שיעורין: נתנה ההלכה לחשוב בקירוב
חזו”א ר”ה סי’ קל”ח סק”ד:
במה שהקשו על תקופת שמואל שאינה בדקדוק י”ל דמצינו כיו”ב בריבוע יותר על העיגול ובאלכסונא תרי חומשא דזהו בכלל שיעורין ונתנה ההלכה לחשוב בקירוב שלא נתנו המצות אלא לצרף הבריות ולדקדק בצואותיו ית’ לקבלת מלכותו ית’. וגם לקיום חכמת התורה הכלולה בכל דיני המצוה ולסוד הפנימיות ולכל הני אינו מפסיד אם הקביעות של גבולי הצמצום יהי’ בקירוב כדי שיוכלו לקיים מצות המעשיות אף חלושי הדעת.
ואפשר שקבעו לחשוב מחזורות של י”ט שנה ולא חשו לשעה תפ”ה חלקים כדי לצמצם החשבון שבאמת יש בתקופת שמואל מותר, וכשמסירין המותר לא יותרו השעה ותפ”ה חלקים וכמש”כ המפרש.
ודע דתקופת שמואל היא מכלל התורה וכן כ”ט י”ב תשצ”ג הנאמר בגמ’ היא תורה, וכל תורה שבגמ’ היא התגלות תורה שבע”פ שנתגלה ע”י חכמי הגמ’ וכמו שאמרו ע”ז ט’ א’ ב’ אלפים תורה, ואמרו פ”ו א’ רבי ור”נ סוף משנה רבינא ור”א סוף הוראה…
ט”ז או”ח סי’ מ”ד סק”א:
אפילו שינת עראי. דלא כהטור והרא”ש שמתירין שינת עראי. הקשה ב”י למה לא הביאו הרא”ש והטור כמה שיעור שינת עראי דאיתא בגמ’ ע”ז תנא רמי בר יחזקאל כדי הילוך ק’ אמה ותירץ דאיכא ברייתא אחריתי דתנא הנכנס לישן ביום רצה חולץ רצה מניח כו’ וזה חולק על שיעור דק’ אמה אלא ס”ל דמותר לישן בהם שינת יום דהיינו שינת עראי כדאמרי’ בסוכה ותמוה מאד דהא פירש”י גם בההיא ברייתא אחריתי לפי שביום אינו דרכו לישן עם אשתו ולא לישן שנת קבע כו’ הרי דגם שם תלוי בשינת עראי ומ”ש עראי זה מעראי דברייתא דרמי בר יחזקאל ותו דשינת יום אמרי’ בסוכה פרק הישן דהיינו ס’ נשמי וכמ”ש בש”ע לעיל סי’ ד’ סי”ו ושכן היה דרכו של דוד ומאן לימא דלאו אידי ואידי חד שיעורא הוא ס’ נשמי והילוך ק’ אמה ונלע”ד דהאי שיעורא דק’ אמה אין אנו יכולים לשער אותו כלל כמ”ש ב”י בשם הראב”ד דמ”ה יש להחמיר לפסוק דלא ישן בהם כלל אבל להרא”ש והטור לא נראה להחמיר בזה כי לא ניתנה תורה למלאכי השרת או דוקא לבני אדם חכמים ביותר וכיון דעיקרא דהא מילתא אין בו איסור רק משום גזירה מדרבנן אזלינן בו לקולא ויכול לישן בהם שינת עראי לפי דרכו של אדם והיינו על דרך שכתב הטור סי’ מ”ז בשם הרא”ש דכל שאדם ישן על אצילי ידיו הוה עראי כנ”ל דעת הטור אלא שהש”ע החמיר ופסק כאן כדעת הרמב”ם.
ראה בספר על חז”ל והמדע כאן.
ראה עוד ענין קרוב לזה בהגדה כאן.