פר’ בהר: עזרה ועצלות

ויקרא כ”ה כ”ו:

ואיש כי לא יהיה לו גאל והשיגה ידו ומצא כדי גאלתו.

לכאו’ הרישא מיותר, הן כבר שמענו זאת, ובא גאלו וגו’. ואולי לרמוז שאם יש לו קרוב, מטבע האדם שלא להשתדל בהצלת עצמו. רק אם יש לו קרוב שאינו יכול או אינו רוצה להושיע, פתאום הוא “ימצא”, כעין מ”ש חז”ל יגעתי ולא מצאתי אל תאמן.

וכ”כ הרב משה חפץ בס’ “מלאכת מחשבת” שם:

ואיש כי לא יהיה לו גואל והשיגה ידו ומצא כדי גאולתו, אין הרצון שגם כאשר יהיה לו גואל לא יוכל הוא לגאול אחוזתו מעצמו אם תשיג ידו. אלא הודיענו כי על הרוב כאשר לאדם גואל עשיר יוכל לגאול מסתמא העני לא יתן אל לבו ואין האיש שם על לב לגאול שדהו באמרו הנה קרובי יגאול את גאולתי. אולם כאשר אין לאיש גואל ויתייאש מבטוח באדם ההכרח יביאנו ליתן לבו ויעמול למצוא די מחסורו לגאול את גאולתו. וזו היא רעה חולה בעולם כי כל פתי חסר לב ימצא תמיד משען ומשענה יושיעוהו בעת רעתו לא יחסר כל. אמנם חכם לב יקח מצות וראיתי צדיק נעזב אין לו מי שיטרח בעדו וישתדל לעזרתו. והטעם כי החכם ונבון דעת אינו נשען על איש ולא יבטח כי אם על שכלו ועל כחו על כן אין איש נטפל אליו אבל איש בער לא ידע וכסיל ועיר פרא בהכרח יבקש עזר מכל האדם אשר על פני האדמה עד שימצא מי שירחם עליו ויעזרהו.

(רמזנו כאן לדברים דומים.)

האם יש ראיה ממבנה בתי הכנסת להעמיד את קה”ק בדרום הר הבית? לא

שמעתי בשם ת”ח א’ שבדק ומצא שבבתי הכנסת בירשלים עומד כותל מזרח כנגד צד דרום-מזרח, כגון בכ”נ “קהל קדוש גדול” ובכ”נ המיוחס לרמב”ן וכן “תפארת ישראל” שע”י ר”י מרוז’ין. ואפי’ אם לא בנו את הבנין המקורי, אבל בכ”נ תפארת ישראל עכ”פ ודאי נבנה מהיסוד ע”י תלמידי חכמים.

והרי כתב הלבוש שיש להעמיד כותל מזרח מכוון נגד קדש הקדשים. וז”ל בקיצור, מתוך בה”ל סי’ צ”ד:

ודע שכל הארצות האלו אשר אנו שוכנים בהם כולם הם כנגד מערבית צפונית של א”י ואינם מכוונים במערבה של א”י ממש לפיכך נ”ל שטוב ונכון הוא כשעושין ב”ה שיזהר שיעשו הכותל המזרחי שעושין שם הארון ומתפללין כנגדו שתהא נוטה קצת לצד מזרחית דרומית ואז נעמוד מכוון כנגד א”י וירושלים וב”ה וק”ק וגם עי”ז לא נחזיק ידי המינים שיאמרו אנו מתפללין נגד השמש כמותם…

ולמה שיקפידו הרשיות אז להיכן הבנין נוטה? שמע מינה שיש מסורת עתיקה שקה”ק בדרום דוקא, עכ”ד (וי”ל).

ועכ”פ יש להשיב שבתמונה עצמה רואים שכל הבנינים האחרים ג”כ פונים לדרום-מזרח, א”כ הוא מטעם אחר, שלא יסבלו מחום השמש רוב היום ורטיבות הגשם שמביא לטחב, כמו שניתן ללמוד מסוכני נדל”ן. ומסתמא א”א לדעת בבירור היכן עמד ארון הקודש. לא בדקתי בעצמי מכל הזויות ושאר מקומות כו’.

והמ”ב הביא שם בשם לחם חמודות “שיישב המנהג” דלא כהלבוש, ול”ע שם.

אגב, ראה מ”ש במו”ק סי’ צ”ד:

ועיין עוד.

Thank You Hashem For Killing Our Enemies!

