Repaying Failed Guards

The Torah commands us (Shemos 22:30):

ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשלכון אתו.

The Da’as Zekeinim explains:

ובשר בשדה טרפה וגו’. מאחר שהכלב מסר נפשו על הטרפה כשבא הזאב לטורפה לא תהיה כפוי טובה כנגדו שכשיהיה לך טרפה שתשליכהו אליו בשכר ששמרה עד עתה שלא נטרפה וגם שומר עוד האחרות כי כן דרך העולם להעמיד כלבים לשמור הצאן מן הזאבים.

Likewise Perush Ba’alei Hatosafos writes:

ובשר בשדה טרפה לא תאכלו וכו’. לפי ששמר העדר שלא טרף הזאב לא תהיה כפוי טובה לנגדו וכשיהיה לך טרפה תשליכנו לפניו. וכמו כן שלם לכלב שכרו שלא חרץ לשונו עליך בצאתך ממצרים אף כי היה עומד במשמרתו שדרכו לנבוח. ועוד כי גם האחרות שאינם בעדר שומר כי דרך רועים להעמיד כלבים לשמור הצאן מזאבים ומאויבים. לכן תשליך לו הטרפה.

Oh, I see.

You mean we should go in the ways of Hashem and be grateful to the leaders who usually keep Jews safe, and still serve the nation in the line of duty, this in spite of their recent failure to prevent the Shmini Atzeres invasion, just as the Torah has us reward the sheepdog for his past and future service, even, and perhaps especially, in spite of the mishap. Very nice. Perhaps this relates to the “Anshei Kodesh” part of the pasuk, too…

What? No. NOO! That is not what I…! Where did I…?

I mean they should all be thrown to the dogs!


Note to Shabak agents probably reading Hyehudi instead of Hamas communications: To “throw to the dogs” in a common English metaphor.

הרב דוב לנדא מדבר בקודים

כתב החידה (מקור):

אין זה אפי’ “דבר שא”א לשמוע שסופו להשמע” כפה”מ להרמב”ם.

המחיקות מזכירות את הבדיחות על כת”י הרופאים לפענוח הרוקחים. אם זה ימשיך כך, בסוף ה”רב” בפועל יהיה איזה נכד ש”יפרש” אותו להמון (כמו הסיפור האגדי על הרב אבן עזרא).

כדרכו, הרב דוב לנדא גם אינו טורח לשכנע את הקורא בצדקת תוכן דבריו (אם ישנו). מה בדיוק “מקובל לנו מרבותינו“? הרב שך, למשל, מאד נמנע משפה סתומה (וחבל).

אולי הוא מתנגד לקשירת ציצית לחיילים ללא חוט תכלת…?

אולי הוא מתנגד לצבא במתכנתו הנוכחי?

אולי הוא סבור שאין כאן מלחמת מצוה?

אולי הוא נגד המנהיגים הפוליטיים שכעת?

אולי הוא פוחד לפרש את דעתו? (לחפש גימטריאות?)

ואיזה “רבותינו” בדיוק? שמא אלו שאין להם “אלא לימוד התורה” ו”לימודה וקיומה” בהסכמי אוסלו וכדו’?!

מה הסיבה שמערכת הבריאות מלאה בערבים וכיצד ניתן לשנות זאת

ציטוט מתוך עלון “סוד שיח” של הרב שאול שיף (הובא בפורום אוהבי ציון):

כותבת ל”בסוד שיח” ד”ר מלכה זבירין : בשמיני עצרת תשפ”ד קיבלנו הבהרה מכאיבה ביותר מי היו שכנינו מדרום ומי הם שכנינו בצפון. אבל עדיין לא התעוררנו להתבונן בדלת אמותינו, מי הם שכננו במקום הרגיש ביותר‎.

בתי החולים מלאים ברופאים ערבים ומספרם רק הולך וגדל. בבתי הספר לרפואה היתה להם עד לאחרונה העדפה על פני נרשמים יהודים[בניקוד]. 80 אחוז מהרוקחים ערבים , ולא אכנס לנתונים על אחים ואחיות. סניטרים? הם בשליטה טוטאלית בבתי החולים.

במבצע “שומרי החומות” הרופאים הערבים בכמה בתי חולים, נתנו תזכורת קלילה על הסולידריות המגזרית. ואם תאמר לא יעלה על הדעת שרופאים , יהיה מוצאם אשר יהיה, יפקירו חולים, יעזבו את משמרתם_ אז ייזכר כבודו בשביתת הרופאים , כיצד רופאים יהודים נטלו בה חלק…. אין ספק כלל שרופאים ערבים מסוגלים גם מסוגלים ביום מן הימים לתת לנו שיעור בסולידריות במקרה של עימות כלשהו עם ערביי ישראל. מקצוע הרפואה אינו מושך את הצעירים הישראלים בגלל השכר הנמוך ושעות העבודה הבלתי הגיוניות. את מקומם תופס הצעיר הערבי. האמינו לי, רובם המכריע של ערביי ישראל לא התאבלו או הזדעזעו ממעשה החמאס בשמיני עצרת. עד כאן ד”ר מלכה זבירין, שציטטתי רק חלק מהמייל שלה, כדי לא להעלות את מפלס לחץ הדם של הקוראים.

ותרשו לי להוסיף סיפור קטן: סבי [ברוך חיים] ואביו[שאול יצחק שאני קרוא על שמו] עלו מוורשה בשנת תרסה. התיישבו ביפו . בהיותם בעלי אמצעים, קנו אחוזת ענק מערל גרמני, שבה היו בתים ובתי חרושת וסיפקו עבודה למאות ערבים מתושבי יפו. לא זו אף זו: הם מימנו לילדיהם את הלימודים וכאשר נישאו הושיטו להם יד נדיבה מאוד.

ערב הקמת המדינה, משהחלו הפרעות, אותם ערבים ביקשו לשחוט את משפחתי, פשוטו כמשמעו, והעלו באש את כל “בתי ורשה” של סבי ואביו זצ”ל. משפחתי ברחה לתל אביב ושיקמה את חייה מחדש. “מרתף הבירה” ברחוב אלנבי היה באותם ימים אחד מעסקיה של המשפחה. אין אחד במשפחתי שדוחה על הסף את מכתבה של ד”ר מלכה זבירין. 

שבת שלום ומבורך. שאול יצחק שיף / רעננה