The Founders of the State of Israel and their Role in the Nazi Holocaust

The Holocaust Victims Accuse

“Serufay. Ha Kivshbnim Maashimim” (“The Holocaust Victims Accuse”), serves as an attempt to show, by means of testimonies, documents and reports, how Zionism and its high-level organizations brought a catastrophe upon our people during the era of the Nazi holocaust. “Serufay Ha Kivshonim Maashimim” is a collection of nine essays which were printed in “Digleinu” in the years 1961—64 under the heading, “Ani Maashim – Min HaMaitzar” (I Accuse – From the Depths”). The fruit of the pen of Reb. Moshe Shonfeld, it constitutes a continuation of the revelations of the gaon and tzaddik, Rabbi Michael Ber Weissmandel, who devoted his life to saving his brothers, and endlessly alerted the Jewish world. But there was no one listening to him. Several paragraphs incorporated into the first nine essays and the last essay in its entirety are being published here for the first time.

The reading material in the pamphlet before us is very bitter, but it is essential that we look into it and absorb it in order to know the secular enemy and to understand his character and nature.

The essays printed in the booklet include just a small part of a serious accusation, which exposes the leaders of Zionism as war criminals, who contributed their share to the destruction of six million of our people. In the archives of the Goodman Family in London, Eisz Of Zurich Sternbuch of Montreux and Griffel and Weissmandel in the United States, are hidden documents and reports which are hair-raising and are waiting to be brought to light. Therefore, one must end the pamphlet with, “finished, but not ended”, in the hope that these matters will be completed. This is our obligation to millions of victims, as well as to clarify our consciousness and our world outlook.

The Kotzker Rebbe said, “who increases knowledge, increases pain; even though he will add pain, a person must increase his knowledge.”

Download (PDF, 5.47MB)

Reprinted with permission.

For the Hebrew versions, go here.

הרבי מפיאסצנה על השבת רוח הקודש

“מאמרו של רון ווקס מתאר את הגישה של רבי קלמן קלונימוס שפירא ( הידוע כרבי מפיאסצ’נה) לחידוש הנבואה. מאז ומעולם ביקשה החסידות להעלות את האדם מישראל לקשר ישיר עם השם יתברך, אך הרבי מפיאסצ’נא הלך בעניין זה צעד אחד מעבר. בכמה מחיבוריו ( ובפרט בספרו “מבוא השערים” המוקדש ברובו לנושא של הנבואה ) מפתח האדמו”ר טכניקות רוחניות שונות שאמורות להכשיר את נפשו של האדם לקבלת הרוח הנבואית. ולא מדובר בספרים המיועדים ליחידי הסגולה, אלא בחיבורים שנועדו לסייע לכל אחד מישראל לפתח את “פוטנציאל רוח הקודש” שלו.

די לציין אפילו את העובדה שהספר “מבוא השערים” הנו בעצם המשך של שני הספרים שקדמו לו- “חובת התלמידים” המיועד לילדי הישיבות הקטנות ו”הכשרת האברכים” המיועד לבחורי הישיבה- על מנת להבין שהאדמו”ר מפיסצ’נה ראה בחידוש הנבואה יעד שראוי לכל אדם מישראל לחתור אליו לפי מדרגתו ויתרה מזאת- כל החינוך היהודי ראוי לו שיהיה מכוון למטרה זו. המחבר אף רואה את תפיסתו כהמשך לדרך ההתפתחות של הקבלה והחסידות שלא נועדו אלא להפיץ את דבר השם בעולם ולגרום בכך להתחדשות רוח הקודש. בין הצעותיו טכניקות שונות שכיום היינו מכנים אותן מדיטציה ודמיון מודרך ואף ניסיון ליצור חבורה של אנשים שמתמסרים ביחד לעבודה על השגות רוחניות שאמורות להוביל לקבלת רוח נבואה ( כפי שהדבר בא לידי ביטוי בקונטרס “בני מחשבה טובה”).

יש משהו מן הסמליות בכך שהאמירה החסידית הנועזת הזו הגיעה אלינו כבר על סף גיא ההריגה של השואה ( בה נספה האדמו”ר) והיא מהווה מעין ניסיון אחרון של יהדות מזרח אירופה להנחיל את המורשת הרוחנית שלה להתחדשות עבודת הקודש בישראל.”

הציטוט מאתר כלל ופרט