Read “The Mortal Danger: How Misconceptions About Russia Imperil America”, by Aleksandr I. Solzhenitsyn (about Russians, anyway).
As Solzhenitsyn explains, the Commies are against everyone on the planet and are destroying Russians above all.
This has relevance today with the war propaganda.
Likewise, “Jew ≠ Israeli”. We have written on this many times.
מתוך אחד ממאמריו:
הראיות שזה התכלת האמיתי, ע’ בספר ספר ‘התכלת’ של הרב מנחם בורשטיין, ‘כליל תכלת’ מהרב אליהו טבגר, ‘לולאות תכלת’ מהרב שלמה יעקב טייטלבוים, הראיות באריכות ואכמ”ל, רק כאן נביא בקיצור, והראיות מורכבים משני ידיעות, ומשניהם ביחד מוציא מכל חשש שזה אינו אמיתי, ראיה אחד מן התוספתא וחז”ל, שניה מבדיקות המציאות.
כתוב בתוספתא מנחות ט’ ו’ תכלת אין כשרה אלא מן החלזון, הביא שלא מן החלזון פסולה, שני התולעת מן התולע שבהרים הביא שלא מן התולעת שבהרים פסולה, ועכשיו יש לדייק, למה בשני תולעת נותנת התוספתא ביאורים נוספים, ואילו בתכלת לא נותנת רק שיהא מן החלזון, ולא מפרטת איזה חלזון, א”כ אילו היה קיים מין חלזון שהיה מצוי בזמן חז”ל, שהוא פסול, ומין אחר של חלזון הוא הכשר, היה צריך התוספתא לתת פירוט נוסף, שיקח מן חלזון פלוני כדי שנדע שלא לקחת מן החלזון הפסול, וכן למה חז”ל (מנחות מב:) נתנו לנו בדיקות להבחין בין תכלת של חלזון, לקלא אילן שהוא מין צמח, ולא נתנו לנו בדיקות להבדיל בין חלזון האמיתי לחלזון הפסול, אלא ודאי מוכרח אחד משני אפשרויות, אחד, שיש יותר מחלזון אחד שנותן תכלת וכולם כשרים, או שיש רק אחד והוא הכשר, אבל בלתי אפשרי לומר שחלזון אחד שהיה אז הוא פסול ומין אחר הוא הכשר. והתוספתא בא בעיקר למעט שלא ליקח קלא אילן.
ועוד מבואר שמאותו צבע שהשתמשו תכלת לשאר בגדים, השתמשו גם למצוות ציצית. ע’ ערובין צו: אמר ר”א המוציא תכלת בשוק לשונות פסולים חוטין כשרים (וזה היה בתקופת האמורא רבי אלעזר, לפני תקופת רבא שהיה אז גזירת מלכות על התכלת והוצרכו להבריח התכלת (סנהדרין יב.) על גזירה זו ע’ לקמן ד”ה וכן יש ראיה) וכן מבואר יסוד זה שבת כו. ומדלות הארץ השאיר נבוזראדן רב טבחים לכורמים וליוגבים, תני רב יוסף יוגבים אלו ציידי חלזון מסולמות של צור ועד חיפה, וע’ רש”י וליוגבים, לשון יקבים שעוצרים ופוצעים את החלזון להוציא דמו כדאמרינן בפרק כלל גדול לקמן (עה.) והניחן נבוזראדן ללבושי המלך, וכן מבואר יסוד זה בתורה (שמות ל”ה כ”ג) וכל איש אשר נמצא אתו תכלת וארגמן וגו’ הביאו ומשמע שהיה כבר מוכן והיינו שכבר הגוים השתמשו בזה לדברים חשובים ולא צבעו זה עכשיו (ע’ לקוטי הלכות של בעל החפץ חיים ריש פרק התכלת)
ומכל זה מוכח שאם מוצאים חלזון שהשתמשו הגוים בזמן חז”ל לתכלת, ממילא זה כבר כשר לציצית.
וא”כ כיון שיש לנו לפנינו מין חלזון שהוא ארגמון קהה קוצים שרואים שנותן תכלת, שהרי צבע התכלת ידוע ממה שמבואר בחז”ל שדומה לקלא אילן, ע’ ריש איזה נשך ומנחות מב: ומה זה קלא אילן ידוע מן הראשונים והגאונים, שהוא אינדיגו ע’ ערוך ערך קלא אילן, והצבע שמפיקים מארגמון דומה לקלא אילן, וכן דומה לים ולשמים, זה כבר ראיה, שהוא כשר, בתנאי שיודעים שהוא היה נמצא כבר בזמן חז”ל.
וכל מה שעדיין אין ראיה ברורה מזה לבד, דאיך יודעים שהחלזון הזה היה נמצא בזמן חז”ל, כי אולי לא היה נמצא ומשום זה לא הזהירו חז”ל עליו שלא לקחת אותו.
באמת הדבר פשוט שהחלזון הזה לא נוצר עכשיו אלא היה שם מששת ימי בראשית
ולרווחא דמילתא יש עוד ראיות לזה
ועל זה באים הראיות מן המציאות, דהנה נתגלה ע”י חפירות שעשו שבאזור צידון וצור, ובעוד מקומות באזור זה, מקום שאמרו חז”ל שעשו התכלת, (מגילה ו. ששם נמצא החלזון בשבט זבולון והם היו באזור צידון כמוש”כ בברכות יעקב אבינו וירכתו על צידון) שנמצאו מיליונים של קונכיות מן החלזון ששבורים במקום בלוטת התכלת, (ע’ בספר ‘התכלת’ של הרב מנחם בורשטיין) ורואים שבתקופת חז”ל עשו צבע מן החלזון זה, וכן שלחתי מאמר זה להרבה אנשים, וקיבלתי תשובה על זה מאת גדעון חרלפ: במלחמת לבנון ראיתי בדרום צידון גבעה גבוהה בגובה של כ- 40 מטר שכולה מקונכיות של ארגמון שממנו מפיקים תכלת ושמה של הגבעה – גבעת החלזונות murex hill, זאת ראיה מכרעת, ואכמ”ל. גדעון חרלפ , אדריכל
וכן יש עדויות מחכמי אומות העולם כמו אריסטו,ויטרוביוס, סטרבו, פליניוס, בתקופת בית שני, שעשו צבע מן החלזון הזה שנקרא מורקס , (אין זה שייך לדעותיהם הפסולות, ומה שגוי אומר מסיח לפי תומו, חזי לאצטרופי.)
וכן יש ראיה שעשו מזה תכלת, בתקופת חז”ל, בספר ‘קודקס יוסטיניאנוס’ 4.40.1 (ספר חוקים רומאי מסוף תקופת התלמוד) מהקיסרים ואלנטיניאנוס, תיאודוסיוס, ארקאדיאוס: צביעת וגם מכירת פורפורא, בין במשי ובין בצמר, אשר נקרא בלאטטא או אוקסיבלאטטא וגם היאקינתינא, אין רשות לאיש פרטי. אם, אמנם, מישהו ימכור גיזה של מורקסים (היינו הפורפורא) הקרואים (המנויים, הנרשמים) למעלה, דע רכושו עצמו (לבד) ואפילו ראשו עולים בסיכון החרמה. הערה מן המוציא לאור באנגלית: צבע הבלאטטא דומה לדם נוזל, הצבע אוקסיבלאטטא, הגוון קצת שונה מבלאטטא כמו שרואים התחלת המילה הוא ‘אוקסי’ שפירושו ביונית דם, היאקינתינא פירוש צבע היאקינת. הפורפורא היה צבע מלכותי ורובו היה מיוחד בשביל שימוש משפחת המלכות.
היאקינתינא הוא תכלת דומה לרקיע כך הוכיח בספר לולאות תכלת מהרבה ראיות, ע’ ערוך ערך יקנטין וערך איירינון, וערך טיינון, שכתוב מפורש שתכלת הוא יקינטינון, וכן הביא שם עמ’ 117 בשם תירגום עקילס הגר, תרגום השבעים, ויוספון, ופילון, שתכלת (בענין ציצית ובגדי כהונה) מתרגמין היקינתוס.
ע”ע ס”ס ג’ שניתן מן המורקס להפיק אדום ותכלת.
וכן רואים היום שאפשר לעשות תכלת מזה, וא”כ זה כבר מוכרח שהוא החלזון שחז”ל כיוונו.
וכן א”א לומר שארגמון הוא קלא אילן שפסלו חז”ל, שהרי קלא אילן יודעים מן הגאונים והראשונים שהוא מין צמח, שנקרא ניל, וארגמון הרי הוא בודאי מין חלזון, וא”כ לא נתמעט מן התוספתא.
ציטוט מתוך מאמר ד”ר ישעיהו ליבוביץ:
בניסוח שיש בו משום פישוט נמרץ ייתכן לומר: המיתודה המדעית מכוונת לענות על שאלת “איך?”, ואין היא מכירה את שאלת “מה?”. כ-190 שנה לאחר קאנט עדיין יש צורך להחדיר לתודעתם של בני-אדם את הבנת ההבדל שבין בעיה מדעית ובין בעיה מטאפיסית. אין מדע העוסק בהבנת “העולם”: כל שאלה על מהותו של העולם בכללותו בהכרח שתביא לאנטינומיות ולפאראלוגיזמים. אין מחקר מדעי אלא העוסק ביחסים הפונקציונאליים בין הדברים שבתוך העולם כפי שיחסים אלה נתפסים בכלי הכרתנו, מבלי להתייחס לשאלת מהותם של הדברים. ניסוחיהם של היחסים המוכרים הם-הם “חוקי הטבע” של המדע, ועם קביעתם מושלמת המשימה ההסברתית המוטלת על המדע. “חוקי-הטבע” תקפים גם אם אין “הטבע” ידוע לנו. מכאן שאין ממש בטענות הרווחות על “משבר” במדע בעקבות הישגיה של הפיסיקה החדישה, המגלה תופעות המיוחסות ל”דברים” שאינם ניתנים לדימויינו — והיא מנסחת חוקים של תופעות אלו ושל היחסים שביניהן. למשל: האלקטרון (באטום) מוגדר ו”מתואר” תיאור מדעי ממצה ב-4 מספרים קוואנטיים, שמהם ניתן לגזור את התופעות הניתנות לתצפית (בספקטרום-הקרינה של האטום); בכך האלקטרון “מוסבר” מבחינה מדעית, אעפ”י שלא ייתכן לשוות דימוי מוחשי להסבר זה ולעובדות שלהן מיוחסות התופעות התצפיתיות.
“האכזבה מן המדע” שעליה מרבים להג בזמן האחרון, אינה מתייחסת למדע — ההולך מחיל אל חיל — אלא לתקוות ולמגמות לבסס על המדע “ערכים”: להסיק ממנו מסקנות חינוכיות ומוסריות, ליישב באמצעות ההכרה המדעית קונפליקטים בין בני-אדם, בין פרטים ובין קיבוצים כאחד, לדלות מן המדע תשובות על שאלות רוחניות ונפשיות המעיקות על האדם, שאינן שאלות המכוונות ל”איך?”, אלא דווקא ל”מה?”, ובייחוד ל”לשם מה?”. מגמות אלו נידונו לכשלון מלכתחילה.
הטבע הוא אינדיפרנטי מבחינת האלמנטים המגמתיים והערכיים. “אין הטבע בעל שכל והנהגה” (רמב”ם, מורה נבוכים, חלק ג’, פ’ י”ט); “הטבע אינו בעל מחשבה והשתכלות” (שם, פ’ מ”ג).
הן מבחינה לוגית והן מבחינה פסיכולוגית אין כל אפשרות לקביעת יחסים בין מדע (עיוני ומעשי כאחד) ובין ערכים. שום עובדה או הכרת עובדה אינה משמשת מקור לרציה או למגמה: אין המציאות מנחה את האדם אלא במידה שהוא ניגש אליה מבחינת משאלות, שאיפות, מטרות והערכות מסויימות. משמעותם של ערכים היא מגמתית: אין הם הכרה מסויימת של המציאות, אלא מגמה מסויימת לגביה. יתר על כן — ערכים הם מאותם דברים שאין להם ביסוס במציאות, שהרי דבר המבוסס במציאות הוא בעל תוקף של כפיה, ואין לאדם ברירה לגביו — ז.א. הוא נייטראלי מבחינה ערכית. לפיכך כל ההכרות המדעיות על “הטבע” בכלל ועל טבע האדם בפרט (כמסקנותיהן של הביולוגיה והפסיכולוגיה) הן אירלוואנטיות מבחינה ערכית ואינן מחייבות (במובן של חיוב מוסרי) את האדם. הכרת המצוי אינה בגדר חינוך, אלא היא לימוד בלבד; אין חינוך אלא הכוונת הרציה כלפי מגמה או תכלית מסויימת, בין אם זו טבועה במציאות ובין אם היא בגדר משאלה נצחית, ואין ערכים אלא החתירה לקראת מטרה או תכלית זו. אין המיתודה המדעית כלי לקביעת מגמה או תכלית, ואין שיטה מדעית להכרעה בין שתי מגמות מנוגדות. לא ניתן לברור בין מגמות ומטרות ע”י מחקר מדעי. בשנות מלחמת-העולם השניה הגדירה אלינור רוזוולט כמטרה עליונה הבטחת קיומו של עולם שבו תסופק כוס-חלב כל יום לכל ילד, ואילו הגנרל טוג’ו הגדיר כערך עליון את המוות למען הקיסר ולמען הכבוד (וכן אמר טרומפלדור לפני מותו: “טוב למות בעד ארצנו”); כמה אלפי שנים לפנינו הגדיר המשורר האלהי אסף (תהל’ ע”ג) את “קרבת אלהים” כ”טוב”. מה תוכל המיתודה המדעית, או מה יוכלו מסקנות המחקר הביולוגי, הפסיכולוגי והסוציולוגי, או מה יוכלו האפשרויות הניתנות בידי האדם על רקע הישגי המדע — מה יוכלו כל אלה לתרום להכרעה בין ערכיהם של אלינור רוזוולט, של הגנרל טוג’ו ושל אסף? בעיית תיכנון עולמו של האדם אינה ניתנת לפתרון מדעי. מן ההכרח שמגמת התיכנון הזה תהיה נתונה לפני שהביולוגים, הפסיכולוגים, הסוציולוגים והטכנולוגים ייגשו למלאכת התכנון. שום רמה של ידע בפיסיקה אינה מכתיבה לאיש המדע החלטה אם ראוי או רצוי לבנות מחרשה, אווירון או פצצה גרעינית; יתר על כן: אין הידע המדעי מסוגל אף להשפיע על החלטה זו. ראיית המציאות כמות-שהיא (בהתאם להכרה המדעית) אינה מחייבת את האדם להתאים את עצמו אליה. אין הדמוקראטיה מושתתת על האמונה בשוויון טבעי של בני-אדם: גם נוכח הכרה בהבדלים עמוקים ביניהם מבחינות ערכיות שונות — תובע הרעיון הדמוקראטי לנהוג בבני-אדם כולם כשווים מבחינת זכויותיהם האנושיות והאזרחיות.
ציטוט מסכם מדברי ליבוביץ במקום אחר:
“אין הכרעה מדעית לגבי ‘טוב’ ו’רע’, אלא הללו נקבעים לפי סולם-ערכיו של האדם, וערכים אינם נקבעים ע”י ההכרה המדעית, ואפילו אינם מושפעים ממנה.”
The section detailing the conversation with the “Palestinian” lady alone is priceless.
Don’t be last!