כיצד להשיג רוה”ק – מדריך קצר

לא בדקתי (עדיין…), אבל הנה מה שמצאתי כתוב.

נעתיק מ”ספר הברית” חלק ב’ סוד רוח הקודש מאמר י”א פרק ו’:

ההכנה המגיע למעלה הנכבד הזה הוא י”א דברים ואלו הם. א) תשובה שלמה מכל החטאים הן במדות הן במעשים הן במצות ל”ת הן במניעת קיום מצות עשה הן מדברי תורה הן מדברי סופרים הן באונס הן ברצון הן בשוגג הן במזיד הן בדבור הן במעשה הן במחשבה הן בראיה הן בשמיעה הן בריח הן בטעם הן במישוש הן בגלגול זה הן בגלגול אחר הן נגד ה’ הן נגד הבריות הן מה שנודע לו הן מה שנשכח ממנו, ויקבל על עצמו בכל לבבו שלא ישוב עוד לשום מעשה או מדה רעה, ויזהר בשמירת שבת מאד ומן הנדה, בפרט מן הקרי שהקרי הבא ע”י הרהורים עון פלילי הוא אפילו אם רואה קרי לאנסו מחמת רוב אכילה בלילה עון יחשב לו, כי לילית נוקביה דקליפה חוטפת אותה זרע לתוך בטנה, ואין הכוונה על הטיפה המוגשמת רק על ניצוץ קדושה היורדת מן הקדושה של מעלה בעת ההיא, כי נגד כל זרע היוצא מאות ברית קודש יוצא כנגדו מן הקדושה ניצוץ נשמה קדושה וצריך לזה תשובה להוציא הנשמה ההיא המאוסר בבטן הקליפה ולהחזירה למעלה רמה לתוך הקדושה העליונה כאשר בתחלה, לכן עם התשובה צריך לכוין בשם חב”ו המסוגל לזה הפעולה על כן הוא יוצא מר”ת פסוק חיל בלע ויקיאנו (איוב כ’) ופסוק ואץ ברגלים חוטא (משלי י”ט) ופסוק בצלו חמדתי וישבתי (שיר ב’), כי פסוק ואץ ברגלים חוטא רומז לחטא הזה כידוע, ובתשובתו תקיא הקליפה החיל שבלע ואז תשוב הנשמה הקדושה בשמחה רבה אל הקדושה ואומרת בצלו חמדתי וישבתי, ועל דעתי זה פירוש הפסוק צדיק אוכל לשובע נפשו ובטן רשעים תחסר (משלי י”ג) כלומר הצדיק אוכל מעט בסעודת הערב רק לשובע נפשו בלבד לא יותר מפחד בלילות שלא יבא לידי קרי וע”י כן בטן רשעים נוקביה דקליפה תחסר כי לא יאונה לו עון זה:

גם יזהר מאד מהסתכלות בעריות ובנשים כי גדול כח הראות עד שיש עוף שתסתכל מרחוק בעיניה על הביצים שלה ובזה תחמם אותם ותוציא אפרוחיה כאשר זכרתי למעלה (פרק ה’ מאמר י”ד חלק א’), הבט ימין וראה שמה ותבין שהוא עון גדול ופוגם מאד, ויזהר מן השבועה אפילו באמת ומכל דבר שיש בו חלול ה’ חלילה, ויתרחק מן הגאוה והכעס והקפדנות בתכלית הריחוק ויהיה תמיד שמח בחלקו ולא יתעצב כלל:

עוד דברים הרבה ממה שכתוב כאן צריך להזהר הלא המה כתובים על ספר התורה שבעל פה אך באלו צריך שיזהר במאד מאד על כי המה מעכבים מדבר הגדול הזה. ב) קיום המצות בדקדק. ג) כל תפלותיו וברכותיו ברכת המזון והנהנין יהיו בכוונה דוקא, לא בעבור ההרגל. ד) עסקו בתורה יהיה לשמה לעשות נחת רוח ליוצרו לבד. ה) קימת חצות לילה להתאבל על ציון וירושלים שתבנה במהרה. ו) למעט בתענוגים. ז) הרחקת מדות הרעות שבנפשו השפלה כי זה העיקר בענין זה. ח) לטהר עצמו בטבילה בכל עת שצריך לו. ט) להתבודד עצמו בכל עת שאפשר לו. י) שיצייר שם הוי”ה ב”ה לנגד עיניו תמיד למען תהיה יראתו על פניו וכל מעשיו יהיו לשם שמים. יא) לדבקה בו בהקדוש ברוך הוא מחשבתו תמיד באהבה רבה כי מי אוהב לאדם ומי ייטיב לו ומי יחוש לו בעולם הזה ובעולם הבא חוץ ממנו:

ואחר שידעת בעצמך שכבר עלית אחת עשרה מעלות האלה ותעשה כאשר אכתוב בפרק הבא את ישועת ה’ והוא:

שם פרק ז’:

יתודה ויטבול ויכנוס בבית יחידי שלא ישמע בה אפילו צפצופי עופות מכש”כ קולות בני אדם שלא יטרידוהו. ואם אפשר להיות אחר חצות לילה הוא יותר נכון וידליק בו נרות הרבה ואם הוא ביום יהיה קודם חצות ומתעטף בטלית ומוכתר בתפילין ויסגור עיניו ויפשוט מחשבתו מכל עניני עולם הזה כאלו אינו בעולם כלל, אחר כך יתחיל בחשק אמיץ לשורר שיר ושבח לה’ מתהלות דוד, ואחרי כן יתחיל להרהר בעולמות העליונים בסתר המדרגות העליונות ממטה למעלה ויצייר העולמות העליונים במדמה שלו, ויתחיל לצייר ולחשב שעולה נפשו העליונה מעלה אחר מעלה בשרשים שיש לה באדם דנשמות דשמים דעשיה, כלומר תחלה יצייר ויחשוב לו שהוא מגיע לשורש נפשו שבמלכות דאדם דנשמות דשמים דעשיה, ויכוין להדביקו בספירת מלכות דאדם דספירות דשמים דעשיה ויכוין ליחד ספירת מלכות דאדם דספירות לכל שאר הספירות דאדם דספירות ויכוין יחוד הוי”ה ואדני, ואח”כ יכוין ליחד כל אדם דספירות לא”ס שבתוכו ויכוין ג”כ הוי”ה ואדני ויכוין אז למשוך אור גדול מא”ס לספירת מלכות דאדם דספירות ומשם לספירת מלכות שבאדם דנשמות ומשם לספירות מלכות דאדם דמלאכים ומשם לאדם דמחצב הקליפות ומשם לרקיעים עצמן ויכוין לקבל גם הוא חלקו באחרונה, ואח”כ יכוין ככה בספירת יסוד באדם דנשמות ואח”כ יכוין ככה בספירת הוד באדם דנשמות דשמים דעשיה וכן עד הכתר, ויעשה יחוד הוי”ה ואדני ויתפלל שיתיחדו הספירות זה אל זה ויאיר בהם יחד אור א”ס שבתוכן בשפע רב וממנו יבא השפע לאדם דנשמות דשמים דעשיה, וע”י שרשי נפשו דשם יומשך השפע לאדם דמלאכים שחוצה לו ומשם לאדם דקליפות שחוצה לו ומשם לרקיעים עצמן ויקבל הוא חלקו באחרונה, ועל דרך זה יכוין בשרשי רוחו דיצירה ובשרשי נשמתו דבריאה, אבל בפגעו במחצב הקליפות בכל עולם ועולם עד מהרה ירוץ במחשבתו בו דרך העברה נחוצה, ובכל הדברים האלה יכוין ממש בירידתו מלמעלה למטה מדרגה אחר מדרגה והכל ביחוד הוי”ה ואדני כי הוא יחוד אמיתי דרך כלל, הגם שלא נודע לנו היחודים הפרטיים והתפלות הנאותים בכל מקום ומקום בפני עצמו כי רחמנא לבא בעי, ואחר ירידתו יחשוב לו שהגיע השפע האלהי על כח המדמה שלו ויצייר כאלו נחה עליו רוח ה’ ואז ינוח שיעור מה עד עת בא דברו:

ואם עשית ככל האמור לדעת הנסה דבר אליך ולא תרגיש מאומה בטח תדע שאינך ראוי לכך עדיין, לכן לך ושוב לביתך חזק ואמץ עוד מאז והלאה בעבודת ה’ ותוסיף פרישות וקדושה ויראת ה’ ואהבתו, ואחר איזה זמן תחזור להתבודד ולעשות ככל הדברים האלה, ואם גם אז לא תרגיש מאומה עוד תוסיף עבודת ה’ וקדושה ומעשים טובים בפרט הסרת מדות הרעות ושוב אחר כך לדעת הנסה אלהים לבא עד שתזכה לכל הכבוד המבוקש כי יש תקוה והכל לפי מעשיו של אדם רוה”ק שורה עליו:

