העורך Editor

ידועה הטענה לפיה הציונות היא היא שקילקלה את יהדות ספרד, שהרי העלום שלוחי הסוכנות היהודית לא”י, ודוקא שם העבירו אותם על דתם, לאחר תקופה כה ממושכת בגלות ששמרו אמונים לתורה. נמצא, שלא רק אנשים פרטים הם שעשו את המעשה, אלא הציונות בעצמה, מהיותה כלי בידיהם להגשמת מטרתם הנלוזה, קללה ולא ברכה.

בגליון האחרון של קדושת ציון (16# עמ’ 6) משיב הרב בן ציון גולדשטיין שלא היא. הוא מציין שגם אלו מיהודי עדות המזרח שנשארו בארצותם התקלקלו שם. וכן רוב אלו שעברו לאמריקה לא נותרו על עמדם. הרי, כך מסיים, שהזמן גרם לשמד: ה’מודרנה’, בלשונו. אלא שכמובן מגלגלין חובה ע”י חייב, וכולי.

אך לעניות דעתי יש לדון עוד, אף שאינני בקי בקורות העניין כמותו. בפשטות, הנשאר בלא קהילה ורבנים מועד למדרון, א”כ זהו טעם גורל מי שנפרד או הופרד מאנשי בריתו, הן לאמריקה והן במקומם הראשון, ולא רוח הזמן (ואכמ”ל).

“Gog and Magog”!

But where is the land of Magog, anyway? Here is some impressive research on that very question.

And bravely attempts to describe Mashiach.

From the Jewish Leadership Blog, over here.

הרב אבי גרוסמן מסביר בטוב טעם ודעת.

One of the problems with state-organized society is that accurate information can often be harder to find as you ascend to the top. This is because the underlings want to stay in the good graces of the “upperlings” by pandering to their preconceptions and prejudices.

To illustrate, here’s a quote from Murray Rothbard:

“Hence, for example, the phenomenon of President Nixon, thinking he knew more than anyone else about the Vietnam War and yet actually knowing less than the astute reader of the New York Times. For the CIA and other intelligence warnings of what was going on, developed by many of the lower officers, were screened out by the higher-ups, for being contrary to the President’s preferred line, i.e., that all was going well.”