It’s very superficial, but… the best my tweaking could achieve for now (via Google’s “NotebookLM”).
And it’s fun to listen to genuinely excited-sounding robots with human disfluencies!
[Almost 9MB. If I can, I’ll email it.]If you are a daily newsletter subscriber, you already have the original text, of course.
Ars est celare artem.
הערה: כ”ז מקופיא.
שו”ע או”ח סי’ כ”ה ב’:
מי שהוא זהיר בטלית קטן, ילבשנו ויניח תפילין בביתו, וילך לבוש בציצית ומוכתר בתפילין לבית הכנסת ושם יתעטף בטלית גדול: הגה – והעולם נהגו להתעטף אף בטלית גדול קודם, ולברך עליו, ואח”כ מניח התפילין והולך לבהכ”נ.
או”ח צ’ י”ד:
ישכים אדם לב”ה, כדי שימנה עם היו”ד הראשונים.
איזו מעלה קודמת כשא”א שניהם?
והנה, כמה ספרים העדיפו לצאת מביתו וכו’ מפני הזוהר שמלוים לו מלאכים וכו’ והאר”י שנתן לזה כונות. וז”ל הזוהר בקצרה: כד נפקא מתרעא דביתא בציצית ותפילין ד’ מלאכין קדישין מזדווגין עמיה ונפקין עמיה מתרעא דביתיה ואוזפין ליה לבי כנישתא ומכרזי קמיה הבו יקרא לדיוקנא דמלכא, עכ”ל.
וז”ל מ”ב צ’ סקמ”ז:
כדי שימנה וכו’, ודוקא שיתפלל שם עמהם והאר”י לא היה מן הראשונים כי הוצרך לפנות שהיה לו חולי וגם כדי שילך מעוטף בטלית ותפילין לבהכ”נ וזה אי אפשר קודם היום ובזוהר נשא איתא שיתאספו עשרה ביחד ויבואו לבהכ”נ.
וכה”ח סקי”ט אף כתב שיחזור לביתו בימי סליחות כדי לחזור וללובשם בביתו אם אפשר לו (?!). ולמה לא בדקו לגופו של ענין בגמ’ וסברא, ולא השגיחו אלא על השכר בלבד (ואפי’ אם השכר קובע, מי זוטר שכר הגמ’ שנותנים לו שכר כנגד כולם?). ועוד, ש”יו”ד ראשונים” כולל מעלת השכמה. ואף הודו חלק מהמחברים שאפשר להרויח מעלה זו פורתא בשערי בית הכנסת עצמו.
ועוד, אולי דברי הזוהר היינו דוקא בד”אקדים בפלגות לילא וקם ואשתדל באורייתא עד דנהיר צפרא”, או דיוק אחר? והרי למעשה לא ניכר שום הבדל בין אלו לאלו (וכמ”ש במקו”א לגבי אוכלין תחת המיטה וכיו”ב).
וז”ל בן יהוידע ברכות מ”ז ב’, שמדייק מלשון “לעולם”:
שם לעולם ישכים אדם לבית הכנסת. נראה לי בס”ד תיבת לעולם בא לרבות אפילו בשבת דאין דרך להשכים מפני כבוד השבת, אי נמי נראה לי אפילו אם על ידי כן בטל ממצוה אחרת, שהיא לבישת ציצית ותפילין בבית כדי שיכנס לבית הכנסת בציצית ותפילין, ויאמר פסוק [תהלים ה’ ח’] ואני ברוב חסדיך כנזכר בזוהר הקדוש, ואם ישכים לא יוכל לקיימה, כי הצבור באים לבית הכנסת קודם עלות השחר, ומה שהיה רבינו האר”י ז”ל מבטל זה מפני זה, שאני רבינו ז”ל שהיה לו כונות גדולות בלבישת ציצית ותפילין בכניסתו לבית הכנסת. אי נמי בבית הכנסת שלו באים כמה וכמה מחצות לילה ונשארים שם.
אבל שמעתי שגם הוא עצמו פסק להיפך בס’ בא”ח. (ובכלל, כל הסברא להבדיל בין האר”י לאחרים בהלכה – בכל מקום – לא נהירא לי.)
והוסיף כה”ח שעכ”פ יקיים המעלה “לצאת מביתו” במנחה או ערבית, ואיה נעלם מצות עצם לבישת תפילין כל היום? (ואגב, כה”ח סקי”ב רוצה להקדים ט”ג לתפילין ע”פ דיוק לשון הזוהר, וי”ל.)
ולגבי שבת הרי שוב דוחה כה”ח סק”כ כל הענין לגמרי ע”פ סברות בעלמא, וז”ל:
בשבתות וימים טיבים וחוה”מ א”צ לילך מעוטף בטלית לביה”כנ כיון שלא יש מצות תפילין, וגם לא הוי כסהיד סהדותא דשקרא, דהכל הוא בשביל תפילין, הבו יקרא לדיוקנא דמלכא בשביל התפילין שנקראו יקר כמ”ש רז”ל ויקר אלו תפילין, אכריז ואמר ישראל אשר בך אתפאר בשביל התפילין שנקראו פאר שנאמר פארך חבוש עליך ואני ברוב חסדך וכו’ ביראתך, אלו תפילין שנאמר בהם יראה כמש”ה וראו כל עמי הארץ וכו’ ויראו ממך, ואמרו במסכת ברכות דף ו’ ע”א אלו תפילין שבראש וא”כ כל אלו הטעמים לא שייכי בטלית ע”כ א”צ לילך מעוטף בטלית לביה”כ בשבתות ובימים טובים ובחוה”מ, וכ”כ הרח”פ בס’ כף החיים סי’ יו”ד אות כ”ה דבשבתות וימים טובים וחוה”מ לא נהגו לילך מעוטפים בטלית לביה”כ.
