העורך Editor

רשימה של גדולי ישראל שאמרו ששפע הפירות בא”י סימן לקץ המגולה

קבלתי, אך לא בדקתי בפנים:

הגרי”ח זוננפלד ורבו הגר”א שאג (האיש על החומה ח”א עמו’ 130)

הגר”י לוינשטין (אור יחזקאל ח”ג עמו’ קמג-ד, ועמו’ רצב וח”ז עמו’ קי)

הג”ר משה נחמיה כהנוב ר”י עץ חיים (בספר שאלו שלום ירושלים עמו’ עו)

הגרי”צ הלוי אבדק”ק יפו (בספרו נטע הארץ מאמר נחמות ישראל עמו’ יז, ובהקדמה לכרם הארץ)

הגרא”ז מלצר במכתב (הודפס בכרם ציון השלם ח”ה ובעוד מקומות)

הגרצ”פ פראנק (חתום במכתב הנ”ל)

אדמו”ר מהר”א מבעלזא (ספר אדמורי בעלזא ומביא גואל עמו’ 83)

הגר”א פלצ’ינסקי (מוסף שב”ק יתד נאמן גליון 30 פר’ בחוקתי תשס”ד)

הגר”י זילבר (להבה לא תבער בך עמו’ 77)

האדמו”ר מהר”י מטאלנא (אמרתך חייתני עמו’ 286)

אדמו”ר בעל החוקי חיים משומרי אמונים (קול החצר גליון קלו)

הגר”מ וואלפסון אב”ד אמונת ישראל (בספרו אמונת עתיך ח”ג עמו’ קלט)

הגר”מ שפירא (מאמר האחרון שבספר נחותי ימא)

ולגבי הסימן של ר”א לקץ המגולה:

הח”ח בהקדמתו השניה לליקוטי הלכות

הגרש”י בורנשטין בספרו וזאת ליעקב סנהדרין עמו’ שלה, וכותב שכך גם ההבנה בדברי הח”ח עיי”ש.

ההיזק הצפוי למי שמפרסם רעות על ‘עובד ציבור’ – מעשה עם לקח

סיפור מתוך התקשורת:

בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל את עמדת הפרקליטות וקבע, כי פרסומים בתקופת הקורונה ברשתות החברתיות נגד ד”ר שרון אלרועי פרייס, ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות ובני משפחתה. פרסומים שנועדו לפגוע בשמה הטוב ולערער את אמון הציבור בפועלה, מהווים “לשון הרע”. בכך, אישר בית המשפט המחוזי את כפל הפיצוי המקסימלי בחוק לשון הרע ללא הוכחת נזק, בסך כ־145 אלף שקל שנפסק לטובתה של אלרועי.

תחילתו של הסיפור בתביעת לשון הרע שהגישה הפרקליטות נגד מי שפרסמה ברשתות החברתיות נגד ד”ר שרון אלרועי פרייס ובני משפחתה בתקופת הקורונה. בפרקליטות אמרו כי הפרסומים היו במטרה מכוונת לפגוע בה עקב תפקידה הציבורי.

בין היתר, כך בכתב התביעה, פרסמה הנתבעת כי ילדיה של אלרעי-פרייס אינם מחוסנים, זאת תוך ציון פרטים אישיים של הקטינים ושימוש בכינויים שמטרתם ביזוי בני המשפחה. בית משפט השלום קיבל את עמדת הפרקליטות כי הנתבעת עשתה שימוש בטקטיקה של “הפצצת” המרחב הוירטואלי בפרסומים חוזרים ונשנים שנפרסו על פני חודשים. בהחלטתו נכתב: “נשקה היה המקלדת, לשונה המושחזת ודמיונה הפורה, אשר לא דקדק בעובדות ולא טרח לבחון אותן לאשורן בטרם הפרסום”.

עוד נכתב שם כי לנתבעת לא עומדת הגנת תום לב, שכן “אין מדובר בביקורת עניינית, אלא בפרסומים המופנים כמעט כולם כלפי התובעת באופן אישי, תוך הפצת עובדות כזב בנוגע לחיסון ילדיה, הפצת ספקולציות וקונספירציות בנוגע למעורבותה לכאורה של התובעת בניגוד עניינים שאין להם כל עיגון עובדתי והנתבעת לא טרחה לבחון באם עיגון עובדתי זה קיים”.

בנוסף קבע בית המשפט שהפרסומים נעשו מתוך כוונה ברורה לפגוע בתפקידה ובתפקודה של אלרועי למען הציבור, וכי “בכל חברה אנושית חפצת חיים קיים אינטרס ציבורי, כי אנשים הבוחרים לכהן במשרה ציבורית ולשאת בעול הציבורי, לא יהיו חשופים לפרסומי כזב המופצים לכל עבר וללא שליטה, בבחינת נשק לא קונבנציונאלי”.

בית המשפט פסק לטובת אלרועי פיצוי בסך 143,566 שקלים המהווה את כפל הפיצוי המקסימלי הקבוע בחוק לשון הרע, וכן תשלום הוצאות המשפט ושכר טרחת עו”ד בסך 16,500. בנוסף, הוציא בית המשפט צו קבוע שאוסר על הנתבעת לפרסם פרסומים כוזבים בעניינה של ד”ר אלרעי-פרייס, ומורה לה להסיר אותם מחשבונותיה. היא ערערה לבית המשפט המחוזי אך כאמור, בימים אלה דחה המחוזי את כל טענותיה, קיבל את עמדת הפרקליטות, ואישר למעשה את הפיצוי שתשלם לד”ר אלרועי פרייס. כאילו לא די בכך, חייב אותה בית המשפט המחוזי בהוצאות משפט נוספות בסך עשרת אלפים שקלים.

נו, צריך מחשבון?

לא מכיר דבר מכל זה. אני גם לא רואה אזכור לכך שבדק בית המשפח הבזוי (אולי זה פגיעה בסודיות רפואית?) את העובדות לגבי חיסון הילדים (הגנת אמת דיברתי). א”א לסמוך כ”כ על השופטני בערכאות, לא כ”ש על התשקורת.

אבל יש ללמוד כאן לקח מעשי. למיחש מיהא מבעי:

בהעדר ייעוץ עם עו”ד מראש יש כאן מדד לשאלה איזה מחיר עלול לשלם מי ש”ישמיץ” אדם אחר, ובפרט בהזכרת בני משפחתו, ובפרט “עובד מדינה” העסוק במילוי “תפקידו”, לא כל שכן בענין רום המעלה בעיני הרשויות (קורונה), ובענין שדעת הקהל הוא גורלי (כיון שחלק מהנחיות הקורונה לא נכפו בצורה ברוטאלית אלא נסמכו על אמון ואכיפת הצבור עצמו.

מקרה דומה אירע עם אלכס ג’ונס (גם שם לא למדתי פרטים).

כנראה שיש [עדיין!] דרכים זולות יותר להשפיע ולשנות, אפי’ בטווח הקצר (כגון “דיירקט אקשן“). ניתן לזכות למעלת נתינת צדקה בצורה כשרה ונעימה יותר מאשר “ונוגשיך צדקה” (ב”ב סוף ט’ א’)…