העורך Editor

If every other Jew had a weapon in 1939, the Holocaust might have been prevented.

High time preference is embodied in the timeless quip by Keynes:

In the long run we are all dead.

This is not a cop-out against saving, but a Bohemian, “apres nous le deluge” and anti-Jewish outlook. The truth is that in the long run, we are eternal, through children and the messiah and good deeds. The story of the carob tree and Choni comes to mind. Judaism is anti-nihilist, but also, as Yeshayahu Leibowitz says, “anti-delusional“.

Yeshaya 40:6 tells us how to gain eternity:

A voice says, “Call!” and it says, “What shall I call?” “All flesh is grass, and all its kindness is like the blossom of the field.

The grass shall dry out, the blossom shall wilt, for a wind from the Lord has blown upon it; behold the people is grass.

The grass shall dry out, the blossom shall wilt, but the word of our God shall last forever.

Even in this world, most outlive the short run. As Ron Paul says, “those who spend beyond their means are destined to spend within their means”.

תא שמע הא דאמרו רבנן בפ”ק דראש השנה דף י”ח שהיו כותבין בשטרות בשנת כך וכך ליוחנן כהן גדול לאל עליון, וכששמעו חכמים בדבר אמרו למחר זה פורע את חובו ונמצא שטר מוטל באשפה, וביטלום ואותו היום עשאוהו יום טוב (פירוש נחשב להם לנס שיכלו לבטל דבר שנתפשט מנהגו בטעות בין המון העם שמנהג כזה הוא קשה כהיום לבטלו, דיותר יבטלו ההמון א’ מעשרת הדברות, ממה שיבטלו מנהג טעות שלהם, או תקנה אחת אף על פי שנתקנה שלא בחבר עיר, כמו שכתבתי בארוכה במאמר המנהגים עיין עליו, ולפיכך נחשב להם לאותם חכמי הדור ההוא כאלו נעשו להם נס שעלתה בידם לבטל כתיבה זו מהשטרות ולפיכך עשאוהו יום טוב)…

מקור: ספר משנת חכמים לרב משה חגיז בהיברובוקס, כאן (עמ’ 98-99)

(שיניתי ר”ת.)

Torture has historically been an instrument of oppression — not an instrument of investigation or of intelligence gathering.

Investigation is a subtle process, requiring patience and fine analytical ability, as well as a skill in cultivating one’s sources. When torture is condoned, these rare talented people leave the service, having been outstripped by less gifted colleagues with their quick-fix methods, and the service itself degenerates into a playground for sadists.

Rambam Hilchos Megillah 2:16-17 writes:

וחייב לחלק לעניים ביום הפורים אין פחות משני עניים נותן לכל אחד מתנה אחת או מעות או מיני תבשיל או מיני אוכלין שנאמר ומתנות לאביונים שתי מתנות לשני עניים ואין מדקדקין במעות פורים אלא כל הפושט ידו ליטול נותנין לו ואין משנין מעות פורים לצדקה אחרת

מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים…

Translation (from chabad.org):

One is obligated to distribute charity to the poor on the day of Purim. At the very least, to give each of two poor people one present, be it money, cooked dishes, or other foods, as implied by Esther 9:22 “gifts to the poor” – i.e., two gifts to two poor people.

We should not be discriminating in selecting the recipients of these Purim gifts. Instead, one should give to whomever stretches out his hand. Money given to be distributed on Purim should not be used for other charitable purposes.

It is preferable for a person to be more liberal with his donations to the poor than to be lavish in his preparation of the Purim feast or in sending portions to his friends. For there is no greater and more splendid happiness than to gladden the hearts of the poor, the orphans, the widows, and the converts…

But the verse of “and presents for the poor” denotes two, because “Mi’ut rabim shnayim”, plural denotes literally two, not “at least two”. As the Rambam himself continues above, “and presents for the poor”; one present for each.