וצ”ע. ובפשטות עשרה ראשונים עדיף ואפי’ השכמה לבד לבתי כנסיות, וכן ראיתי בשם ארצות החיים שעיקר טעם האריז”ל לעכב משום נקיות בלבד (הטעם הראשון), וכ”כ מה”ש סוף סק”ג.
ושוב, לא עיינתי בכ”ז היטב.
Occasionally someone shares with me some ongoing heartbreaking event. Or that their whole life is heartbreaking.
But I’m no hand-holder (I don’t want their misery to splash into my own life. Besides, I’m no good at it [Source: Experience]).
Instead, I toss the ball back into their court.
Copy\adapt this template:
I hear you, [include “Active Listening”.] Pregnant silence to share grief.
Then, haltingly:
Are you, um, looking for a way out? Or do you want my empathy for now?
If they show a sincere desire to exit their straits, I continue (with a trace of suspicion):
Tell me, and excuse the question, but do you follow the Shulchan Aruch?
Yes! How dare you?! You mean Hashem BH\divorcée\boss\daughter\the growth\Mashgiach\etc. is halachically in the right?! Or are you cynically referencing “Kol man de’avid rachmana”? Wow. I thought you’re super-sensitive, but now I see you’re one of the callous masses! Etc…
No no. None of that! Come back here, I beg you. I don’t want to raise my voice.
Humph. OK, I walked back. What do you want?!
Just answer the question.
Huh? What question?!
Do you follow the Shulchan Aruch?
Hmmm [already turning his face away]… Are you serious?
Yes. Do you follow the Shulchan Aruch?
Sure. What are driving at? Are you perfect, then?!
Forget about me. Think about yourself for a moment. Do you follow the Shulchan Aruch?
I told you already: YES!
OK. All of it? The whole Shulchan Aruch?
Well, I try.
But you accept it all in principle? Really?
Yes… (curiosity awakened)
Come here, I want to read you something.
[Opens S. A. Orch Chaim 578…]
סימן תקעח: שכל יחיד יתענה ויתפלל על צרתו
כשם שהצבור מתענים ומתפללים על צרתם, כך כל יחיד מתענה ומתפלל על צרתו. כיצד, היה לו חולה או תועה במדבר, או חבוש בבית האסורים, יש להתענות ולבקש רחמים בתעניתו; ולא יתענה בשבת ומועד, חנוכה ופורים וראש חודש.
That every individual should fast and pray for their distress. In one section:
Just as the community fasts and prays for their troubles, so too, each individual should fast and pray for their own distress. For example, if one is sick, lost in the wilderness, or imprisoned in a prohibited place, they should engage in fasting and seek mercy during their fast. However, one should not fast on Shabbat, Festivals, Chanukah, Purim, and Rosh Chodesh.
(See also Siman 569, and all around those Simanim.)
Then walk away quick! Let them decide what to do.
(If you walk away too slowly, they might ask you if you ever tried it yourself. Well, first of all, that’s your fault. Didn’t I tell you to walk away fast? Still, pivot back to them. “Why ask me? I thought you said you follow the Shulchan Aruch!”)
Then, if at any time in future they raise the perennial burning matter of their life situation (which they will, of course), you say: Uh, whatever happened to, um…?
That’s it.
I asked Perplexity to take R’ Weissman’s post and transform it into rhyme:
Oy vey, listen up, I’ll spin you a tale,
Of Eretz Yisroel, where two camps prevail.
Dati Leumi and Charedi, shtei derakhim,
Each with their own take on the Medina’s whims.
The Dati Leumi, they’re all about the state,
“Reishit tzmichat ge’ulatenu,” they celebrate.
Tzahal’s their pride, like avodas Hashem,
But oy, the Erev Rav treat them like shmattes, ahem.
Destroying yishuvim, calling them “mitnachalim,”
Still, they stay loyal, these ehrliche Yidden.
On Har HaBayit, they can’t even daven,
But they salute the flag, their emunah unshaken.
Now the Charedim, they’ve got a different view,
The Medina’s treif, not kosher, Nu nu.
They keep to their shtetlach, learning Torah all day,
For Moshiach they wait, that’s their derech, they say.
The army? Chas v’shalom! It’s a makom of tumah,
Better to stay in kollel, that’s their chochma.
The Erev Rav loves this machlokes, don’t you see?
Divide and conquer, it’s their strategy.
They push the Dati Leumi, who’ll come to their aid?
The Charedim? Fat chance, they’re too busy praying.
But here’s the emes, both sides have a point,
We need ahavat ha’aretz and Torah conjoined.
Hashem brought us back, even with Erev Rav rule,
To ignore this fact, oy, we’d be such a fool.
So listen, chevra, it’s time to unite,
Drop the labels, end this senseless fight.
We’re all Am Yisroel, that’s what matters most,
Let’s focus on that, and give the yetzer hara a roast.
When we finally get our act together, b’ezrat Hashem,
The Erev Rav won’t know what hit them.
And maybe, just maybe, we’ll see that great day,
When Moshiach comes, bimheirah b’yameinu, we pray.
So whether you’re in Bnei Brak or Gush Etzion,
Remember we’re one nation, from Dan to Tzion.
Let’s be mevatel our egos, and join hand in hand,
To bring true ge’ulah to our holy land.
Zeh hakol b’seder, it’s all part of the plan,
To make Eretz Yisroel a true Torah-true land.
So let’s say “Shema Yisroel” with one mighty voice,
And make achdut Yisroel our ultimate choice.