אמנם כאשר תחול ותנוח עליך הרוח ממרום צריך שתחקור להבחין בו אולי הוא מסטרא אחרא חלילה, או מהקדושה אבל יש בו תערובות רע בטוב ומעשה ד’ נכנסו לפרדס יוכיח, וזה יבחן אבי ע”י מה שנגלה לך ותחקור אחר הדברים שהשגת אם כלו אמת או מעורב שקר ואמת או שהוא דברים בטלים מהבלי עולם הזה, בפרט אם יש בו דבר שאינו ע”פ התורה שבכתב ושבעל פה אז תדע נאמנה כי רוח אחרת היתה בלתי טהור וצריך לדחותו מעליך, ותתחזק יותר ויותר בעבודת ה’ עד שיהיו כל דבריו אמת וצדק על פי התורה וביראת ה’:

ודע לך אחי וראש כי בתחלה מה שישיג האדם יהיו דברים קלים ומעטים ולעתים רחוקים וכל אשר יחזק בתורה ועבודה וירגיל בהתבודדות להמשיך עליו רוה”ק יגדל שפע רוה”ק עליו בכל פעם יותר ויהיה בדברים גדולים ורמים יותר, ובכל פעם יהיה ביתר שאת ויתר עז עד שבסוף יהיה מדרגתו קרוב לנבואה ויהיה עליו בתמידות אם הוא בארץ ישראל אבל בחוצה לארץ אינו בתמידות וקבע כדבר האמור למעלה (פרק ג’ מאמר ט’ חלק זה), ועיקר הכל הוא זיכוך המדות עד קצה האחרון ולסגל מעשים טובים ע”פ התורה כל האפשרי לו והאמונה השלמה בלבבו כפי קבלתנו מאבותינו ולא יתערב בו דעת מדעות הנבערים מדעת המה הפילוסופים, לכן אחי הוי זהיר בשלש אלה שהם מדות ומעשים ודעות כי זה כל האדם השלם ואז תזכה לכל הכבוד הזה ונחה עליך הרוח ממרום וקדוש כאשר עם לבבך:

ותיכף בפרק ח’ הרב מסיים את המאמר בעצה שלא לרדוף רוה”ק,  וסוף הכבוד לבא…

וז”ל המחבר:

אך אם אתה אלופי ומיודעי תשמע לקולי ולבך תשית לדעתי איעצך ויהי אלהים עמך, היה אתה עובד את ה’ הנכבד והנורא שלא על מנת להשיג רוה”ק דוקא אבל תמים תהיה עם ה’ אלהיך ואהבת את ה’ אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך, והיו הדברים האלה כדי לעשות נחת רוח ליוצרך לבד לתקן שורש המצות במקום העליון כי צורך גבוה הן, ואין חסיד אלא המתחסד עם קונו, כמו שאמרו בזוהר (פ’ כי תצא בר”מ) מאן דהדר בתיובתא וגמיל חסד לשכינתא באורייתא וכל פקודין דילה ולאו איהו אלא למפרק לשכינתא דא עביד חסד עם קונו עכ”ל, ור’ מאיר (בפרק היה קורא) אומר אשרי אדם שגדל בתורה ועמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו, אף הוא היה אומר (בפרק ששי דאבות) כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה כלומר רק לשמה בלי שום פניה, לכן איש חמודות לא תלחץ עצמך להשיג רוה”ק ולא תכוין באלה המצות ותאמר בלבבך על ידי זה אני אמלוך על כל בני דורי בהשגת רוה”ק אתי אל ואוכל, ארדוף אחר מדרגה זו ולא אשיב עד אשיגנו דוקא כי זה הדבר בלתי ישר בעיני אלהים:

