העורך Editor

Download (PDF, 25KB)

Reprinted with permission.

העתקתי מספר “לקוטי עצות” סוף ערך סבלנות (סכום קטע ארוך בסוף ספר שחות הר”ן [ברסלב]):

צריך שתדע שכל אדם שבעולם עוברים עליו יסורים וצרות הרבה והרפתקאות שונות בלי שעור, הן בענין הפרנסה הן בענין בריאת הגוף הן בענין אשתו ובניו ובני ביתו. ואין נמצא אדם בעולם שלא יעברו עליו יסורים והרפתקאות הרבה, כי אדם לעמל יולד, וכתיב: גם כל ימיו כעס ומכאובות, ואין שום תקנה להנצל מזה כי אם לברח לשם יתברך ולהתורה. על כן ההכרח שיהיה לכל אדם סבלנות, גדול שיסבל כל מה שיעבר עליו כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: סמא דיסורי קבילא. וכמו שאמר החכם, הסבל – תחבולה למי שאין לו תחבולה. וכל החכמים מאריכים בזה וכולם אומרים, שהעולם הזה מלא יסורים ודאגות והרפתקאות בלי שעור. כי האדם לא נברא בשביל להתענג בעולם הזה כלל, רק שיעמל בעולם הזה כדי שיזכה לעולם הבא. על כן צריכין לסבל הכל ולהאמין שהכל לטובתו. כי כל מה דעביד רחמנא לטב עביד, ולברח בכל פעם לשם יתברך ולתורתו ולהתפלל ולהתחנן לפניו, כי אין מקום לנוס מפגעי העולם כי אם אליו יתברך לבד, כמו שנאמר, ומנוס ביום צר לי. ואפלו הגרוע שבגרועים יכול לברח לשם יתברך תמיד, כי השם יתברך בכל מקום וכמבאר בדברינו באריכות במקום אחר. ותכף כשבורח לשם יתברך אזי כל מה שעובר עליו נתהפך לטובה גדולה לנצח. ויש בזה הרבה לדבר ואין כאן מקומו להאריך (שהר”ן שח).

שו”ע או”ח ער”ה ז’:

מותר לקרות במה מדליקין לאור הנר שהרי הוא מזכיר איסור שבת ואיך ישכח.

האמנם?!

לא ראיתם דבור בלשון הרע תוך כדי לימוד הל’ לשון הרע, הנחת מרפקים על ספר “גנזי הקודש”, וכו’?

In explanation, historians will now just point to the events of Shmini Atzeres.

Although, to be, fair, at least in Russia, the Jews, too, knew in advance when the authorities would be taking a vacation!

קבלתי.