The anti-religious army blames it all on the Holy Day of Shmini Atzeres. (Since when do they observe anything?! Since when are holidays an excuse to let the soldiers all go home?!)
Also, funnily enough, they denied intelligence access to Refael Chiyun, a proven success, right before the massacre and restored it immediately afterward. How odd.
Before I continue, the reader should know I am about to engage in Lashon Hara Leto’eles (כאשר ציוני ד’ אלדי, בשם כל ישראל). So, it may not be for you. This warning applies to numerous other items on this site, of course.
Rabbi Eliezer Eisenberg’s comments at his “Beis Vaad L’Chachamim” (Wednesday, November 15, 2023), “based on a lifetime of close relationships with Gedolei Torah” (!), should be etched in stone.
Here is the text version (with comments interspersed):
My personal opinion on the Yeshiva opposition to participation:
Based on a lifetime of close relationships with Gedolei Torah, here are some things I know and some I believe. They are nuanced, which is a synonym for “irrelevant to most people.”
1. Extremism generally wins. Once a powerful Rosh Yeshiva passels something, any other individual who disagrees risks the future of his mossad. He will be labeled ‘modern,’ and some supporters and parents of potential talmidim will choose a different yeshiva/mossad. This can only be avoided if a large counter-group of gedolim unanimously say it is a good thing. And,……. Unanimity is rare. As Rav Hutner once said upon leaving an endless and contentious meeting of the Moetzes, “The great neis of the Targum Hashivim was that seventy gedolei Yisrael in separate rooms all said the same thing. Today it would be a neis if two gedolei Yisrael in one room could say the same thing.” As a result, one could say that Gresham’s law applies to kanna’us among Gedolim.
In response to the letter of Rabbi Aharon Feldman explaining his reversal on the question of attending the Washington rally, a commenter writes:
This explanation is laughable. Rav Feldman only discovered on the morning of the rally that this would be the type of event that include the singing of Hatikvah and speeches from prominent officials of the State of Israel?! That’s not remotely believable.
Everybody (or at least everybody with some knowledge of Ner Yisroel) knows that the real reason he began to oppose it the morning of is because the night before, the Lakewood roshei yeshiva issued their own letter condemning it. Rav Feldman has long been embarrassed by the general perception in the yeshiva world that Ner is more liberal/worldly than BMG and similar institutions. So once Lakewood was opposed, he rushed to get on the bandwagon…
Natan Slifkin:
That would fit perfectly with what happened with him and my books. He thought that the ban on my books was a very very bad idea, but when he started getting accused of going against the Gedolim, he rushed to get on the banwagon.
[Ed., there is a letter from Rabbi Feldman originally opposing the book ban.]
Back to Rabbi Eliezer Eisenberg:
2. Gedolei Yisrael tend to be ultra-conservative. I do not chas veshalom say this critically. I cannot be critical, because I am not in their position either in gadlus batorah or in responsibility. It is just a fact.
Well, I sure say it critically! By “responsibility” I think he means the “Greats” were vetted and corrupted into sheer apathy in order to reach their ‘Great’ position in the first place.
3. Sometimes, a Gadol will put out a kol korei disapproving of some gathering, but will hope that any reader with an ounce of seichel will respectfully do the opposite. In the case of the letters and pronouncements about this rally, I think that this actually was very clear.
Rabbi Eisenberg reminds me of the old rumor (probably butchering this) that a certain Ram at Ponevezh spoke loudly once, twice, and thrice “against” using violence against one of his ideological opponents (with no obvious reason; nothing was even going on), until finally expressing his exasperation his dumb students weren’t doing the opposite of what he was pretending to tell them (and lamenting the “yeridas hadoros” as compared to a different case where the students got the hidden message immediately)…
4. Pronouncements that are appropriate on a communal level do not necessarily apply to individuals. What is appropriate for individuals is sometimes inappropriate as policy.
Yikes.
Here is a screenshot (to keep track and in case the content changes):
Of course, none of this is to state a personal opinion on attending the rally (by the way, to speak of “American” support of “Israel” is to deal in floating and misleading abstractions.)
Various transcripts abound, all inaccurate, and Kol Halashon apparently removed their video, so I must link to “Rationalist Judaism” with an original video. I would not recommend watching too much.
Beyond specifics, the disgusting attitude defies all characterization.