ואבאר לך זה משני פנים אחד קרא ואחד סברא, אי בעית אימא סברא כי אם לזאת תכוין אף אם לא תכוין להשתרר על בני דורך ולהיות לך יותרת הכבוד בפני הבריות רק בפני עצמך גם היא פניה אף אם היא דקה מן הדקה מופנה הוא מצד אחד אחר שבעשייתך המצות תכוין כדי שתשיג לזה, ואי בעית אימא קרא מקרא אני דורש כאשר זכר האברבנאל ז”ל כי ימצא כתוב נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה’ אלהיך אליו תשמעון (דברים י”ח), כמוני מה בא ללמדנו אם כמוהו ממש הלא כבר נאמר ולא קם נביא עוד בישראל כמשה (שם ל”ד) אלא כמוני מה אני לא נלחצתי אל הנבואה ולא דחקתי עצמי לזאת המדרגה אבל הייתי מתנצל ומתחנן ואומר שלח נא ביד תשלח על כמו זה אמר ה’ נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך ונתתי דברי בפיו ודבר אליהם (שם י”ח), כלומר הוא יתנצל אבל הנבואה תלחץ אותו לדבר דברי בפיו, כאשר אמר ירמיה לא ידעתי דבר כי נער אנכי ויאמר ה’ אל תאמר נער אנכי כי על כל אשר אשלחך תלך ואת כל אשר אצוך תדבר (ירמיה א’), וראיה הגדולה על זה הוא ברוך בן נריה תלמיד ירמיה וצדיק גדול ונפשו אותה להיות דוקא נביא באמרו יגעתי באנחתי ומנוחה לא מצאתי, ובא בטענה נכונה מה נשתניתי מתלמידי הנביאים, יהושע שמש את משה נעשה נביא, אלישע שמש את אליהו נעשה נביא, אני מה נשתניתי, ואמר לו הקב”ה על ידי ירמיה אתה תבקש לך גדולות אל תבקש (ירמיה מ”ה), לכן אחי החביב לדברי הקשיבה לאמרי הט אזניך וקח נא את עצתי שלא תהיה רודף אחר כבוד הזה ולא תכוין לזה דוקא, אך שמע בקולי ותכין לך הדרך המגיע למעלה הגדולה הזה וסוף הכבוד לבוא מעצמו, ודרך נתיבה אכתוב לך במאמר הבא הנקרא דרך הקודש כפי חסד ה’ בהלו נרו עלי ראשי, והוא:

ע”כ.


נא לא לכבוש את הנבואה! ספרו על האתר לחברים שלכם!

Prove Me Ere You Reprove Me!

Hyehudi Newsletter Stats

Most opened:

Most engaging:

Least opened:

Least engaging:
Bring your friends!
Please?

re: Rabbi Yitzchak Meir Morgenstern VS Shalom Arush

In response to our recent article, I received the following letter from an important person.

First off, he claims Rabbi Morgenstern’s thought has many serious flaws (“שבושים”). (I myself don’t know, but he is likely in a position to know.)

Secondly, he writes (abbreviated):

כל מי שמחליש כהוא זה את תוקף הבחירה וטוען שהיא לא מלאה או לא כפשוטה וכו’ הוא עוקר את כל התורה כולה.

The rabbi severely denies that the proposed resolution of Free Will and Faith comes from L.H. (as I had speculated from memory), writing:

 

שיבוש שאין כדוגמתו ועם-הארצות גמורה.

 

בליקו”ה דברים היוצאים מן החי ד’ מוהרנ”ת מסביר שיש שתי הנהגות: א’: הנהגה עליונה שמצדה כל קלקול ומרד יכול להתהפך לכבוד ה’ (וכמו שמעשי פרעה והמן נהפכו למגדילי כבוד ה’, דוגמאות שמוהרנ”ת מביא שם). ב’: הנהגה פשוטה ששם קלקול נחשב לקלקול (בלי להתחשב בתוצאותיו האפשריות מצד ההנהגה העליונה) והמקלקל ייענש על קלקולו במלוא חומרת הדין (וכפי שפרעה והמן אכן נענשו, כמבואר שם).

 

(החלוקה הזו מקבילה ל”הנהגת הייחוד” ו”הנהגת המשפט” שבספר דעת תבונות לרמח”ל).

 

מוהרנ”ת מסביר שם שמכיוון ששתי ההנהגות קיימות ושתיהן נכונות ואף אחת לא מוציאה את השנייה, הרי שהדרך הראויה לעשות שימוש מושכל בידיעה אודות שתיהן הוא שכאשר היצר מפתה את האדם לחטוא – על האדם לשים אל לבו היטב את חומר הדין של ההנהגה הפשוטה, אך מאידך, אם היצר הצליח חלילה להכשיל את האדם וכעת הוא בא לייאש אותו ולהחליש את דעתו בטענה שגדול עוונו מנשוא ואין לו תקנה וממילא אין לו יותר סיבה לחזור בתשובה – או אז על האדם להתעודד מכוחה של ההנהגה העליונה שמסוגלת להפוך הכל לטובה (כפי שחטאי פרעה והמן גרמו בסופו של דבר להגדל כבוד ה’ וכנ”ל) וממילא אמורה הידיעה הזו להקהות את עוקצו של הייאוש ולנסוך באדם תקווה לתקן את קלקוליו.

