בעינא דאימא מילתא ומסתפינא מחבריא.
שבועות ריש י”ז ב’:
… גופא אמר רב הונא זר שהפך בצינורא חייב מיתה ה”ד אי דלא הפך לה לא מיעכלי פשיטא ואי דלא הפך בהו נמי מיעכלי מאי קא עביד לא צריכא דאי לא הפך בהו מיעכלי בתרתי שעי והשתא מיעכלי בחד שעתא והא קמ”ל דכל קרובי עבודה עבודה היא.
וכתב הריטב”א שבועות י”ז ב’ דאפשר שאני עבודה משאר דאורייתא:
… ואיכא דק”ל הא דאמרינן במסכת ע”ז הניח ישראל בשר ע”ג גחלים ובא עכו”ם והפך בה מותר ואוקימנא כגון דמעיקרא הוה בשיל בתרתי שעי והשתא ע”י עכו”ם בחדא שעה וקמ”ל דקרובי בישול’ לאו בישול’ הוא ול”ק דאפילו הוי הא והא דאורייתא אפשר שהחמירה תורה בעבודה וכ”ש דהכא אמרינן אדינא דאורייתא ודכותה נמי לענין המבשל בשבת אפשר דהוי חייב אבל התם בבשולי עכו”ם דרבנן הקילו אפילו בהא דליכא משום בנותיהם כיון שבא מקצתו ע”י ישראל…
ואגב, ז”ל אגלי טל זורע כ”ב ו’, ע”ש [צילום כאן ובדף הבא] הביא דברי הריטב”א ותמה מצד א’, ושוב הוסיף:
… ונ”ל פירוש דבריו מדכתיב בס’ שמות כ”ז ג’ [כצ”ל] ומזלגותיו והם צנורות להפך בהם האברים ע”ג מזבח למהר עכולם כמו שפרש”י שם. והנה מדכתיב ומזלגותיו מוכח שהי’ צריכים כ”ש וכה”ג במנחות נ”א על מחבת מלמד שטעונה כ”ש ומוכח מדטעון כלי שרת דהיפוך איברים עבודה היא. וע”כ מיושב הנ”ל דאף דבזורע פטור על קירוב גידול משום דהמלאכה נעשית בעת הזריעה. בעבודה כה”ג חייב על קירוב עיכול אף שהעבודה היא ההעלאה.
ע”כ.
וי”ל בדרך רמז על הנחשונים מאריות גברו לעורר להשיב עמוד העבודה למקומה, ואינו כשאר הכנה למצוות בעלמא.
שבתם בבית ד’, יהי חלקנו עמהם.
[נו, מסתמא יבואו ויטענו שנמצא זר העולה להר הבית חייב מיתה…]
הנה הפסוק שהביא באגלי טל מפר’ תרומה: ועשית סירתיו לדשנו ויעיו ומזרקתיו ומזלגתיו ומחתתיו לכל כליו תעשה נחשת.
והנה רש”י שם: ומזלגתיו, כמין אונקליות כפופים ומכה בהם בבשר ונתחבים בם ומהפכין בהם על גחלי המערכה שיהא ממהר שריפתן ובלע”ז קרוצינ”ש (האקען) ובלשון חכמים צינוריות.
