העורך Editor

Rabbi Yehoshua Yankelewitz: Not That Hard to Prove the Source of Techeiles…

Certainly one of the better classes I know of on this subject.

Rabbi Yankelewitz doesn’t prove his various assertions, however. To go beyond anecdotes, you need to refer to his sefer (not exhaustive, either, but let’s see our opponents go and set up a counter-argument that doesn’t distort or ignore the sources!) Rabbi Yankelewitz presented the Ra’aviya argument before, but this was clearer to me.

I think this should be enough to at least evoke serious curiosity in anyone searching for the truth.

In fact, here’s a “haskama”: I continually send a Techeiles-agnostic friend to various online shiurim, many of which he listens to and enjoys. Of course, not enough to actually do anything, but he does “enjoy” and certainly comments on them. Not this one. Oh no, this one he hated (not that he had the slightest thing to say against it!).

Well, I think I know why…

דינא דמלכותא במדינת ישראל? – דעת הרב שלמה פישר

א”א לסמוך ע”ז לגמרי, אבל ז”ל “גאון מופלא: סיפורים על הרב שלמה פישר זצ”ל, מזווית אישית בלבד” של מאיר דורפמן (הועלה לפורום אוצר החכמה):

פעם שאלתי אותו על דינא דמלכותא במדינת ישראל, שיש פוסקים רבים הסוברים שזה דין דאוריתא רלוונטי (למשל בשו”ת “חוות דעת”, ובשו”ת “ישכיל עבדי”), והוא הגיב בחד משמעיות: “איזה דינא דמלכותא יש כאן במדינת ישראל? הרי זו רפובליקת בננות”. ביקשתי שיתן לי דוגמא, מדוע הוא חושב כך, והוא אמר: “למשל, מפלגת העבודה עולה לשלטון, מוחקת את חובות המיליונים של הקיבוצים. זה דין? אין בזה שום סדר. אלו הטבות למקורבים”. רציתי לשאול האם בשלטון הצאר הרוסי היתה יותר אחידות, ואולי הוא היה סובר ש”אין הכי נמי”, ומהם גבולות הסעיף בשו”ע של מלכות הקובעת “דין לזה ודין לזה”, אבל הוא היה נחוש מאד בדבר, ולא העזתי לשאול.