העורך Editor

שמעון קנה לעצמו חולצה יקרה מחנות בגדים, בירך ‘שהחיינו’, ויצא לדרכו. אבל שמחתו בלבושו לא ארכה זמן רב. כשהוא עובר ליד חנות שכנה, כזו שמוכרת תיקים, הוא שמע קול קריעה מכוער. מבט חטוף בישר לו ששלט פרסומי מעוצב בעל קצוות מחודדים באי התנועה עשה מחולצתו גזרים. וכמה לא מתחשב, אפילו לא בקו התפר…

שמעון לא נשאר חייב. חנות התיקים לא היתה רחוקה. הוא נכנס בזריזות, כחום היום וכי יחם לבבו, ודרש תשלום מלא במפגיע מראובן, בעל המקום. משנענה בסירוב, נטל לעצמו תיק צד בהפגנתיות, מכריז, “את שלי אני נוטל!” “אדם עושה דין לעצמו!”, אמר שמעון.

יתר פרטי המהומה שהתפרצה לא חשובים; השאלה היא מה הדין? האם בעל השלט חייב לשלם? האם שמעון מוצדק במעשיו, או לא?

ראשית כל, נפסק בתורה (שמות כ”א ל”ג): כי יכרה איש בור ולא יכסנו, ונפל שמה שור או חמור… בעל הבור ישלם. לא חייבים רק על נזקי בור. גם מי שמניח תקלה ברשות הרבים, חייב, מדין תולדת בור.

ככל הנראה, לשלט הפרסומי ברשות הרבים יש דין “תקלה” (כמו “אבנו, סכינו ומשאו”), בהנחה שאין לראובן רשות להשליט שם שלט. אבל בגדו של שמעון אינו לא ‘שור’ ולא ‘חמור’. האם גם עליו חייבים לשלם?

יש מחלוקת ידועה על חיוב כלים בבור (בבא קמא נ”ד). רבי יהודה מחייב, וחכמים פוטרים (“כלים” פירושן כאן “בגדים”). חכמים דורשים “שור”, ולא אדם, “חמור” ולא כלים. לעומתם, רבי יהודה סובר שתיבת “או” באה שוב לרבות חיוב גם על הכלים. על פי רוב הכלל הוא: “יחיד ורבים, הלכה כרבים”. גם בפירוש רש”י על התורה הובאה דעת חכמים. במשנה (בבא קמא סוף פרק ה’) סתם כך: נפל לתוכו שור וכליו ונשתברו, חמור וכליו ונתקרעו, חייב על הבהמה ופטור על הכלים.

אגב, גבי חילוקי הלשון מקריעה לשבירה, כתב הרב ברטנורא, “בכלי שור שייך שבירה, העול והמחרישה. בכלי חמור שייך קריעה, חבילת בגדים ומרדעת שעל גביו”.

נראה שהלכה כרבנן, שבור פטור על הכלים, ולא כרבי יהודה. פשוט, לא? אבל כאן הענין מסובך יותר. הרי ראובן בשלט הפגום גרם נזק לשמעון, ואמנם פטור מדיני אדם, אבל חייב בדיני שמים. יש מחלוקת הפוסקים במקרה כזה שראובן “תפס”, אם בית הדין מוציאים מידו.

אז מה עושים? תגידו אתם.

Some excerpts from Treasures of Ashkenaz, here:

I want to re-analyze what is מנהג ארץ ישראל. I am living in Eretz Yisroel over fifty years, I don’t know yet what is מנהג ארץ ישראל.

He goes on to describe a street in Bnei Brak. “… there are אפשר seven apartment houses of twelve apartments each and fifteen shuls. And each Shul is different. This is a Bukharan shul, this is a Yemenite, this is Sfardi,…this is the Kuzhmirer, this is the Spinker, and everything…” ……. two brands of Spinka…. now we’ve got three Vizhnitz in Bnei Brak….This is (a singular and unitary) מנהג ארץ ישראל?

He goes on to talk about מנהג ירושלים :

מנהג ירושלים, this is considered to be the epitome of מנהג ארץ ישראל. Rav Shlomo Zalman (Auerbach זצ”ל) told (a relation of his) that I have a kabboloh, from Rav Dovid Baharan, Rav Dovid Baharan was a poseik in Yerusholayim, az ‘oib einer vet kumen tzu eich un vet zogen dos iz minhag Yerusholayim, zolst vissen, er iz a ligener, veilst s’iz nisht doh kein מנהג ירושלים’ (there is no single [unitary] minhag Yerusholayim).