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הָרָב אֶת רִיבֵנוּ, וְהַדָּן אֶת דִּינֵנוּ, וְהַנּוֹקֵם אֶת נִקְמָתֵנוּ, וְהַמְשַׁלֵּם גְּמוּל לְכָל אוֹיְבֵי נַפְשֵׁנוּ, וְהַנִּפְרָע לָנוּ מִצָּרֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, הַנִּפְרָע לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל מִכָּל צָרֵיהֶם, הָאֵל הַמּוֹשִׁיעַ

Yes, despite the yellow-bellied Izraelis denying they did it (true or not). Despite the helicopter being (so I heard) an old vessel. Despite it not being made by Boeing.

I think this is a greater miracle than the Iran ballistic failure (“Bangladesh without missiles”).

Baruch Hashem!

Rabbi Y. Zilberstein worries whether worse people yet can come along.

To quote:

“אני אגיד לך מה צריך לעשות, צריך לקנות פרי חדש, ולהגיד, הקב”ה אם אפשר לברך, אני מברך על שניהם, ואם לא אני מברך רק על האבטיח. על הרשע הזה אני לא מברך”…

בקו ‘שיח יצחק’ מתורתו של הרב זילברשטיין, הובא נימוקו של הרב זילברשטיין, שכן מצד אחד נפסק להלכה שעל שמועות טובות שהן טובות לו לבדו, מברך שהחיינו, ואם הם טובות לו ולאחרים מברך הטוב והמטיב (שולחן ערוך סימן רכב ס”א). רק מצד שני אולי יקום תחתיו רשע יותר גרוע. ולכך הכריע עמוד ההוראה, שמכיון ש’אנחנו לא נדע מה נעשה’, לכן מספק מי שמרגיש שמחה גדולה, שיקח פרי חדש ויברכו עליו שהחיינו, ויכוין לפטור את הבשורה הטובה.

ללמדנים המעוניינים להעמיק בסוגיא זו, צויין בקו שיח יצחק, לדברי הביאור הלכה (סוף סימן רכא) שברכת הטוב והמטיב שייכת רק באופן שכולם שותפים עמו בטובה זו שהוא מברך עליה, ולכן אם יורד גשם לאחר עצירת גשמים, אף על פי שהוא טובה לכל העולם, בכל אופן פסק המשנ”ב שם שלא שייך לברך על זה ‘הטוב והמטיב’ אלא ‘שהחיינו’, ולכן גם בשאלתנו, הורה הרב זילברשטיין לברך שהחיינו על פרי חדש, ולפטור את הבשורה המשמחת.

But Rabbi Brand on the Ohavei Tzion forum quotes the Rambam:

פירוש המשנה לרמב”ם מסכת ברכות פרק ט משנה ג

אמרו על הרעה מעין על הטובה ועל הטובה מעין על הרעה, ר”ל שאם באה עליו צרה אף על פי שתכליתה טוב מברך דיין האמת, וזהו מעין על הרעה. וכן אם באה עליו טובה אף על פי שתכליתה רע מברך הטוב והמטיב, וזהו מעין על הטובה. ודוגמת הבבא הראשונה, כגון שעבר שטפון על שדהו הרי זו רעה, אף על פי שתכליתה טובה שתרוה אדמתו, ואולי אף יביא אותו השטפון לאדמתו תועליות. ודוגמת הבבא השניה, כגון שמצא ממון וראהו אחר כשלקחו, הרי זו טובה. אף על פי שתכליתה רעה שאותו אדם שראהו ילשין עליו אצל המלך, ויענהו המלך וידרוש ממנו יותר ממה שמצא. וטעם דין זה שדברים המצוים הן שאין במציאותן ספק, ולכן מברך על מה שהוא עכשיו ולא יביט לסוף לפי שאותו הסוף אפשרי, ודיו לאפשרי היותו אפשרי 

Or as I wrote, lehavdil:

יום ניקנור!
יום טוריינוס!
לע”ד להתחיל לחשוש שמא הבא בתור יהי’ יותר גרוע זה לא מן הטענה, בפרט שמת יחד עם שר החוץ.
אדרבא, יתכן שישתנו לטובה. הפרסים לא שונאי ישראל כ”כ בעצם.
ומה הקשר לבה”ל?!

היכן פני דת הציונות?! – המשורר אצ”ג

“אצלנו לקחו את הדת ולא נתנו במקומה מאומה. הלואי שהיתה דבקות לדת העבודה של א.ד. גורדון. אין כלום, לא דת, לא עבודה, לא מלך, לא גיבור. אז גם לא יכולה להיות שירה. אנחנו עוד חיינו על עושר זכרונות בית אבא, על “ייחוס הדורות”, על השובל, על סרח העודף ממסורת הדת, על מה כיום?”

~ ראיון אצ”ג עם רות בונדי, ‘דבר’ 1964 [ויקיציטוט]