הקשר בין הר הבית לישיבת פורת יוסף

ספר עוד יוסף חי פר’ יתרו אות ב’:

בית הכנסת שהוא תוך חומת ירושלים מקודשת יותר ממקום שהוא חוץ לחומת ירושלים, דכך שנינו במשנה דעשר קדושות הן במס’ כלים פ”א. לפנים מן החומה מקודש מהם שאוכלים שם קדשים קלים ומעשר שני. הר הבית מקודש ממנו וכו’. ואע”ג דלא בריר לן עד היכן היתה מגעת, הנה ברור הוא שבודאי מקום שהוא עתה תוך החומה היה גם מעיקרא תוך החומה. וגם מקום שהוא תוך החומה בודאי יש הפרש בין מקום למקום לענין קדושתו ומעלתו והיינו כי כל מקום שהוא קרוב וסמוך להר הבית שבו קרקע המקדש ובית ק”ק הוא מעולה ומקודש יותר. וכן כתב הגאון חתם סופר ז”ל ביו”ד סי’ רל”ג וז”ל מ”מ היינו חוץ לירושלים. אבל בירושלים גופה לדור סמוך לקדושת הר האלהים אפילו בחרבנה אשרי הזוכה עכ”ל.

ולכן בודאי בית הכנסת ובהמ”ד שהיא בנויה עתה קרוב וסמוך להר הבית היא מעולה ומקודשת יותר כיון שהיא סמוכה וקרובה לשער השמים. וכ”ש אם העומדים שם יכולים לראות ממנה קרקע בית המקדש מן החלונות שבה הרי זו מעולית יותר ויותר, ואשרי הזוכה להתפלל שם ולעסוק בתורה במדרש הבנוי שם.

העולם מספר שהרב בן איש חי זצ”ל הזכיר טעם הנ”ל בהקמת ישי’ פורת יוסף.

דמותו של האדם החילוני הנשקפת בתקשורת החרדית

אני שולח את הקורא למאמר של דב אלבוים, אחד המיוחד מ”חבורת הזבל”.

הוא פותח כך:

דמותו של האדם החילוני הנשקפת בתקשורת החרדית היא קשה, שקרית ופוגעת. חייו הם “חיי זבל”, בנו העומד לפני גיוס לצה”ל “מרותק לסמי מוות”, “שקוע בהזיות והלם, ילד אומלל, חשוך חיים”. הילדים החילונים מתוארים שם בהכללה כ”מכורים לסמים קשים” וכ”שיכורים”.

כמעט מדי שבוע מתפרסמים בעיתונות החרדית מאמרים המוקדשים למלחמה ב”פיתויים” שמזמן אורח החיים החילוני, כפי שהם מצטיירים במיוחד דרך מערכת החינוך החילונית. חיי הנוער הישראלי הם מקור בלתי נדלה להסקת מסקנות על אורח החיים של החברה הישראלית החילונית בכללה ואמצעי בדוק להצדקת המלחמה האידיאולוגית רבת השנים שהכריז העולם החרדי על החינוך המודרני. העיתונות החרדית מגזימה במתכוון בתיאור התנהגויות חריגות או שליליות בקרב הנוער החילוני, וגישתה סטריאוטיפית במובהק. יחס זה נשען לעתים קרובות על עובדות לא נכונות המוצגות לקורא במכוון, וממנו נגזרות השמצות פרועות שמגמתן שלילה גמורה של אורח החיים החילוני.

המשך קריאה באתר העין השביעית…

יש לדון בהרבה מהנחותיו (הכותב משמיט הקשר כמעט בכל דוגמה, ולא מתיחס, כמובן, לשאלת אמיתות הדברים). ואדרבא, אולי יש לעשות זאת ביתר שאת וביתר עוז. ולא תונו איש את עמיתו, עם שאתך בתורה ובמצות אל תונהו בדברים. וי”ל שיש בזה צורך חינוכי, להרחקת הרשעים.

רש”י ויקרא ט”ז א’:

וידבר ה’ אל משה אחרי מות שני בני אהרן וגו’, מה ת”ל היה רבי אלעזר בן עזריה מושלו משל לחולה שנכנס אצלו רופא אמר לו אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב בא אחר ואמר לו אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב שלא תמות כדרך שמת פלוני זה זרזו יותר מן הראשון לכך נאמר אחרי מות שני בני אהרן.

וצריך רב וצריך תלמוד.