העורך Editor

כתבו הגהות מיימונית בפרק י”א מהלכות ע”ז בשם רא”ם דמסברא אין להוסיף על מה שמנו חכמים שהיתה קבלה בידם שהוא מחקות העובדי כוכבים וכתב סמ”ג בתוספתא דשבת מונה כל מה שהיתה קבלה ביד חכמים מחקותיהם ודרכי האמורי עכ”ל ובאמת שהרבה דברים שנויים באותה תוספתא שיש בהם משום דרכי האמורי והרבה בני אדם נכשלים בהם ואין איש שם על לב ושמא משמע להו שאין לחוש משום דרכי האמורי אלא לדברים שהוזכרו בגמרא בלבד וכל שאר דברים השנויים בתוספתא הוי דלא כהלכתא דאל”כ לא הוה שתיק תלמודא מינייהו

בית יוסף יו”ד סוף סימן קע”ח

Russia and America (their regimes, I mean). Who’s worse? And ‘who, whom?‘

Here’s a simple summary of each’s aggressions based on Wikipedia.

Here’s a tongue in cheek caption on a map of the US government’s military bases encircling Russia and Iran:

And a well-written exposition by Pat Buchanan.

Genocide in the Holy Land by Moshe Schonfeld in PDF format.

Here are some excerpts.

I must thank one of my readers for bringing it to the forefront of my attention.

From True Torah Jews, here.

רש”י שיר השירים ז’ ג’:

סוגה בשושנים, גדורה ומסוייגת בגדר שושנים די לה בגדר קל ואין אחד מכם פורץ בו ליכנס הרי חתן נכנס לחופה לבו מגעגעת לחופה ולחיבת חתוניו בא ליזקק לה אמרה לו טיפת דם כחרדל ראיתי הרי הופך פניו לצד אחר ולא נשכו נחש ולא עקרב עוקצו הרי שהוא עובר בדרך ראה בכורות בראשי התאנים פשט ידו ליטול אומרים לו של ישראל הם הוא מושך ידו מפני הגזל הרי סוגה בשושנים

המקור ממדרש רבה.

שה”ש רבה פרק ז’ ז’:

סוגה בשושנים אלו ד”ת שהן רכים כשושנים כמה מצות ודקדוקים יש בתורת כהנים כמה קלין וחמורין פיגולין ונותרות יש בתורת כהנים א”ר לוי בנוהג שבעולם אדם נושא אשה בן ל’ שנה בן מ’ שנה משמוציא יציאותיו הוא בא לזקק לה והיא אומרת לו כשושנה אדומה ראיתי ופורש ממנה מיד מי גרם לו שלא יקרב לה איזה כותל ברזל יש ביניהם ואיזה עמוד ברזל ביניהם אי זה נחש נשכו איזה עקרב עקצו שלא יקרב לה דברי תורה שרכין כשושנה שנאמר בה (ויקרא י”ח) ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב וכן מי שהביאו לו תמחוי של חתיכות אמרו לו חלב נפל שם ומשך ידו ולא טעמו מי גרם לו שלא לטעום איזה נחש נשכו שלא יטעום ואיזה עקרב עקצו שלא יקרב ויטעם אותו דברי תורה שרכין כשושנה שכתוב בה (ויקרא ג’) כל חלב וכל דם לא תאכלו

אני חייב להקדים שלא מחבר “קונטרס בענין כיסוי השיער” כתב את הדברים הבאים. ליכא ערבותא וליכא הרמנא.

גמרא:

יוצאה וראשה פרוע (גיטין צ’ ב’). כד סליק רבי נבכא להתם פגע ביה באנא אמר ליה שבעין שנין אסתפק להו לרבנן בסוטה אי מיפקד כהן לפרוע פאה נכרית נמי או לא מי אמרינן ופרע כתיב והא ליכא או דילמא בתר טעמא אזלינן מידי דהוה אבור עד שיכסנו בעצים כי היכי דלא ליפלו כיסהו קש ותבן חייב דכתיב ונפל שמה שור או חמור וגומר הכא נמי כהן לאו פריצותא עבד בה והא איכא א”ל תנן נזרק עליה אחד מן הדמים אינו יכול להפר כו’ במה דברים אמורים בתגלחת הטהורה אבל בתגלחת הטומאה יפר שהוא יכול לומר אי אפשי באשה מנוולת רבי מאיר אומר אף בתגלחת הטהרה יפר שהוא יכול לומר אי אפשי באשה מגולחת וקתני עלה ות”ק אמר לך אפשר בפאה נכרית ור”מ סבר בפ”נ איידי דזוהמא לא ניחא ליה השתא האי נזירא היכי משכחת לה אי בר”ה מאי קא קפיד בעלה הא תנא דבי רבי ישמעאל ופרע את ראש האשה אסור לאשה לצאת לרשות הרבים פרועת ראש אלא בביתא דעד האידנא מיגליא והשתא מיכסיא דשפיר קפיד ור”ה לכולי עלמא אסירא היא וכן בכהן:

תוספות:

כד סליק וכו’. מימרא זו לאו מר בריה דרב אשי חתים עלה והוא אגרת סתרים שמצא אך בכור שטן בשק קטנן של שבטים:

רבי נבכא. ה”ג:

תנן נזרק עליה. בפרק מי שאמר: