לעג מלעגי שפה בגרד”ל
אין פנאי לערוך ולהגיה את הדברים הבאים, אבל נלאתי כלכל ולא אוכל. הגירסה הקצרה: אמנם נכון מאד שאין “להתגייס”, אבל חובה להגן על עם ישראל כפשוטו בהרבה מאד דרכים לכל מי שהיכולת בידו. ו”כל מקום שיש שפיכות דמים אין חולקין כבוד לגרד”ל”.
בתגובה לכתבות הראשונות נגד הרב דוב לנדא, העירוני שלא ראוי להשיג אנונימית (כאילו יש ברירה!). באמת מותר כיון שאין כאן גלוי חדשות והנידון פרסם דברי עצמו, רק הסבר עובדות ידועות באור אחר.
ובדרך רמז, אדרבא, המחוסר “שם” כאן זה הגרד”ל וכמ”ש הרב יצחק ברנד שליט”א במקו”א:
“והדבר פשוט, שאם פוסק לפי המציאות של פעם ולא לפי המציאות של עכשיו אין זה שופט שבימיך, אלא שהוא רק חי בימיך אבל באמת הוא שופט של דור שעבר.”
כבר כתבנו בענין מכתב הקודים:
המכתב המוזר האחרון של הגרד”ל – ניסיון בירור אצל אחד מתלמידיו
ושוב נרחיב.
חובה על אדם אפי’ קצת ירא שמים המדבר לרבי רבבות מהלכי שתים אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו ובהמה רבה שיסדיר דבריו כמה פעמים שנא’ אז ראה ויספרה וגו’, ולכתוב בבהירות, ק”ו מתפילה שצריכה שפה ברורה. ובפרט שלא יזיק בדבריו.
הביטו בעיניכם, במכתב הזה הגרד”ל כותב ומוחק, כותב ומוחק (ואת טיוטא זו הוא [או משמשיו?] שולחים לפרסום חוצות!). אפי’ התאריך נראה שנוסף אח”כ במחשבה שניה ואולי בעט אחר. והוא עוד קורא לקבוצה מסוימת “פוחזים“?!
(כמובן, אין לשום בר שכל נ”מ מהי כונתו, כי אינו “מאן דאמר” במציאות שונה (המציאות משתנה ללא הפסק!) אלא פטיפון “השקפה”, של “קבלה מרבותיו” (מה? ממי?) וכנ”ל מדברי הרב ברנד.)
ואם באגרות ראשונות הסתפק הלה בלא לבאר המקור שלו, הנה באגרות שניות ירד כ”כ עד שאינו מבאר אפי’ מהי כונתו, כל קבל די רוח יתירא ביה, ק”ו ממ”ש הראב”ד על הקדמת יד החזקה [*] (והכא אין אפי’ חשש גניזה).
ואם כונתו לאסור כל הגנה עצמית מעשית (מחוץ לצה”ל) בשם אנטי-ציונות כפרנית ומבולבלת — ואין ספק שיהיו קוראים טפשים שיסיקו כך מדבריו הסתומים — הרי רבי דוב לנדא זה שופך דמים (אף מלבד הסכמי אוסלו והגירוש מעזה וכל שאר הרציחות שמפלגתו הביאו ואיפשרו בידים)!
וכ”ז בלא לכפול את ההערות בכתבות הראשונות נגד הרב לנדא על גלוי הטעם ושכנוע (בפרט שיש חולקים, ואפשר להביא מסורת סותרת), כאילו כ”ז “אינו מכבודו”.
ונסיים בדברי ת”ח מיוחד שכתב בתגובה לדברים הקודמים (בסיום דבריו): “יה”ר שתזכה לחזור בתשובה שלימה במהרה”.
ונאמר אמן!
נו, עם כל כתבה כזו אני מתפטר מכמה TONE TROLLS שלא יודעים לענות לגוף הענין…
[*] ז”ל השגת הראב”ד על הקדמת ספר יד החזקה (וכמובן, תירוצי המפרשים בדעת הרמב”ם לא שייכים כאן):
השגת הראב”ד – א”א, סבר לתקן ולא תיקן, כי הוא עזב דרך כל המחברים אשר היו לפניו, כי הם הביאו ראיה לדבריהם, וכתבו הדברים בשם אומרם, והיה לו בזה תועלת גדולה, כי פעמים רבות יעלה על לב הדיין לאסור או להתיר, וראייתו ממקום אחד, ואילו ידע כי יש גדול ממנו, הפליג שמועתו לדעה אחרת, היה חוזר בו. ועתה לא אדע למה אחזור מקבלתי ומראייתי בשביל חבורו של זה המחבר. אם החולק עלי גדול ממני, הרי טוב, ואם אני גדול ממנו, למה אבטל דעתי מפני דעתו. ועוד, כי יש דברים שהגאונים חולקים זה על זה, וזה המחבר בירר דברי האחד וכתבם בחיבורו, ולמה אסמוך אני על ברירתו, והיא לא נראית בעיני, ולא אדע החולק עמו, אם הוא ראוי לחלוק אם לא. אין זה אלא כל קבל די רוח יתירא ביה.