בתגובתנו לחוברת נגד “קדושת ציון” שאלנו: מיהו ש.נ.?
כעת קבלתי את תשובת מערכת קדושת ציון:
… מדובר בחברנו היקר הרב שאול ניר, ממייסדי האגודה וממפיצי “קול התור“. בעבר היה במחתרת היהודית. שאול נפצע באופן קשה לפני שנה בחנוכה מירי מחבלים בשומרון, ובחסדי ה‘ התאושש. בעת פציעתו ביקשנו בעלונים מהציבור להתפלל לרפואתו, ומכאן לקחו שונאי ציון את שמו ובטפשותם הבינו שהוא מ”מייסדי הציונות הדתית”.
We have discussed whether modern scholars may invent prohibitions of permissible activities.
I now see there is a long list of additional examples in the introduction to the Kissei Rachamim commentary on Mishna Berurah part three by Rabbi Mazuz.
The Rambam writes (Deos 5:10) from Sifri:
English translation (from Chabad.org, here):
The way of sensible men is that first, one should establish an occupation by which he can support himself. Then, he should purchase a house to live in and then, marry a wife. [This order of priorities may be inferred from Deuteronomy 20:5-7], which states: “Who is the man who has planted a vineyard, but not redeemed it…;” “who is the man who has built a house, but not dedicated it…;” “who is the man who has betrothed a woman, but not taken her [to wife]…”
In contrast, a fool begins by marrying a wife. Then, if he can find the means, he purchases a house. Finally, towards the end of his life, he will search about for a trade or support himself from charity.
[This is also implied by the order of] the curses mentioned [in Deuteronomy 28:30]: “You shall betroth a woman…, you shall build a house…, you shall plant a vineyard;” i.e., your behavior will be disordered so that you will not succeed in your ways. However, in regard to blessing [I Samuel 18:14] states: “And David was thoughtful in all his undertakings and God was with him.”
Can’t say it better myself.
I said I’d be writing on Rabbi Avraham Abulafiah’s methods for attaining prophecy. But this is taking longer than I expected; I can’t find the location of certain quotes of his.
While I certainly hope it’s “coming”, it’s probably not going to be “soon”. Better to admit it now straight up, no?
שאלה: הקשה חכ”א, הלא אתה מביא את הרב ברנד כשמתאים לצרכיך, אך אינו מואס במדינה כמוך. וכן נח להביא את החזו”א לגבי דרך הלימוד, אך הוא לא פקפק במכירת חמץ הנהוגה. ואתה מאשים את הרב שטינמן בכו”כ איסורי תורה, אך אעפ”כ אתה מביא ממנו דברי כיבושין. ישמעו אזניך מה שפיך מדבר. הלא נמצא סניגורו קטיגורו!
תשובה: הדרכי לא יתכן הלא דרככם לא יתכנו! אילו מילוד אשה המועד לטעות ושקר הבאנו ראיה, אכן, הפה שאסר הוא הפה שהתיר. אך לא הבאנו ראיה מהשוטים, מאדם שהיום כאן ומחר בקבר. נותן התורה הוא המקור היחידי לאמת, ואם לדעתנו כיונו הללו לדעת קונם, שפיר, ואי לאו לאו. אני מביא ראיה מ”התורה” שבהם ולא מ”השוטים” שבהם, ולא מפיהם אנו חיין, כשהם עוברים על התורה או מתעלמים מחז”ל וכל כיו”ב.
ואין לעשות מבעלי “דעת תורה” המפורסמים אלוה, רק אלהא דשמיא דאיהו קשוט ואורייתיה קשוט וביה אנא רחיץ. ומפני שאין חכמה בעולמנו כ”א דרך חכם חי, עלינו ללמוד משנתם, אבל אין כחם ב”קבלו דעתי” אלא בשכנוע מקורות וסברא הגונה, ואם לדין יש תשובה, וק”ל.