העורך Editor

The following display of dishonesty and mockery by Rabbi Shraga Kallus (and the sheer ignorance of his audience who let him get away with murder) in the following audio class is barely out of the ordinary.

I myself downloaded this to show my descendants who and what we were up against. I suggest you do the same (downloading requires free, instant registration).

Listen to Rabbi Kallus (not after a meal) here…

P.S., We have written about Rabbi Kallus and his tone here before.

By the way, is lashon “Dayan” in Shvuos 30b lav davka (ומנין לדיין שלא ישב תלמיד בור לפניו ת”ל מדבר שקר תרחק)?

We hear how the Torah wants slavery to end (Rabbi Kook’s idea), which is why the Torah forbids one to return an escaped slave, etc. (plus other halachos which actually prove nothing; I presume their goal is לערבב השטן)

Well, what about the “non-Kiruvally Correct” dispute in Nazir 62b (find an English translation here)?

משנה עבר מכנגד פניו ר”מ אומר לא ישתה ורבי יוסי אומר ישתה: גמרא לימא בדשמואל קמיפלגי דאמר שמואל המפקיר עבדו יצא לחירות וא”צ גט שיחרור ר”מ אית ליה דשמואל רבי יוסי לית ליה דשמואל לא דכולי עלמא אית להו דשמואל אלא מאן דאמר ישתה סבר סוף סוף מיהדר הדר ואתי גביה לישתי חמרא כי היכי דלא ליכחוש ולמאן דאמר לא ישתה סבר ליהוי ליה צערא כי היכי דליהדר גביה.

I’m all for a grand theory, but let’s not form a theory to match our preconceptions while ignoring data or assuming away nuance, OK?

Due to technical issues, not all recent subscribers got the free Ebook.

If that describes you, please email me (hit Reply).

כבר ביארנו שמכירת חמץ הנהוגה אינה חלה כלל לא לעצמו ולא לאחרים ה”סומכים” על הרבנים, ואף לא לגבי חמץ שע”ע הפסח אפי’ ברשות אותם אחרים. והוא טעות גמור כבר מזמן הבית יוסף שלא ראה את דברי ר”ע גאון במקור (והמכירה גם נשתנתה הרבה לגריעותא עם השנים אפי’ אילו היתה מועילה) והוא חילול השם עצום לעיני כל העולם.

ניתן ללמוד את דברי הגאון הר”י ברנד שליט”א על זה כאן.

אבל בעוה”ר הדעה ה”מקובלת” אינה כך, ועברה גוררת עברה, שהשיח התורני בעצמו מעוות ל”י לתקון. במקום לחלק בחלוקה פשוטה וקלה בין היתר שהיה ואיסור אכילה שצריך רק להצניע ומותר לאכול לאחר הפסח ובין היתר אכילה וכ”ש גם שהיה ובין איסור שהיה שצריך להשבית גם בהפסד ממון ע”י בדיקה וביעור וכו’, הרי במדריכים השונים והמשונים נוצרה חלוקה מייגעת ומבלבלת, וכמובן מוטעית. (וכיון שיש “מחמירים” שלא למכור חמץ גמור, ואין שום סיכון וקושי במעשה המכירה (כי בזה”ז הגוי לא יכול לקחת את החמץ בלי לשלם מחיר מלא וגם לזה אין לחוש ואפשר בטלפון דרך הרב וכו’) הרי מושג ה”מכירה” מכוון בפרט לדברים שמותרים לגמרי בשהיה, וכדי בזיוון וקצף…

יש פתאום שלל קטגוריות סותרות וחסרות כגון “לבער”, “למכור”, “צריך השגחה”, “לא צריך למכור”, “אפשר לאכול”, “להצניע”, “לא חמץ”, “חמץ גמור”, “פחות מכזית חמץ בפקט”, “יש מחמירים…”, “המנהג…”, הקץ לדברי רוח?

ואעפ”כ, הנה שתי משאבים כדי לתת מעט תושיה כיצד ועל מה לברר עכ”פ לעצמנו בשאלות המתעוררות.

הנה מדריך ישן של מומחה הכשרות הרב יוסף זריצקי (תשע”ו):

Download (PDF, 192KB)

והנה מסד נתונים של אתר “כושרות” (לא יודע כמה זה אמין ו\או מעודכן)…

השם הושיעה!

I found this clipping online: