העורך Editor

אני רגיל לפרש שיש מצוה רק אם רצו, כעין פי’ הנצי”ב.

כעת מצאתי שכ”כ גם הרב רפאל בירודוגו בספר “מי מנוחות” עה”ת, עמ’ 258-260.

אגב, יש ללמוד מתוך דבריו שם לכבד גם מי ששוגה מאד מאד רח”ל (וכמו שכבר הבאנו מפי’ המלבי”ם עם הרב אברבנאל בענין דומה), וז”ל:

אך רע עלי מאד מה שסיים הרב שם וכתב אין להקשות ממא’ הכתוב בפשע ארץ רבבים שריה כי שם מהשרים דבר לא מהמנהיגים והשופטים. וגם כי שהע”ה בענין המלכים לעצמו היה דורש עכ”ל. וכ”כ עוד בפי’ למלכים תצל אוזן שומעת שחשב לספרי הקדש כספרי החכמות ושלח ידו במשיח ה’ שדרש לעצמו מה שאינו אמת חלילה ומעולם לא נשמע כזה משום חכם ואפי’ מחכמי התלמוד, ואפי’ התנאים לא יוכלו לו’ דבר זה כי כל דבריו ע”ה ברוה”ק נאמרו והחולק עליהם כחולק על השכינה. אבל חנם חלק על הכתוב… שארי ליה מאריה.

Download (PDF, 1.06MB)

מנהג טוב וכשר הוא מאד לכל בעל נפש, לשבת באבלות אחר חצי היום בכל אלו הימים ולבכות בכיה ממש על חורבן הבית וכו’, כי אז הוא התעוררות הדינין בסוד “כי ינטו צללי ערב“. (שער הכוונות ענין בין המצרים דף פ”ט, ט”ג)

Reprinted with assumed permission.

I don’t know the context, but here’s a famous quote from Pascal’s Pensées:

“All of humanity’s problems stem from man’s inability to sit quietly in a room alone.”

כזכור, ר’ גרשון אדלשטיין עקר את כל ספר חפץ חיים על לה”ר לתועלת ולביעור הרע ואף דאג לעשות כבוד גדול לחיים ולדר ימ”ש במותו בכתבה והספדים ולויה ושבעה ועוד.

נו ברור, ח”ו היה הפה של ה’גדולים’ למיניהם בבטאון ההשקפה לרעה שלהם, כלומר כבודו הוא כבודם. ועוד, ממש כפי שנרמז כאן, “אם אתה מספיק חזק ומקושר הכל ייסלח לך”.

הנה המכתב של הרב לייבל שליט”א מאז:

Listen to a short shiur here…