העורך Editor
A Quick Sample From Notorious Leftist Rag, English ‘Hamodia’
Hamodia 5773 (“Discovering the Land – The Kosel Tunnels Part IV” by Vardah Littman, Hamodia C5, Teves 5773), with highlighting:
Text:
In the 19th century, when the foundation for the Convent of the Sisters of Zion was being dug… Only the northern side of the Struthion Pool can be seen, as going into the convent causes halachic problems… In September 1996, the exit through a small tunnel leading up to the Via Dolorosa was opened…
Days of violence followed, sparked by angry Palestinians claiming that this change in the Tunnels had involved excavating under the Dome of the Rock. Tragically, many people on both sides died because of this lie.
The Tunnels are not located under the Temple Mount or any other site Muslims consider theirs.
As one leaves the dark developing calm of the Kosel Tunnels, one exits through the modern turnstile—so out of place among the history-laden ancient stones.
At this point, take a moment to consider the miracle of the survival of the Western Wall, the place about which Hashem promised that His Shechinah will always reside.
Angry comments:
1. Why are the terms of the Cursedian idolaters used uncritically?
2. Notice the intransitive nature of the “following” violence (and how antiseptic!). No clues about who or whom. Might as well read the NYT!
3. And what are “Palestinians”? Isn’t that nation long extinct? Why seek to flatter them? Don’t they claim the Kosel is all theirs, too?!
4. Arab marauders’ deaths are “tragic” and equivalent to innocent Jewish lives?! The Arab anger justified?
5. The obvious conclusion the paper hopes to avoid is this: “In for a penny, in for a pound.” If the enemy is killing us for lies, we may as well go build the Holy Temple for real! We’re also angry!
6. Hamodia apparently prefers anything but the Kosel plaza and tunnels to remain dead and ancient history until Mashiach.
7. Chazal spoke of another Western Wall.
I want to believe the bylined author did not herself author the final draft, but it was copied to her blog (with minor changes), where you can find all series installments on the Kosel Tunnels (I didn’t read the rest).
I the Jew, A Song by Chaim Salenger
I have seen as I’ve walked
This twisted world
Through centuries of tears
More than I could ever say
And more than you could hear
For like a faded moon
Diminished in its girth
Beyond the clouds I loom
To oppose a poisoned earth
And I carry in my breast
The testimony from my youth
That you’re different from the rest
And you’re being here’s the proof
I the Jew
Like the vessel of a king
Cherished when it’s filled
Flowing out in a velvet stream
On a new earth freshly tilled
For when my mind is pure
I burn like a beckoning light
I sail on a silver stream
In the mist of a summer night
But if I should allow
The poison to intrude
To falsify my life
And all is misconstrued
I the Jew
There are mysteries I own
From which I cannot part
For they were carved in ancient code
On the tablets of my heart
For these are more than laws
Religion, faith, or creed
They’re everything I am
And all I’ll ever need
My Torah is the bride
I’ve loved since we were wed
With her I’m alive
Without her…
I the Jew
I’m the brotherhood they burned
In the ovens of their love
And there’s something I have learned
Though I need reminding of
When they waved their bloody cross
Thinking I would finally bend
And they saw that they had lost
Well now they tell me I’m their friend
And I’m melting in a pot
Of the brotherhood of lies
Where they say we’re all the same
And I must say good-bye
I the Jew
And though I’ve enemies indeed
It’s my own self that I fear
When the shepherd slips away
And the wolves are drawing near
For it’s my own sad fault
If I should stray from sight
To graze on foreign lands
To embrace a troubled night
And when the wolves come
Their faces I discern
The shepherd stands behind
Awaiting my return
I’m a Jew
And I walk this twisted world
Through centuries of tears
And it’s more than I could say
And it’s more than you could hear
For like a faded moon
Diminished in its girth
Beyond the clouds I loom
To oppose a poisoned earth
And I carry in my breast
The testimony from my youth
That you’re different from the rest
And you’re being here’s the proof
I the Jew
היום: הזמנה של כבוד לאזכרה של הרב מאיר כהנא הי”ד
הזמנה של כבוד לעצרת הזכרון לכבוד 34 שנה לרצח
הרב מאיר כהנא הי”ד
יום שלישי ח”י חשוון (19.11)
שיעורים בישיבה בשעה 12
עליה לקברו בהר המנוחות בשעה 16:00
עצרת מרכזית בהיכל דוד רחוב אהליאב 14 בשעה 18:00
בהשתתפות הגאון הרב דב ליאור שליט”א
בני משפחה תלמידים ואישי ציבור
הנה המודעה:
המכתב המפורסם של ר’ דוב לנדא – וזקנותו שביישה את ילדותו
כבר ציינו למכתב זה כמה פעמים. והנה המקור (אכמ”ל ברקע):
בס”ד כ’ כסלו תשמ”ט
למעכ”ת מכובדי הגאון ר’ שמואל דויטש שליט”א.
