העורך Editor

ציטוט מתוך חיבורו ההגותי “אורתודוקסיה”:

…

אך דבר אחד נבצר מבינתי עוד מימי נעוריי. נבצר מבינתי מניין שאבו הבריות את הרעיון כי שורר ניגוד כלשהו בין דמוקרטיה למסורת. וכי מהי מסורת, אם לא דמוקרטיה הנמתחת על ציר הזמן? המסורת שמה את מבטחה בקונצנזוס רחב של קולות אנושיים, במקום באיזו עדות מבוּדדת או אקראית. מי שמבכר את עדותו של איזה היסטוריון גרמני על פני המסורת הקתולית כולה אינו אלא אריסטוקרט. הוא מייחס למומחה יחיד עליונות על סמכותו הנוראה של ההמון. הבריות מכבדים את האגדה יותר מכפי שהם מכבדים את ספר ההיסטוריה, וטעמיהם עמם: האגדה, על פי רוב, נוצרת בידי רוב תושבי הכפר, שהנם אנשים שפויים; הספר נכתב בדרך כלל בידי האדם האחד בכפר שדעתו משובשת עליו. הטוענים, כנגד המסורת, כי בני האדם אשר חיו בעבר היו נבערים מדעת, מוזמנים להשמיע טענה זו בין כתליו של מועדון קרלטון,^[*] ולצרף לה את הקביעה כי המצביעים החיים במשכנות העוני אף הם בורים ועמי ארצות. אך אם שוררת בינינו הסכמה לגבי החשיבות המכרעת שאנו מייחסים לדעתם של אנשים רגילים בענייני דיומא, אין לנו כל הצדקה לכפור בחשיבותה של דעתם משעה שהדברים אמורים בהיסטוריה או באגדה. המסורת אינה אלא הרחבה של זכות ההצבעה; היא מעניקה קול לנידח מכל המעמדות – לאבות אבותינו. המסורת היא הדמוקרטיה של המתים. היא מסרבת להיכנע למרותה של אותה אוליגרכיה צרה ויהירה שהקימו לעצמם אלה שהתמזל מזלם להלך תחת השמש. הדמוקרטים תמימי דעים בהתנגדותם להפלייתם של בני אדם מחמת נסיבות לידתם; המסורת מתנגדת להפלייתם של בני אדם מחמת נסיבַּת מותם. הדמוקרטיה מורה לנו שלא לקפח את דעתו של אדם הגון, אפילו יהא זה נער האורוות שלנו; המסורת יועצת לנו שלא לקפח את דעתו של אדם הגון, אפילו יהא זה אבינו. אני, מכל מקום, איני מסוגל להפריד בין הדמוקרטיה ובין המסורת; ברי לי כי אלה שתי פניו של אותו רעיון עצמו…

[*] מועדון פוליטי שמרני בפול מול, לונדון.

(כמובן, הוא מקשר זאת לנוצרירות, כאילו שזאת היא ה”מסורת”.)

מצאתי ברשת, ע”ש הרב אורי סופר:

Download (PDF, 3.2MB)

Here’s a remez from this week’s parsha (Bereishis 45:1-3).

See who hears the bombshell news the last:

וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי וְלֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו. וַיִּתֵּן אֶת קֹלוֹ בִּבְכִי וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה.

And we are supposed to automatically follow them?!

Some important quotes:

Multiple layers of safeguards are supposed to protect patients from doctors who are incompetent or dangerous, or to provide them with redress if they are harmed. Duntsch illustrates how easily these defenses can fail, even in egregious cases.

Neurosurgeons are worth millions in revenue for hospitals, so Duntsch was able to get operating privileges at a string of Dallas-area institutions. Once his ineptitude became clear, most chose to spare themselves the hassle and legal exposure of firing him outright and instead let him resign, reputation intact.

At least two facilities that quietly dumped Duntsch failed to report him to a database run by the U.S. Department of Health and Human Services that’s supposed to act as a clearinghouse for information on problem practitioners, warning potential employers about their histories.

“It seems to be the custom and practice,” said Kay Van Wey, a Dallas plaintiff’s attorney who came to represent 14 of Duntsch’s patients. “Kick the can down the road and protect yourself first, and protect the doctor second and make it be somebody else’s problem.”

It took more than six months and multiple catastrophic surgeries before anyone reported Duntsch to the state medical board, which can suspend or revoke a doctor’s license. Then it took almost another year for the board to investigate, with Duntsch operating all the while.

…

Neither Glidewell, nor the prosecutors, nor even Duntsch’s own attorneys said they thought his outlandish case had been a wake-up call for the system that polices doctors, however.

“Nothing has changed from when I picked Duntsch to do my surgery,” Glidewell said. “The public is still limited to the research they can do on a doctor.”

If you have the stomach, get the full picture here…

ופורש מהליכוד.

Download (PDF, 48KB)