I will say one point, though. While R’ Shreiber pretends “the South” isn’t relevant to Jewish safety (not unlike our brilliant lefties who live\lived there, some incidentally now dead or maimed or missing, customarily lecturing Jews in other parts of the country it’s their “own fault for living there”!), I’ll bet he also illogically supported the Charedi pols moving the border that much closer by expelling Jews to make Aza Judenrein. So, he doesn’t have common sense or a Gemara kup. (I went through Kol Halashon to find his shiur on O.C. 329, but couldn’t. Maybe I’ll retry when my hands shake less.)
Who is Rabbi Shreiber, though? Perhaps he is insignificant?
הרב ישראל בונם שרייבר (נולד בשנת תשי”ח, 1958) הוא ראש ישיבת נתיב הדעת בירושלים, הישיבה לצעירים ‘תורת אליהו’ במודיעין עילית ורבה של קהילת “בני פנחס” באשדוד.
נולד בבני ברק לרב פנחס שרייבר, שהיה דיין בבית דינו של הרב נסים קרליץ ורב קהילה ליטאית באשדוד. אמו רייזל היא בת אברהם יצחק רוטשטיין, שהיה ראש בית היתומים דיסקין בירושלים. אחיו הוא הרב חזקיהו יוסף שרייבר. בראשית שנות ה-70, בהיותו בן 13.5 החל את לימודיו בישיבת פוניבז’. נישא לבתו של הרב יעקב יהודה ברוורמן, ראש ישיבת מאה שערים בירושלים.
בשנת ה’תשנ”ד מונה למגיד שיעור בישיבת אור שמחה של חסידות גור בחיפה. בנוסף הוא החל למסור שיעורי דף היומי בעיון בשכונת רמת אלחנן בבני ברק לרמי”ם ומגידי שיעורים.
באלול תשפ”ב העמיד את הישיבה לצעירים ‘תורת אליהו’ בעיר מודיעין עילית, ומינה את בנו הרב דוד עם הרב נפתלי מאיר פאלק, לעמוד בראשה כשהוא מקפיד על שיעור שבועי ומבחנים שהוא עורך בעצמו לבני הישיבה.
מפורסם בדרישתו משומעי לקחו לרכוש ידיעה מקפת, בכל חלקי התורה, מקרא, משנה, תלמוד והלכה, כשיטת לימודו הוא, ולא להסתפק במסכתות התלמוד הנלמדות בדרך כלל בישיבות.
בעשור הראשון של המאה ה-21 התמנה כרב קהילת “מנין אברכים” בקריית הרצוג בבני ברק. לאחר פטירת אביו, בשנת ה’תש”ע, התמנה למלא את מקומו כרב קהילתו באשדוד, ושמה הוסב ל”בני פנחס” על שם אביו. עומד בראשות בית הדין “הישר והטוב” באשדוד (לצד שלושת רבני בד”צ הקריות).
בשנת תשפ”ד לאחר שנים בהם הציבור הליטאי באשדוד תמך ברשימות חרדיות אחרות למועצה, הקים הרב שרייבר על רשימה עצמאית של הציבור הליטאי בעיר ביחד עם קהילות בני התורה הספרדים הסרים למרותו, בהמשך התאחדה המפלגה עם מספר קהילות חסידיות שהתפלגו מסיעת אגודת ישראל המקומית.
מתגורר בשכונת רמות בירושלים בסמיכות לישיבת נתיב הדעת, ונחשב לאחד מרבני השכונה.
חתנו הרב יעקב מילר הוא מראשי הקיבוץ בישיבת תורה בתפארתה. בתו אסתר מילר ידועה כאשת חינוך בסמינרים.
And then Rabbi Shreiber “apologized” (supposedly only after being ordered to do so by Rabbi Moshe Hillel Hirsh of Slabodka), in the following manner (in Yated):
הבהרה
ציטוט דברי בענין המלחמה, כפי שפורסמו בתקשורת,
עיוותו את משמעותם.
ובודאי שלא היתה חלילה כל כונה לפגוע.
