העורך Editor

ת”ח צריך לשחות *נגד* הזרם! – פי’ הגר”ש פישר זצ”ל באדר”נ

כך צוטט בפורום אוצר החכמה בשם קובץ ישורון (כרך א’ עמ’ שמה):

תניא באבות דר’ נתן (פרק מ’) לענין התלמידים, דרש ר”ג הזקן ד’ דברים. דג טמא דג טהור וכו’. דג טמא כיצד, זה בן עניים שלמד מקרא ומשנה הלכות ואגדות ואין בו דעה. דג טהור כיצד, זה בן עשירים שלמד מקרא ומשנה הלכות ואגדות ויש בו דעה. ופירשו עפ”ד הגמ’ ע”ז ל”ט א’, דג טמא כיוון דלית ליה חוט השדרה בדוכתא דרדיפי מיא לא מצי קאי. ובגמ’ שבת (קמ”ה ב’) קולייס האיספנין כיון דלא שריר שדריה לא מצי סליק, ע”ש. וזהו שאמרו, דת”ח שיש בו דעת משול לדג שיש לו חוט השדרה ויכול לשחות נגד הזרם. משא”כ ת”ח שאין בו דעת משול לדג שאין לו חוט שדרה ואינו מסוגל לשחות נגד הזרם, אלא נגרר ונסחב אחר הזרם.

(אדר”נ בפרק ל”ט ג’. ועדין צריך פי’ לפירושו.)

חינוך המזבח ועשירית האיפה

התכתבות בין הרב יצחק ברנד עם הרב עזריה אריאל:

יש לי איזה שאלה, אם סוברים שמה שכתוב במשנה אין מחנכין המזבח אלא בתמיד של שחר שזה מעכב (ע’ במאמר קרבנות בזמן הזה), וגם סוברים כשיטת הגר”א בהגהות הירושלמי פ”ז של שקלים שעשירית האיפה מעכב לכהן לעבוד עבודה (דלא כהרמב”ם פ”ה מהל’ כלי המקדש הל’ ט”ז) א”כ איך אפשר להתחיל להקריב קרבנות, הרי א”א להקריב עשירית האיפה לפני שהקריבו קרבן תמיד של שחר בגלל חיוב חינוך המזבח, וא”א להקריב תמיד של שחר לפני שהקריבו עשירית האיפה

וכן יש לי עוד שאלה, איך אפשר להקריב עשירית האיפה אם לא יודעים השיעורים של עומר לקמח והין לשמן, כי יש מחלוקת בין החז”א והרב חיים נאה ועוד דיעות, ע”פ הגמרא מנחות פ”ח אם הוסיף על השיעורים אם זה כשר או לא, שדעת רבי יהודה שמותר להוסיף ודעת ר”מ שאסור להוסיף וע’ בליקוטי הלכות שכתב שגם לדעת רבי יהודה שמותר להוסיף זה רק קצת אבל לא הרבה, וגם כתב שם שאינו ברור כמי ההלכה, וא”כ איך אפשר להקריב מנחות, וזה כולל גם עשרית האיפה, הרי אם הוסיף פסול ואם גרע בודאי פסול וא”כ לדעת הגר”א אין כלל אפשרות להקריב עשירית האיפה, וא”כ אין לנו כהן כשר לעבודה
תשובה: 

לרב ברנד שלום וברכה!

1. מעתיק מכתב שכתבתי למישהו אחר – אכן בערוה”ש העתיד סי’ כה סעיפים ז-ט דן בזה ומביא גרסאות סותרות בין התו”כ (עבודתו פסולה) לבין תוספתא וירושלמי שקלים (עבודתו כשרה), והכרעתו כתוספתא וצ”ל שהתו”כ הוא ט”ס אך הביא את הגר”א הגורס להיפך.
לכן דייקתי לציין “המהדורות המדויקות”, כי במהדו’ פרידמן של הספרא ובה שינויי נוסחאות מכת”י מבואר שבכתה”י “כשירה” ורק בדפוס ונציה וממנו בדפוסים הנפוצים “פסולה”.
מצורף צילום כת”י רומי, הכת”י הטוב ביותר שבידינו לספרא, ראו שורה שלישית מלמטה.
יש להוסיף שהתוספתא הנ”ל אינה במקום אחד אלא סדרת תוספתות מקבילות, בשקלים חגיגה וסנהדרין, והר”ש ליברמן מציין בשקלים שם שבכל כתה”י הנוסח “כשרה”.
יש לדון על ראיית הגר”א מהירושלמי ביומא פ”א ה”א וראה אצל ליברמן שם עמ’ 715-716, שבדק גם את הגרסאות בתו”כ ומצא שבכל כתה”י “עבודתו כשרה”. מסקנתו ברורה, שאין יסוד לדעה הפוסלת, והירושלמי ביומא האומר ש”עשירית האיפה מעכבת” זכתה לפירושים שונים ולדעתו הפירוש הוא שלכתחילה מונעים מהכהן לעבוד אם לא הביאה, אבל אינה פוסלת.
ועיין בבבלי יומא יב ע”א שמפורש להדיא שהמנחה שמביא הכהן הגדול לחינוכו אינה מעכבת, ואם הוצרכו למנות כהן גדול ביוה”כ (והרי אינה דוחה שבת כשם שאינה דוחה טומאה) יתחנך בלעדיה. ואמנם היה מקום לחלק בין חינוך כהן הדיוט לחינוך כהן גדול, אבל בכל המקורות בספרא ותוספתא הנ”ל הוזכרו כהן גדול והדיוט יחד:“אחד כהן גדול ואחד כהן הדיוט שעבדו עד שלא הביא עשירית האיפה משלו עבודתם כשרה” או “עבודתם פסולה”.
 
גם ביראים סי’ תמז והסמ”ג עשין קפו מצטטים את התו”כ “עבודתו כשרה”.
 
סוף דבר, לענ”ד אין מקום לספק בדבר.
 
2. לעניין השיעורים לענ”ד אין ברירה אלא לכנס בי”ד שיכריע בשיעורים. לדידי פשוט שבמידות הנפח (משא”כ במידות האורך, ואכמ”ל) יש ראיות רבות לדעת הגרא”ח נאה או אף מעט פחות ממנו ואין להתחשב בדעת החזו”א בחומרא דאתי לידי קולא.
הנה הספרא: