העורך Editor

Murray Rothbard inserts one sentence about Am Yisrael choosing Shaul Hamelech (even though it tremendously weakens his whole argument), bolding added:

The establishment of tyranny, La Boétie points out, is most difficult at the outset, when it is first imposed. For generally, if given a free choice, people will vote to be free rather than to be slaves: “There can be no doubt that they would much prefer to be guided by reason itself than to be ordered about by the whims of a single man.” A possible exception was the voluntary choice by the Israelites to imitate other nations in choosing a king (Saul). Apart from that, tyranny can only be initially imposed by conquest or by deception. The conquest may be either by foreign armies or by an internal factional coup. The deception occurs in cases where the people, during wartime emergencies, select certain persons as dictators, thus providing the occasion for these individuals to fasten their power permanently upon the public. Once begun, however, the maintenance of tyranny is permitted and bolstered by the insidious throes of habit, which quickly accustom the people to enslavement.

Non-Jewish Cursedian Hans Hoppe, in comparison, while ostensibly following his teacher and mentor Rothbard, restates the argument less honestly, sans the “possible” exception of Shaul Hamelech.

The Myth Of National Defense Chapter 10 (titled “Government and the Private Production of Defense”, page 336), bolding added:

… Further, statists from Thomas Hobbes to James Buchanan have argued that a protective state, S, would come about as the result of some sort of “constitutional” contract.1 Yet who in his right mind would agree to a contract that allowed one’s protector to determine unilaterally—and irrevocably—the sum that the protected must pay for his protection? The fact is no one ever has!2

כבר הארכנו בכמה כתבות באנגלית בנושא זה, לכן קבצתי את הרוב למקום אחד ותרגמתי לעברית (בעזרת AI).

ניתן לחפש באתר כדי לקרוא את המקור (עם התאריך ובניסוח אולי מדויק ומפורט יותר).

וזה החלי בע”ה:

הרב משה שטרנבוך מהעדה החרדית של ירושלים הוא פוסק אולטרה-שמרני (לא בלמדנות, אלא למעשה), ותלמיד נלהב של הרב מבריסק זצ”ל. הרב שטרנבוך כותב זה זמן רב הסכמות מפורטות לחוברות נגד תכלת המורקס ואף כמה “תשובות” (חסרות היגיון) בסדרת שו”ת “תשובות והנהגות”. הרב אף לא נמנע מלהסכים לקונטרסים שערורייתיים שונים, דוגמת “תכלא דחילזון” מאת הרב אליעזר אלכסנדר הול שליט”א.

אבל עובדה היא שהוא שינה את דעתו בהרבה, עד כדי רכישת ולבישת ציצית עם תכלת בעצמו בצנעא.

***

ראשית כל, הרב יחזקאל טופורוביץ’ שליט”א (שקודם לכן מעיד שהוא גרם לרב שטרנבוך להקל בהתנגדותו) מעיד כך.

אני מעתיק את מכתבו (נכתב בעברית):

בס”ד

אני עצמי סיפקתי להגאון ר’ משה שטרנבוך שליט”א פתילי תכלת עבור טלית קטן על ידי הבעל תוקע שלו הרב מיכאל לוי שליט”א וכן על ידי הבן של הראב”ד הרה”ג ר’ חיים עוזר שליט”א

למיטב ידיעתי הוא לובש מידי פעם שמעתי שיש תקופות שהוא לובש כל יום לפני התפילה

כמו כן שמעתי מבנו הגר”חע שאביו הראב”ד שליט”א אמר לו שאפשר לפרסם בשמו שהוא כבר לא נגד כמו שהיה פעם

לגבי שיטות מספר החוטים הנה בתחילה סבר לעשות כהתוס’ וכך גם שלחתי לו אח”כ אחרי שעיין בזה שוב החליף לשיטת הראב”ד

לגבי פרסום הדבר שיש אצלו ציצית עם תכלת ושהוא לובש מידי פעם, אפשר לשאול את בנו הנ”ל אם אפשר לפרסם

בכל הכבוד הראוי

יחזקאל משה הלוי טופורוביץ

פעיה”ק ירושלים תובב”א

ע”כ.

***

מישהו בשם ר’ יעקב מירניק אמר לי שהוא שמע שהרב שטרנבוך לובש תכלת לזמן קצר לצורך אמירת ברכה. זאת בשם “שני נכדים של הרב שטרנבוך, חבר שעוזר לרב, ואח של נער שעוזר לו בבית”. (הוא גם חושב שזה לפי הראב”ד.)

ביקשתי ממנו לפרט יותר וזה לשון הרב מירניק נ”י, שכתב בעברית:

למדתי אצל ר’ משה ג’ שנים בישיבה ושאלתי אותו 3 פעמים על התכלת

הפעם הא’ הייתה כשהייתי באלול ש”א (תשע”ז) ורציתי להתחיל ללבוש תכלת בקשתי מבחור שישאל אותו לידי ושמעתי את התשובה, וענה בתקיפות שודאי שאין שום עניין ללבוש ולמרות שניסיתי מעט לטעון כנגד לא הקשיב אפילו. (ובכ”ז בסוכות התחלתי)

הפעם הב’ בחורף ש”ב (תשע”ח) התעורר בלאגן קל בישיבה אחר ששכנעתי 3 בחורים נוספים, ושאלו אותו רבני הישיבה דאז וענה שלא צריך לחשוש, אבל אין להפריע לבחור שלובש. לאחר מספר חודשים שמעתי שבנו התחיל ללבוש בסתר (קיץ ש”ב) (ובררתי הדבר ואומת).

