Tehillim chapter 51, end:
אדני שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך. כי לא תחפץ זבח ואתנה עולה לא תרצה. זבחי אלהים רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה.
Then immediately:
היטיבה ברצונך את ציון תבנה חומות ירושלם. אז תחפץ זבחי צדק עולה וכליל אז יעלו על מזבחך פרים.
It appears the hope is that through prayers “akin” or even “preferable” to sacrifices we will arrive at the real thing, as well. Korbanos alone are not enough; prayer is not enough either.
סופסוף קם ארגון להגנה על מעט היהדות שנותרה בצבא השמד לישראל (עבור אלו שכרגע נמצאים שם). קוראים להם “צו אחד”.
הנה דף הפייסבוק של הארגון. שאלות נפוצות זה כאן.
ארגון “צו אחד” שם לעצמו למטרה להילחם למען זכויות החיילים שומרי המסורת.
להציף כלפי מקבלי ההחלטות בצבא ובמדינה- פגיעה, רדיפה והתנהגות שאינה הולמת כלפי זכויות החייל לקיים אורח חיים יהודי במדינה ישראל.
הארגון עובד בשת”פ עם יועצים משפטיים, אנשי תקשורת וקצינים במיל’ מתוך מגמה לחזק את צה”ל ולהאפשר לחייל לתרום למדינה כשהמדינה מכבדת את זכויותיו לקיים אורח חיים יהודי ומסורתי.
דוגמא לפעילות הנצרכת שלהם כאן. בתור התחלה, “מעט זה גם טוב”.
This site presents numerous cases and examples (explicit and implied – unconscionable silence) of lying Jewish rabbis. Not always, as the myth has it, to be stringent… But does exposure work?
Sometimes yes. Enough social psychological pressure can make the author admit to his own bias in print by his own hand! Hard to believe? Check out “Tamim Teheyeh” (Hebrew), by Rabbi Yaakov Moshe Hillel. The first edition was blatantly biased toward forbidding anything and everything mystical. The second edition was, too, of course, but at least the intellectual dishonesty was conceded in a special introduction.
(By the way, some of the Haskamos (approbations) on this sefer are enlightening.)
Do you realize paraphrasing that book title in your own post title makes you sound antisemitic?
Your point?
Ah.
איתא בגמרא ע”ז שלהי ה’ א’ – ריש ה’ ב’:
תנו רבנן, מי יתן והיה לבבם זה להם, אמר להן משה לישראל כפויי טובה בני כפויי טובה בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לישראל מי יתן והיה לבבם זה להם היה להם לומר תן אתה, כפויי טובה דכתיב ונפשנו קצה בלחם הקלוקל, בני כפויי טובה דכתיב האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל.
רש”י שם:
ד”ה בלחם הקלוקל, “קל הוא המן ומפני שהיה נבלע בכל אבריהם ואינן יוצאין לחוץ קראוהו קלוקל ורגנו על כך והיא היתה להם טובה גדולה שלא היו צריכין לטרוח ולצאת שלש פרסאות לפנות, דתניא כשהן נפנין אין נפנין לא לצידיהן ולא לפניהן אלא לאחריהן ומחנה ישראל ג’ פרסאות היה.”
ד”ה אשר נתתה עמדי, “לשון גנאי הוא שתולה הקלקלה במתנתו של מקום והוא עשאה לו לעזר.”
ע”כ.
קמתי ללחום מלחמת השם במחרפיו:
אלו המרבים בבכיה של חנם צבועה אודות “גלות בין יהודים” ושמדות הם כפויי טובה! כאילו מידו יתברך כ”ז נסיון בלבד (בדומה לאומרים כך בלבם בענין עבודה נקיה בהיתר ואשה כשרה). אבל הכל להיפך: עצם שלטון ישראל מחסדי המקום ב”ה. שהלא מחנה היראים עם המסורתים הם הרוב, ואילו באנו בשם התורה באמת, לא בעדתיות, הערמה, וקידוש חטאי אבותינו ומנהגיהם, מיד היינו הרוב, א”כ כל הדמוקרטיה ושלטון חקות הגוים הכל מידינו יבקש. הרעות יצאו לא מפי עליון, ויש להתאונן רק על חטאינו. כמה נח “לכפור” ולכנות את המודים בטובתו של מקום “כופרים”… אכמ”ל מצער.
(אגב, גם האינטרנט אינו נסיון בלבד, כמובן למכיר.)
Holland Code Career Test on Truity, here.
(Yes, it’s related to this site’s focus.)
Again, FREE RIGHT OVER HERE.