שלום וכל טוב סלה.
אני מצטער כי עלי להסב עגמ”נ לכבודו בדברי הבאים. אך כמדו’ שבנידון זה חל הכלל הנודע “ההכרח לא יגונה”, ובמלוא מובנו, ואקוה כי כבודו יבין לרוחי וידונני לכ”ז.
ותוכן הדברים ושורשם הוא הבחירות המעותדות לבוא לעירי’ פה בעירנו ב”ב. והנה בשוחחנו בירושלים נגעה השיחה גם בנושא זה ועל דא בלבד קאתינא השתא.
ידע כב’ כי אם יוחלט כעת עוד פעם לצאת כאן בעירנו לרשימה נפרדת לעירי’ אז המצב יהא כזה, ח”ו, שמערכת הבחירות האחרונה לכנסת שהיתה כאן תהא כשחוק לגבי מה שצפוי – בל אפתח פי לשטן – במערכת הבחירות המעותדת הזו.
ואומר עוד גלויות, ובאופן כללי ונחרץ. אינני מבין בכלל את כל הגישה הזו הגורסת כי על עולם התורה להיות תקיף וחזק ולוחם, היודע להגן על זכויותיו בתוקף, ויודע להשיב מלחמה השערה, ואוי לו למי שבא להצר צעדיו ולמנוע דבר – המגיע לו – בעדו.
לא! לא זו צורתו הראוי’ והנכונה של עולם התורה. הוא אף פעם לא הי’ כך בעבר, ואין זו הצורה שיש ל”הלבישו” בהווה ולהבא!
עולם התורה לפי מיטב הכרתי, והכרת אחי ורעי, חייב להיות רוחני, נעלה ועדין, צנוע ומצטנע, ולא המוני ותוקפני, מופיע ומתבלט, לוחם ואלים! לא!
וכל זה אף במחיר הפסדים, ויהיו אפילו מאת מונים יותר מההפסדים הצפוים לנו אם לא נהא תקיפים תוקפניים ואלימים כיריבינו ומתנגדינו.
אנחנו לא נלך להתאבד – מבחינת כל המהות הרוחנית העצמית שלנו – כדי להשיג עוד ועוד הישגים פה ושם, לתקן עוולות הנגרמות לנו, ולקבל את כל מה שמגיע באמת לנו, וכל זה במחיר התאבדות רוחנית ומהותית. לא נעשה זאת גם למען הוריד את הרב החבד”י וראש העיר הגוראי מכסאותיהם, או אפילו כדי לחזק את “שארית ישראל”. כן, אפילו לשם כך לא כדאי להתאבד!
מה באמת סבורים: האם אכן, באמת, כדאי לשם כך, לשם כל זאת, להשחית את הנשמות, ולהורידינו, אותנו ואת בנינו ובנותינו, לדיוטות תחתונות כ”כ מבחינת ערכיות מוסרית ונפשית, להסתאבות חברתית ופרטית מבחינת התנהגות יהודית ותורתית.
והעיקר – הוא רק “לנצח”! רק זה העיקר, והשאר הוא חסר משמעות לגביו לגמרי, האכן כן הוא?!
האם באמת כדאי לשם כך להכניס את כולנו לקלחת גיהינומית זו של מלחמות ומריבות נוראות, ושל חרב איש ברעהו?!
האם בזה נחנך את ילדינו, ונשחית את כל עולמינו עולם התורה, על שנאה ואויבות על אלימות ותוקפנות, על אנחנו עוד “נראה להם” לכל מי שמפריע לנו, או אף, אינו צועד עמנו בדרך מלחמתינו?
הזאת תהא צורתו הרוחנית של עולם התורה בדור הבא, ובמקום ציבור תורני נעלה ומרומם, ניהפך לציבור אלים וחשוף זרוע מלחמה – כדי לטרוף זרוע אף קדקוד של כל מי שמצר צעדינו או שאינו נושא חן בעינינו?
ומה אאריך עוד בדברים והרי הכל כ”כ גלוי פשוט ומובן. ואין צריך לפנים אך צריך לבפנים. למעשים ופעולות, ובמרץ ותושי’. אחת היא המוטלת עלינו בשטח זה כיום. לפעול בהחלטיות, בחכמה ובתבונה, ובכל האמצעים הנאותים והראויים, למען הקמת רשימה משותפת אחת של כל החרדים פה ב”ב לבחירות לעירי’, מתנגדים וחסידים, ליטאים וגוראים, ויז’ניצאים וכו’, ויהא אפילו דבר זה כרוך בוויתורים בלתי נעימים, ואף מכאיבים, כהנה וכהנה, הכל כדאי, ובלבד כדי להגיע למטרה הכרחית זו שהיא ממש בציפור נפשינו, נפש עולם התורה פה ב”ב.