…

Note: The Chazon Ish makes some interesting points in this manner in CI Yoreh Deah 150.

מאת חכ”א שליט”א: הזוהר שחלזון התכלת בא מן הכנרת הוא לא כפשוטו

מהות המדינה ע”פ נבואת יחזקאל

השואה ובני ט’ מידות

שביתת שדהו בשביעית

קרבנות בזמן שיש חציצה בין השחיטה להיכל

קרבנות בזמן הזה [תמיד פסח ושקלים]

האם מקום המזבח מעכב

למה גדולי ישראל לא לובשים תכלת

הזכוכית מגדלת של עקירת התורה שיוצא ממכונת גילוח של מכון צומ”ת

From Rabbi Brand’s Homepage, here.

… At what point is it theft? If Sanders found one trillionaire and passed a bill to “tax” him of everything he has and used the money to finance 17 new Boston Style Big Dig projects, would it be theft? Yes, the public would see it as theft. What about taxing two people each worth $500B and taking everything? Would that be theft as well? Yes, and actually worse because theft is a violation against person, not inanimate objects. Theft against 2 is worse than theft against 1 even if the values are equal.

And so on to 3 confiscations of $333.3 million. What about 4 of $250M? 5 of $200M? Are we getting better or worse here?

Worse.

Excerpted from The Jewish Libertarian, here.

First, what is “prophecy”? Fools and madmen are a mere “taste”. Nor do I speak of Divine Inspiration, of various levels. Nor of asking a school boy what he learned that day. Nor… No. I mean the actual legal (halachic) category.

The true “Navi” is one who is accepted by a Jewish court for having performed a miraculous sign in the presence of two kosher Jewish witnesses.

This is not a joke.

See Maimonides, Foundations of the Torah, chapter 7, end:

Not everyone who performs signs or wonders should be accepted as a prophet: only a person who is known to be fit for prophecy beforehand; i.e., his wisdom and his [good] deeds surpass those of all his contemporaries. If he follows the paths of prophecy in holiness, separating himself from worldly matters, and afterwards performs a sign or wonder and states that he was sent by God, it is a mitzvah to listen to him, as [Deuteronomy 18:15] states: “Listen to him.”

It is possible that a person will perform a sign or wonder even though he is not a prophet – rather, the wonder will have [another cause] behind it. It is, nevertheless, a mitzvah to listen to him. Since he is a wise man of stature and fit for prophecy, we accept [his prophecy as true], for so have we been commanded.

[To give an example of a parallel:] We are commanded to render a [legal] judgment based on the testimony of two witnesses. Even though they may testify falsely, since we know them to be acceptable [as witnesses], we presume that they [are telling the truth].

Considering these matters and the like, [Deuteronomy 29:28] states: “The hidden matters are for God, our Lord, but what is revealed is for us and our children,” and [I Samuel 16:7] states: “Man sees what is revealed to the eyes, but God sees into the heart.”

Jews must seek prophecy anew. This is not mere preference. We need a prophet for the various upcoming stages of Jewish history, such as building the Temple, establishing priestly lineage (“yichus”), waging wars, kingship, identifying the true Messiah, and more.

Originally one prophet would teach another, in special schools for this purpose.

See Derech Hashem Part Three 4:2, “On Prophecy”:

ענין המתלמדים בנבואה

וממה שצריך שתדע שהנה לא יגיע הנביא אל המדריגה העליונה בפעם אחת אבל יעלה מעלה אחר מעלה עד הגיעו אל הנבואה השלימה. ויש בדבר התלמדות כמו כל שאר החכמות והמלאכות שיעלה האדם במדריגותיהם עד שיעמוד על בורין. וזה ענין”בני הנביאים” שהיו עומדים לפני הנביא להתלמד בדרכי הנבואה מה שהיה מצטרך לזה.

• From Wikisource, here.

But can it be done all alone, in our orphaned age, without teachers who are themselves prophets?

I think so. We simply cannot wait until Techiyas Hameisim (the Resurrection of the Dead). The temple will be rebuilt before the Resurrection of the Dead, see Rabbi Brand‘s proofs here (towards the end)!

Restoring true prophecy is a DIY (Do It Yourself) project. This is no different than the renascent Sanhedrin project, and maybe better.

So? Forget yeshivas for Kabbalah. Who wants to be the first to open “Yeshivat Bnei Hanevi’im”? The line between madness and ‘vision’ is always thin.

Come on… You know you want to!