העורך Editor

תכלת אינו ‘צבע’ אלא צבעונין בעמרא

ז”ל ספר ההיגון לרמח”ל פ”א סי’ ה’:

המפרד הוא – שמה שאינו משג מן החושים אלא בחבור עם זולתו, יפרידהו השכל בדמיונו ויקחהו לבדו…

פרושו: המראה, דהינו הלבן והשחרות ושאר הגונים אין החוש רואה אותם לבדם אלא נתונים באחד מן הגופים, אך השכל מציר הלבן היותו ענין אחד נוסף על הגוף שהוא בתוכו, ונקרא שמפרידו בדמיונו מן הגוף שהוא נתון בו וזהו המפרד…

וק”ל.

חמץ שע”ע הפסח: להתגרות בשטן

שאלה: ילד (מעל גיל חינוך) בצהרון שמאיכילים אותו מחמץ שעבר עליו הפסח ברשות הקייטריינג. האם יש לצייד אותו כתחליף בלחמניה רגילה מאחר הפסח או במנה חמה פירה?

תשובה: קח דוקא את מה שריחו נודף כדי שישאלו שאר התנוקות…

מקור:

כאשר זהו מנהג טעות – בספר פתח-הדביר כתב שההיתר לשנות מפני המחלוקת שייך דווקא כאשר מנהג המארח מבוסס על פוסקים המתירים. אך כאשר את מנהגו הוא נוהג בטעות: אם על ידי שהאורח ישמור על מנהגו יתעוררו המסובים לברר את ההלכה וילמדו ממנו לנהוג כדין – חובה עליו לנהוג איסור בפרהסיה כדי לעוררם לכך, ולא להותירם בטעותם. ואם הם מודעים לכך שהדבר אסור, אך בזים לנוהגים כדין – הרי חובה מוטלת עליו להמשיך במנהגו, ועל כך נאמר “ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת השם יתברך” (רמ”א, או”ח א,א).

(מתוך אתר כושרות.)

הערה: זה מבוסס על גמ’ פסחים נ’ ב’ “ניכלה זר באפייהו”.