שנה לאחמ”כ (קיץ ש”ג -שנת תשע”ט. מעט לפני שעזבתי את הישיבה שלו) החלו להשמע שמועות שהחל ללבוש לעיתים ואז ביקשתי מא’ מרבני הישיבה (מו”ר הגאון ר’ אליהו שלנגר שליטא ראש הקיבוץ דאז בישיבה) שיגש אליו ויברר העניין, ואכן שאל אותו “האם נכון הדבר שהרה”י חזר בו מהתנגדותו לתכלת” וענה לו ר’ משה ש “מעולם לא התנגד בתקיפות, אבל לא כדאי כי זה יכול לגרור לדברים לא טובים”.

בפורים שלאחמ”כ (אחרי שעזבתי את הישיבה) (פורים תש”פ) אמר לי במפורש א’ מנכדיו ש”רבינו לפעמים לובש תכלת שחיים עוזר (בנו שלובש) הביא לו” לאחר תקופה שניסיתי לברר את הדבר ושאלתי את אחד מנכדיו האחרים ענה לי ש”כן לפעמים רבינו לובש תכלת”.

אתמול התקשרתי לחבר שלומד שם עדיין (שגם הוא לובש) ואמר לי שלפי הידוע לו עדיין פעם בכמה ימים ר’ משה מברך לובש ומוריד.

ע”כ.

***

שמעתי עדויות דומות מכמה יהודים אחרים (בפורום “אוהבי ציון”), כולם מצטטים בחורים שונים הלומדים בישיבה של הרב שטרנבוך בבית שמש.

***

והנה דברי הרב יהושע ינקלביץ שליט”א:

דיברתי לאחרונה עם נכדו של ר’ משה שטרנבוך (דוד), שסיפר לי שיום אחד הוא ייתן ל”גביר” מסוים בארה”ב את הציצית של סבו עם תכלת בתמורה לתמיכה בישיבה.

אין ספק שהוא לובש תכלת היום.

חברי רפאל הולידיי (במקור ממונסי, למד בזילברמן בעיר העתיקה לזמן מה) היה ביחד עם ראש הכולל שלו, הרב טרוויס, בביקור אצל הרב שטרנבוך.

כאשר הרב טרוויס שאל את ר’ מ. שטרנבוך על תכלת, הוא אמר: “אני לובש לפעמים” אבל לא פירט כל כמה זמן.

ע”כ.

***

הרב ישראל ברקין הזכיר שאחד מנכדיו של ר’ שטרנבוך כתב נגד תכלת, ור’ שטרנבוך חתם על כך מבלי לעשות את המחקר הנכון. עכשיו, לאחר שעשה את המחקר, הוא השיג כמה טליתות קטנות ולובש אותן מדי פעם, אבל זה לא דבר יומיומי.

***

אצטט את ר’ אברהם גרוס על קשירה ויחס חוטים:

“בהתחלה היה לו תוספות, אבל הוא עבר לראב”ד בגלל הגר”א בנסתר, והוא חסיד של הגר”א (בית הכנסת שלו נקרא על שם הגר”א).”

***

הרב דניאל טרוויס בעצמו העיד ג”כ שהרב שטרנבוך אמר לו שהוא רכש בגד תכלת ולובשו לפעמים

ניתן לשאול גם את האדם שהוא כתב לו את זה (moshek468@gmail.com).

The M.M. should be valuable in the eyes of the recipient.

Biur Halacha 695:4, s.v. Chayav (the second one):

חייב לשלוח לחבירו וכו’: הח”א הוכיח מן הירושלמי דאם שולח לעשיר דבר פחות אינו יוצא בזה ידי משלוח מנות וכן משמע בריטב”א לפי גירסא אחת שם בגמרא. אכן ש”פ לא הזכירו דבר זה ונכון ליזהר בזה לכתחלה.

להסתיר את היער מאחורי העצים…

אין שום טעם בוועדת חקירה. כי כל וועדת חקירה שתקום – בין אם בדרכו של השמאל ובין אם בדרכו של הימין – תסתיר את האמת במקום לחשוף אותה.

כי מה שקרה בשמחת תורה תשפ”ה, לא היה מחדל טכני. זה היה אירוע טקטוני.

לחקור כמה מטוסים המריאו, ולמה הרמטכ”ל לא העיר את ראש הממשלה, ומדוע לא הקשיבו לתצפיתניות ומדוע לא היתה כוננות עם שחר, זה בעצם לומר, הכל בסדר, היתה רק סדרה של כשלים פיקודיים, נהלים שהופרו, מפקדים שהתרשלו – נגלגל כמה ראשים נחדד תרגולות והכל יסתדר.

ושוב נסתיר את האמת באמצעות העובדות, נסתיר את היער באמצעות העצים.

האם צריך וועדת חקירה כדי להבין שמי שהוציא את צה”ל מעזה ובמקומו השליט עליה ארגון טרור – הוא האחראי הראשי לטבח?

אבל 30 שנה הפכתם את רבין לקדוש – ואת הנאמנות למורשתו לשער הקידום היחיד של כל האליטות הישראליות – עם ובלי מדים.

ועכשיו, צפרדעי ביצת אוסלו מקרקרים במלוא גרון – מי אשם ומי יחקור…

טעות לא לעולם חוזרת

אם סַפָּר טועה – זה סגנון חדש

אם נהג טועה – זו תאונה

אם רופא טועה – זהו ניתוח

אם מדען טועה – זו המצאה מדהימה

אם מורה טועה – זו תיאוריה חדשנית

אם צייר טועה – זו קריקטורה

אם צלם טועה – זוהי סוג של פוזה

אם גרפיקאי טועה – זו רק סקיצה

אם פוליטיקאי טועה – זה חוק חדש.

אם הבוס שלך טועה – זו טעות שלך…