 

בדברים בהירים אלו אין שום משמעות כלל וכלל כאילו אחרי החטא מתברר שה’ הוא זה שגרם לחטא. רחמנא ליצלן מהאי דעתא שבשתא שהיא ההיפך הגמור מכל עיקרי התורה ומכל דברי רבינו ומוהרנ”ת לגבי חומרת החטאים והחובה לחזור על כל חטא בתשובה שלימה בלי שום הבדל כהוא זה בין “לפני” ו”אחרי”.
He adds further:

 

לגבי עצם דבריו (שלא עיינתי בהם כלל בגלל הקושי העצום לשאת שיבושים אלא עברתי עליהם מקופיא) ראה את דברי ר”צ הכהן (ספר הזכרון פרק ג’):

“והנה מצד השגת היחוד האמיתי אין מקום לזכות וחובה כלל, כיון שהוא משיג שאין עוד מלבדו כלל, הרי כל פעולות אדם גם כן הם פעולות השם יתברך. ועל זה נאמר “אם צדקת מה תתן לו או מה מידך יקח” (איוב ל”ה, ז’), רצה לומר שהרי הכל שלו ופעולתו. וזה אמת מצד היחוד האמיתי, וכמו שאמרו בפרק אין עומדין (ברכות ל”ב.) אלמלא שלושה מקראות וכו’ ואשר הרעותי וכדומה. אך מכל מקום גם זה אמת שהרשות נתונה והבחירה ביד האדם, דאילו צדיק ורשע לא קאמר (נדה ט”ז ע”ב), דאם לא כן אין מקום לתורה כלל. ודבר זה יסוד התורה, וכמו שכתב הרמב”ם בהלכות תשובה (ה’, א’). ואמנם איך יתאחד זה עם השגת היחוד האמיתי, הוא דבר עמוק מאוד להבינו, וכל מה שיגעו חכמי הדורות להסביר ענין הידיעה והבחירה, לא יועיל למשיגי יחוד האמיתי שאין עוד מלבדו ממש:

ובזוהר חדש בסוף הספר, (דפוס זולצבאך דף קמ”א ע”ב) ובספר ארבע מאות שקל כסף (דף צ”א סוף ע”ג) בשם זוהר, וספר הקנה, ושאר ספרים קדושים כתבו דהידיעה והבחירה הם בשתי מקומות, במקום שיש ידיעה אין בחירה ובמקום שיש בחירה אין ידיעה. ואלו הדברים להשיג על האמת דרך צפייה, איך שניהם אמת ואין זה סותר ליחוד האמיתי, הוא דבר עמוק מאוד:

ובזה הוא שטעה אחר לחשוב שתי רשויות הן, “רשות” רצה לומר הנהגה כמו אל תתוודע לרשות (אבות א’, י’), וחשב שהן שתי הנהגות שונות ונפרדות זו מזו, כי לא השיג דרך יחוד האמיתי גם בזה, וחשב שהנהגת התורה בבחירה הוא למי שאינו משיג יחוד האמיתי כמוהו וכפי מדריגתו, הוא הבחירה. אבל מי שמשיג האמת שאין עוד מלבדו ממש, אין מקום לתורה, וחשב שהותרה לו הרצועה:

וזהו הכוונה למרוד, שהוא במתכוון עשה כל איסורים שבתורה, לא לתאוה, רק במחשבתו שבזה הוא דבוק ביחוד האמיתי שלמעלה מהנהגת התורה מזכות וחובה, הנמשך מצד כבוד מלכותו יתברך המתפשט בתחתונים מצד מה שהם נבראים והוא יתברך שוכן עם דרי מטה, אבל דביקותו רק היה באמיתיות יחודו יתברך וחשב שהגם שכל מעשהו ברע והיפך רצון השם יתברך בתורה הרי מכיר שהכל מאמיתות יחודו, וזהו היה בעיניו שלימות היחוד והתהפכות הרע לטוב לפי דעתו, וזהו הקיצוץ בנטיעות:

ואמרו בתיקונים (תיקון ס”ט קי”ז ע”ב) “מאן דנטל מלכות בלא תשע ספירות מקצץ בנטיעין, ומאן דנטיל תשע ספירות בלא מלכות כופר בעיקר”. פירוש מלכות הוא שכינתו יתברך בתחתונים הנבראים שמכירים שיש בורא, שזהו הנהגת מלכות כנזכר לעיל:
ומי שסובר שאין זה אחד עם היחוד האמיתי, הוא קוצץ בנטיעות, שהבריאה הם נטיעות הפרדס ודבוק ביחוד האמיתי. ומי שלוקח היחוד האמיתי כפשוטו וכופר לגמרי בענין הבחירה וכלל ענין התורה כולה, הרי כופר בעיקר, שהתחלת התורה אנכי ה’ וגו’ הבא ליתן התורה, שזהו מכלל עיקר מציאות האלקות שהוא הנותן התורה…”
Let me think about it.

Again, see the original here.