So, he really does think his “fellow” Jews are stupid enough to fall for that…
Translation into Berra: “I Really Didn’t Say Everything I Said…”
Of all the Terrible, Horrible, No Good, Very Bad things he says, the worst is his complete separation from the Jewish people. And if you think this was all Socratic questioning to get the interlocuters to think more deeply וליה לא סבירא ליה, here is a past speech of his (written up), making the same point (Bechadrei):
…
ראש הישיבה נשא דברי מוסר והשקפה במסגרת שיחה בסעודה שלישית שנמסרה בישיבה ופורסמה ב’קובץ גיליונות’, רבי בונים שרייבר התייחס לתופעה שפשתה באחרונה בחיבור החרדים לגוש הימין והזדהות עם נתניהו “הנרדף” כלשונו של הרב שרייבר.ראש הישיבה הסביר ואמר: “בשולי הענין יש בנותן טעם לציין מקרה רע שפשה בדור האחרון, לאחר שהתועים השתלטו בכח הזרוע על ארץ ישראל ובנו בתוכה מדינה, שישנה תופעה גם אצל היראים לדבר ה’ כביכול יש איזה שהוא יחס בינינו לבינם. כמובן כל אחד מבין שאין חלקנו עמהם ומה לנו שם, אבל כאן המקום לשאול שאלה פשוטה: את מי אנחנו שונאים יותר, האם אותם או את הערבים צמאי הדם שקמים עלינו לכלותנו?”.
“אם נשאל את הבריות, ואפילו את יושבי בית המדרש, לא צריך לחשוב הרבה בשביל לדעת את התשובה. אך בזה טמונה הבעיה: ‘הא למדת שהמחטיא את האדם קשה לו מן ההורגו’. ואם את ההורגו נצטוינו להרחיק מאיתנו רק עוד דור שלישי, הרי לגבי מי שבא להחטיא אותנו – יש לנו שנאה איומה שלא נותנת לנו להדבק בו עד סוף כל הדורות. אם כן מה היחס בין השנאה שאנו שונאים את הישמעאלים לבין השנאה של מי שבא להחטיא אותנו ? מה מקום בכלל יש לדמות בין זה לזה?”.
לדברי ראש הישיבה: “לפעמים כאשר הערבים צוררים אותנו לאבד נפשות מישראל, ובחסדי שמים הקב”ה מצילנו מידם, יש תחושה כאילו ‘כוחותינו’ פגעו ב’כוחותיהם’. אבל כיצד שייך להרגיש כלפי המחטיאים הרגשה של ‘כוחותינו’ ? איזו שייכות יש בינם לבינינו? כמובן שגם הערבים אינם כוחותינו, ואין בעיה לשנוא אותם, אבל הם לכל הפחות עוד מכונים בני דודים, בעוד שהאחים התועים לא שייכים אלינו כמלוא נימא ואנו מצווים לשנוא אותם שנאה תהומית שלא תפוג לעולם”.
כאן התייחס ראש הישיבה לנעשה במערכות בחירות האחרונות שהחרדים הולכים רק עם נתניהו: “בפרט בשנים האחרונות, כאשר אנו מוכרחים לקיים את חובתנו ולצאת להצביע בבחירות פעם אחר פעם, פשתה איזו הרגשה של חיבור כביכול אנו קשורים לגוש מסויים, וניצחון הגוש הרי הוא נצחוננו, והעיתונים מפמפמים במשך שנים למי אנחנו שייכים – האם לצד זה או לצד אחר. יש גם תחושה של הזדהות עם הנרדף, ועם מי שהלך איתנו מימים ימימה”.
“אבל צריכים לדעת את הידיעה הפשוטה, לא בתור קנאות וכדומה כלל וכלל אלא בתור מציאות אמיתית שאין ברורה הימנה”, אמר רבי בונים שרייבר ותקף את נתניהו בחריפות: “כאשר מדובר באחד מגדולי מחטיאי הרבים, שבמשך שנים בעומדו בראשות המדינה היה עוכר ישראל, עקר את התורה והוכיח שאין לו חלק באלוקי ישראל, כראותינו בחינוך הילדים ושאר עניינים, צריכה להיות שנאה אדירה כלפיו שאינה ניתנת למדידה, וכיצד שייך להרגיש איזו שהיא הרגשה של חיבור מסויים כאילו יש משהו משותף בינו לבין שומרי התורה? השנאה כלפיו וכלפי הדומים לו צריכה להיות בלי יחס לשנאה שיש לנו כלפי זרע ישמעאל”.