אינני יודע מה לייעץ לכבודו בזה אך בודאי הוא יודע היטב את המצב מבפנים ומבחוץ, ועכ”פ יותר טוב ממני, ואת אשר ניתן לעשות למען המטרה החיונית הנ”ל, למען הקמת רשימה מאוחדת, וכאמור, אשר בזה תלוי’ כל הצלתינו מרדת לשחת המחלוקת והמלחמה וכל הכרוך בהם.
ואוסיף עוד:
חש אני ומרגיש כנחוש בהחלטתי שהחלטתי, בל”נ, שאם בכ”ז תתקבל ההחלטה האומללה לצאת ברשימה נפרדת, לפעול בענין מבחינתי, וככל רק אשר יהא בידי, ועם חברים לדעה [אשר ברור לי כי רבים רבים המה, ואף אותם שעדיין לעת עתה אינם מוכנים להביע דעתם בפומבי ובברירות], והדברים כמובן ייאמרו ויעשו באופני הסברה ונימוק שיכליים ורגשיים, מאוזנים ונאותים, מהוגנים והגיוניים, ייאמרו ויושמעו בע”פ ובכתב, ביחיד וברבים, כמתאים וכנדרש.
ובודאי – אחשוב עוד – כי אזי, מצב מחודש זה, שמתוך עולם התורה, מאיזה מקום שהוא – יהא אשר יהא – ואולי מכמה מקומות, תצא קריאה המנוגדת והמתנגדת – בטיעון הגיוני ורגשי – לדרך הנקוטה כעת הסבורה שרק כך, שרק על המלחמה ואי הויתור מושתת עולמינו, מצב קיומן של דעות מוגדר וקיים זה, שלא ירתע מכל מהביע את דעתו בכל הנ”ל [אם למרות הכל תתקבל ההחלטה הבלתי מתפשרת בשום אופן על קיום רשימה נפרדת לבחירות לעירי’ פה] בבהירות ובהחלטיות לא יסב כ”כ נחת – ואולי גרוע מזה – לכל הסבורים כי אין דעת ופה וכתב לאותם בעולם התורה המשוכנעים בכל ליבם ועומק הכרתם, כי הדרך הנקוטה בזה אינה הדרך הנכונה. לא. לא ולא!
יש עוד להאריך בכ”ז, אך לא זה המקום. אולם סבורני ומשוכנע אני כי עיקרי הדברים ברורים ומחוורים למעכ”ת, ואין צורך לפרט למבינים.
ואוסיף בזה עוד ב’ דברים:
א. מכתב זה נכתב בלא שנתיעצתי מקודם אודות כתיבתו עם זולתי, אלא כולו מיזמתי ומחשבתי בלבד.
ב. לא איכפת לי, ואדרבה אשמח (עד כמה שניתן לשמוח בהקשר דברים עגום ומדכא זה) אם יראנו מר למכתבי לכל אשר יחשוב לנחוץ להראותו. ואקוה שישא עמו רק תוצאות חיים ופרי אמת, ואך טוב וחסד, שלום ושלוות השקט יבואו לכולנו בעקבותיו ובעקבות כל פעלי העושים והמעשים למען השלום. אכי”ר.
בברכה דוש”ת דוב לנדו
הוספה:
אקווה כי בעקבות הדברים הנ”ל לא יטענו נגדם טענות ידועות ברוח המוסכמות והמפורסמות. כגון: כבר הורה זקן. או, למשל: כך דעת תורה. או, אסור להתנגד אפי’ בכי הוא זה לדעת גדולי הדור. או כל מיני חידושי הלכות שנתחדשו לאחרונה, וגם לא לאחרונה, בסוגיית ימין שהוא שמאל ושמאל שהוא ימין וכיוצ”ב. ואם בכ”ז יטענוך, אומר רק זאת בלבד: כל אותם דברים טובים ונחמדים מוכרים לנו היטב ומאז ומתמיד. במחילה, לא היום נולדנו, ואיננו נערים וקטנים, לא מבחינת הגיל ולא מבחינת הכרתינו את הנושאים הללו לא מהיום ולא מאתמול. ובוודאי ובוודאי שלא עתה יאלפונו דעת ובינה בהם [וכבוד המאלפים במקומם מונח] במה שבוננו אותנו היטב היטב רבותינו הקדושים מצוקי ארץ אשר את מימיהם הנאמנים שתינו בצימאון, וממקור תורתם הנישגבה ותבונתם העמוקה והגות ליבם הטהור זכינו לשאוב כל חד לפום שיעורא דילי’. ודמותם הקדושה ואמרותיהם הנשגבות וקדושת הנהגתם הנפלאה, עוד גם כעת וכיום עומדים וניצבים כחיים לנגד עינינו, מלהיבים את רוחינו, תוססים ושוקקים בקרבינו, ומנווטים את דרך חיינו בתורה, באמונה, בקיום מצות, ובהשקפה תורנית בריאה ומלאה בהירה ויסודית. יבינו זאת כל אלה שלא זכו לכל זאת!
עד כאן המכתב.