העורך Editor

הנה מאמרו של הרב יחזקאל גרינהויז, מתוך עלון של ברסלב, בשם “אותך אבקש” גליון 5 פר’ בהר-בחוקותי:

Download (PDF, 276KB)

הציטוט העיקרי:

והביאור בזה שבעצם ריבוי ספיקות ומחלוקות אינו מוגדר כשכחת התורה, וכמה תורה נתרבה בעולם אין קץ עי”ז, גם כשיהי’ מחלוקות סוערות על גט פלוני ומקווה פלונית נתחברו ע”ז כמה שו”ת וספרים רבים ונתרבה התורה, אלא הגדר שתהי’ מחלוקות מסוג אחר, והוא הנראה בעווה”ר לעינינו, ריבוי עצום של מחלוקת שכל צד ברור שאין הצד השני מורה מתוך התורה, אלא כ”א מבין שהצד השני מושפע מההמון או פוליטיקאים או עסקנים או שנמנע מלומר דעתו מחמת פחד או אילוצים אחרים, ואין להאריך מפני כבודן של ישראל…

אני ממליץ לקרוא בפנים.

הערה: כמו בהרבה מכתבי ברסלב, הם חזקים מאד לכאו’ באבחנה וחלשים (למיטב הכרתי ונסיוני האישי) בפתרונות.

הרב אהרן שמעדרא שליט”א, מחבר סדרת הספרים “מצוות הארץ כהלכתן” בהלכות התלויות בארץ, מזכיר את האמת המביכה (מתוך ראיון בגליון “קדושת ציון” האחרון):

הספר על ישוב ארץ ישראל הוא ספר הלכתי ללא עניני השקפה, אמנם קשה מאד לכתוב ספר על הלכות ישוב ארץ ישראל ולא להתיחס כלל לנושא ההשקפתי, אולם מי אנוכי לכתוב עניני השקפה? גם אין משקל למילים של כל בר בי רב שכותב עניני השקפה.

אמנם תמיד היו כאלו שערערו על מצוה רבה של ישוב ארץ ישראל, עם כל מיני טענות ומענות ועוד הרבה לפני שהגיעו ה’ציונים’, וכמו שמביא המהר”ם חגיז בספרו ‘שפת אמת’ כבר לפני כשלוש מאות שנה. לכן הדפסתי את ספרו ועשינו סדר חדש עם פיסוק וקטעים וכן כותרות, עד שאפשר לומר ‘פנים חדשות באו לכאן’. ספר זה צורף לספרנו על ישוב ארץ ישראל, ומשם יקחו דברי השקפה טהורה על מצוה רבה זו של ישוב ארץ ישראל ואיך שכותב נגד המערערים על זה בחריפות נוראה בקנאו את קנאת ה‘.

ניתן לראות את שאר הדברים כאן…

גם אנו כ”כ בעבר (בכמה מקומות). ועיין בזה כאן. ודוק היטב.

Here’s an amazing Freudian slip, found on a website for a Israeli leftist film “Disturbing the Peace“:

Quote: “There, Shifa realized that many Israelis wanted peace as well”.

Got that?

Let’s make the same choice again.

Happy Shavuos!