ראש הישיבה הסביר את ההקשר לערבים: “אין בכך שום חידוש אלא זהו מה שהתורה מצוה ואומרת, ‘לא יבוא להם דור עשירי בקהל ה”, הרי המצרים עמדו עלינו במשך מאות שנים והתנהגו כלפינו באכזריות נוראה, טבחו ללא רחם ורצו להשמיד את ישראל, כמו שיודע כל דרדקי מהכתובים ומדברי חז”ל ולו מעט עד היכן הדברים מגיעים, ועם כל זה אין לנו מצוה לשנוא או תם עולמית אלא כבר דור שלישי יבוא להם בקהל ה’, ואילו העמונים והמואבים שרצו להחטיא אותנו – אין בכלל מילים שיוכלו די באר לתאר את הריחוק בינינו לבינם, והתורה רק מזהירה שלעולם לא יבואו בקהל ה’. אמנם יכולים אנשים לבוא ולומר שגם אחינו התועים הם אחינו, וצריכים ללמד עליהם זכות בגדר תינוקות שנשבו, אולם אין כל זה ענין למה שהתורה עצמה מצוה אותנו לשנוא אותם שנאה שאין אחריה כלום. וכבר הפסוקים בתהלים מצווחים ואומרים ‘הלא משנאיך ה’ אשנא ובתקוממיך אתקוטט, תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי’, ללמדך שהשנאה שצריכה להיות כלפי מי שבא להחטיא את ישראל היא ‘תכלית שנאה’, שנאה שלא שייכת מעליה שנאה גדולה יותר, הכל בגלל שהם באים להחטיא – והמחטיא חמור לאין שיעור ממי שבא להרוג”.
את דבריו סיכם: “אותם חוטאים ומחטיאים שעומדים ומנהלים את המדינה, הם כאלו שאיבדו ומאבדים מדי שנה מליוני נשמות מישראל ועקרו אותם לנצח, השכיחו מהם את אותם יהודים ועשו את הדבר הגרוע ביותר עלי אדמות, ואין רשעותם מתקרבת למי שרק ניסה להרוג את הגוף ולאבדו מהעולם הזה. הם באו לכלל ישראל והחריבו אותו מתוכו, הוציאו מתוך הכלל אין ספור נשמות שיותר לא ישובו לעולם והורידו אותם לפי שאול, ומי יוכל להגדיר במילים את גודל החורבן שהמיטו עלינו ואת עוצמת השנאה שאנו אמורים להרגיש כלפיהם”.
הגרי”ב שרייבר סיפר כי פעם הגיע אדם לאאמו”ר הגאון זצ”ל (רבי פנחס שרייבר זצ”ל גאב”ד אשדוד מ.ו), וסיפר לו שנכדיו של אחד מגדולי המשכילים (י. ג. שר”י) שבו בתשובה, וכיום הם משפחה שומרת תורה ומצוות שמתגוררת בבית שמש. אאמו”ר מיד הגיב: ‘לא יתכן, זה לא יכול להיות’. אותו אדם הקשה, שהרי שנינו בגמרא בסנהדרין, שמבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק… השיב לו אאמו”ר: בני בניו של המן – כן, בני בניו של אותו רשע – לא.. . בין אם אכן זכו אותם נכדים לשוב לכור מחצבתם ובין אם לא, אותה תחושה טבעית של אאמו”ר לא נתנה לו להאמין שכזה אדם יזכה שצאצאיו ישמרו תורה ומצוות. זה היה בעיניו כדבר שלא יתכן לעולם. בשלמא בני בניו של המן, עוד יתכן, הרי הוא רק בא להשמיד את הגופים של כלל ישראל, אבל כזה אדם שהיה חוטא ומחטיא ואיבד את ישראל מאביהם שבשמים – איך אפשר במציאות שצאצאיו ישובו בתשובה?… הרי אין בריה שפלה ממנו עלי אדמות.
“אז גם כאשר אנו יושבים בעל כרחנו בסביבתם של אנשי המדינה ומצילים מיד הארי, לא שייך להרגיש איזה שהוא קשר כביכול יש חוט המקשר בינם לבינינו”.
Practical next step? How about: “If you or a loved one…”?
P.S., No, my calling him and his likes “Rabbi” is not vestigial respect or something. Rather it is my way of painting all who bear the rabbinic mantel in our time with suspicion. Besides, how is “rabbi” different from any other profession, like “cleaner”, or locksmith”?
