment and rehabilitation, just like with any other addiction (such as alcohol); not ban users from the community or synagogue.

But then why did he not seek to ameliorate the Israeli anti-drug laws, too, shifting from the criminalization model to the medical care one? I’ll tell you why. He doesn’t care about the Jewish public at large, that’s why. The Bostoner Rebbe’s community would not contain many drug addicts. The Rebbe was sincerely thinking about the good of his own congregants, without Status-Quo Bias (while all those Rabbis who disagree/d with him on the ‘Moetzes’ were not even doing that much!).

Charedim lack what Feiglin calls the ‘Leadership mentality’, and always have.

Rabbi Nachman once said that the books of the idolaters themselves often contain their own rebuttal (Likutei Moharan 17):

ואזי זה הדבור נכתב בספריהם של העכו”ם, מדינה ומדינה ככתבה, ואזי מוצאים העכו”ם בספריהם הפך אמונתם, כמו שמצינו כמה גרים שנתגירו מחמת זה, מחמת שמצאו בספריהם הפך אמונתם.

See too Chayei Moharan chapter 7.

Here are some possible examples of self-admitted ‘pious fraud’, from Anti-missionary site Drazin.com.

Rabbi Ovadia Yosef once complained that the plaques of Ashkenazi yeshivas bear names of Sefardi patrons, whereas Sefardi yeshivas show no evidence of Ashkenazi benefactors.

While certainly true that the Sefardi world has fattened the Ashkenazi yeshivas, far more than the other way around, I don’t believe this to be a fair example of the phenomenon. Rabbi Ovadiah himself studied at Talmud Torah Bnei Tziyon which was founded and funded by Moshe Porush. And there are other examples, too, especially farther back in history.

And excuse the question, but how many Sefardi yeshivas are/were there, anyway in comparison?