Rabbi Shlush Zatzal on Zionism and Reinstating the Sanhedrin
Check out the two videos here on Forthodoxy from Rabbi Chaim Ovadya. It’s a half hour altogether, and pretty compact in terms of content.
העורך Editor
Just Plain Jew
The author of the Tomer Devorah blog, after detailing the latest outrage from the Shalom Hartman Institute, says:
This is why I call myself a Torah Jew and not an Orthodox Jew. So-called “Open-Orthodoxy” has made the term meaningless. And I hate to say it, but as soon as there became a “Modern Orthodoxy”, it was only a matter of time.
Nomenclature is not Halacha, so anyone can do what they please. But this is why I myself usually prefer the un-hyphenated “Jew” alone. The “Torah Jew” title, too, has been vacated by a long train of abuses.
It’s time to bring back an arcaic religion known as “Judaism”!
בענין חיוב כלים בבור
שמעון קנה לעצמו חולצה יקרה מחנות בגדים, בירך ‘שהחיינו’, ויצא לדרכו. אבל שמחתו בלבושו לא ארכה זמן רב. כשהוא עובר ליד חנות שכנה, כזו שמוכרת תיקים, הוא שמע קול קריעה מכוער. מבט חטוף בישר לו ששלט פרסומי מעוצב בעל קצוות מחודדים באי התנועה עשה מחולצתו גזרים. וכמה לא מתחשב, אפילו לא בקו התפר…
שמעון לא נשאר חייב. חנות התיקים לא היתה רחוקה. הוא נכנס בזריזות, כחום היום וכי יחם לבבו, ודרש תשלום מלא במפגיע מראובן, בעל המקום. משנענה בסירוב, נטל לעצמו תיק צד בהפגנתיות, מכריז, “את שלי אני נוטל!” “אדם עושה דין לעצמו!”, אמר שמעון.
יתר פרטי המהומה שהתפרצה לא חשובים; השאלה היא מה הדין? האם בעל השלט חייב לשלם? האם שמעון מוצדק במעשיו, או לא?
ראשית כל, נפסק בתורה (שמות כ”א ל”ג): כי יכרה איש בור ולא יכסנו, ונפל שמה שור או חמור… בעל הבור ישלם. לא חייבים רק על נזקי בור. גם מי שמניח תקלה ברשות הרבים, חייב, מדין תולדת בור.
ככל הנראה, לשלט הפרסומי ברשות הרבים יש דין “תקלה” (כמו “אבנו, סכינו ומשאו”), בהנחה שאין לראובן רשות להשליט שם שלט. אבל בגדו של שמעון אינו לא ‘שור’ ולא ‘חמור’. האם גם עליו חייבים לשלם?
יש מחלוקת ידועה על חיוב כלים בבור (בבא קמא נ”ד). רבי יהודה מחייב, וחכמים פוטרים (“כלים” פירושן כאן “בגדים”). חכמים דורשים “שור”, ולא אדם, “חמור” ולא כלים. לעומתם, רבי יהודה סובר שתיבת “או” באה שוב לרבות חיוב גם על הכלים. על פי רוב הכלל הוא: “יחיד ורבים, הלכה כרבים”. גם בפירוש רש”י על התורה הובאה דעת חכמים. במשנה (בבא קמא סוף פרק ה’) סתם כך: נפל לתוכו שור וכליו ונשתברו, חמור וכליו ונתקרעו, חייב על הבהמה ופטור על הכלים.
אגב, גבי חילוקי הלשון מקריעה לשבירה, כתב הרב ברטנורא, “בכלי שור שייך שבירה, העול והמחרישה. בכלי חמור שייך קריעה, חבילת בגדים ומרדעת שעל גביו”.
נראה שהלכה כרבנן, שבור פטור על הכלים, ולא כרבי יהודה. פשוט, לא? אבל כאן הענין מסובך יותר. הרי ראובן בשלט הפגום גרם נזק לשמעון, ואמנם פטור מדיני אדם, אבל חייב בדיני שמים. יש מחלוקת הפוסקים במקרה כזה שראובן “תפס”, אם בית הדין מוציאים מידו.
אז מה עושים? תגידו אתם.
Minhag Eretz Yisrael? Minhag Yerushalayim?
Some excerpts from Treasures of Ashkenaz, here:
I want to re-analyze what is מנהג ארץ ישראל. I am living in Eretz Yisroel over fifty years, I don’t know yet what is מנהג ארץ ישראל.
He goes on to describe a street in Bnei Brak. “… there are אפשר seven apartment houses of twelve apartments each and fifteen shuls. And each Shul is different. This is a Bukharan shul, this is a Yemenite, this is Sfardi,…this is the Kuzhmirer, this is the Spinker, and everything…” ……. two brands of Spinka…. now we’ve got three Vizhnitz in Bnei Brak….This is (a singular and unitary) מנהג ארץ ישראל?
He goes on to talk about מנהג ירושלים :
מנהג ירושלים, this is considered to be the epitome of מנהג ארץ ישראל. Rav Shlomo Zalman (Auerbach זצ”ל) told (a relation of his) that I have a kabboloh, from Rav Dovid Baharan, Rav Dovid Baharan was a poseik in Yerusholayim, az ‘oib einer vet kumen tzu eich un vet zogen dos iz minhag Yerusholayim, zolst vissen, er iz a ligener, veilst s’iz nisht doh kein מנהג ירושלים’ (there is no single [unitary] minhag Yerusholayim).
…
Note: The Chazon Ish makes some interesting points in this manner in CI Yoreh Deah 150.