העורך Editor

האם חובה לכבד מלך רשע? הרב אביעד נייגר מנסה להוכיח שלא

הנה צילום מתוך הדף הראשון בהקדמת ספרו (בטיוטא) “ויד ד’ היתה אל אליהו”:

בהערת שוליים הר’ נייגר מוסיף:

“… ובאופן כללי אין מה להשוות בין שלטון הע”ר ובין מלכות ישראל מתקופת המקרא, ודו”ק.”

ע”כ.

לא בדקתי את הסוגיא כעת, עכ”פ א”א לחלוק על חז”ל אלא בדרך פירוש ולא למעשה, ומסתבר שהרב המלבי”ם ג”כ לא נחית לחלוק על דברי חז”ל המפורסמים לכל בר בי רב אלא מוסיף טעם למה אליהו עשה כן דוקא באותה שעה. (והטעם הזה אינו שייך בשאר הדוגמאות שם דברו חז”ל.)

מה שאליהו “חזר להוכיחו קשות” זה סתירה לכבוד? מה הקשר?!

ולמה “ליצני הדור”? למיטב זכרוני זו מוסכמה פשוטה מדורי דורות שחובה לכבד מלך רשע. ויש מעשים על גדולי ישראל שהבינו שצריך לכבד אפי’ ראשי שלטון בלתי-מלוכני, כגון עדות בעל “ארחות רבינו – הקהלות יעקב והחזון איש” שמספר הרב הורביץ כך על החזו”א עם ש. גורן (אחר שעלה לגדולה), וכן ר”י טייטלבוים כיבד את שרי אמריקה ועוד, והדברים ארוכים.

וז”ל רש”י בראשית מ”ח ב’:

ויתחזק ישראל, אמר אע”פ שהוא בני מלך הוא אחלק לו כבוד מכאן שחולקין כבוד למלכות. וכן משה חלק כבוד למלכות וירדו כל עבדיך אלה אלי (שמות י”א) וכן אליהו וישנס מתניו וגו’ (מ”א י”ח).

א”י מה למעשה. עכ”פ, “שלטון הע”ר” או “תקופת המקרא” אינן גדר הלכתי, זה לא מעלה ולא מוריד.

פר’ נח: וורט חזק של הרב ישעי’ הלוי הורוביץ – הובא בס’ אם הבנים שמחה

הועתק מתוך סקירת הספר שע”י הרב בצלאל גנז בגליון קדושת ציון האחרון (לא בדקתי מקורות בפנים):

וכעת אוסיף בעזה״י עוד ראיה על אמיתת דברינו, מרבנו הקדוש בעל השל”ה בפרשת לך לך (תורה אור בהג”ה), שבאר את דברי רש״י (בראשית יב כ) שכתב על ‘מארצך’ (שם פסוק א) – “והלוא כבר יצא משם עם אביו ובא עד לחרן, אלא כך אמר לו – התרחק עוד משם וצא מבית אביך” עכ״ל רש״י ז״ל. וכתב רבנו השל”ה, וז״ל: “הקב״ה ידע באברהם שמקיים כל התורה כולה ואפילו כל דברי רבנן, ובוודאי היה מחמיר בכל החומרות, ואפשר שהיה מחמיר ג״כ שלא יעלה לארץ ישראל לדור שם בקביעות, לקיים דברי רב יהודה בכתובות (קי:), האומר – “העולה מכבל לא״י עובר בעשה, שנאמר (ירמיה כז כב) ‘בבלה יובאו ושם יהיו עד יום פקדי'”, ועניני אברהם אבינו היו כולם רומזים על העתידות אף שעדיין לא היו, על כן צוה הקב״ה מתחילה שיעקור דירתו ממקומו הראשון שהוא בבבל, ובא לחרן שאין לה דין בבל, ומאחר שהיה דר בחרן, אז אמר לו הקב״ה – צא והתרחק עוד, כי אז מותר לך לעלות לא״י, כי רב יהודה לא אסר אלא לעלות מבבל לא״י משום דכתיב ׳בבלה יובאו ושם יהיו׳ וגו’, אבל משאר ארצות מותר לעלות לא״י. ואין להקשות מה היתר היה לילך מבבל לחרן, מאחר דכתיב ׳בבלה יובאו ושם יהיו׳ וגו’, ואם אסור לילך לקבוע דירה בא״י – ק״ו לשאר ארצות. וי״ל, שזה היה להצלת נפשות, כי אין סומכין על הנס מאחר שהושלך לכבשן האש. זהו רומז – צא והתרחק עוד, כדי שיקבע תחילה דירה בחרן ואח”כ יעלה משם לא״י”, עכ״ל.

וכבר כתב רבנו השל”ה בדבריו שם (אות יח), דעניני אברהם אבינו כולם רומזים על העתידות, על כן הורינו כזה על בניו אחריו, שאם באו בפעם אחת במקום שישבו שם בסכנת נפשות וניצולו, שוב אסור להם להשאר עוד שם במקומם, רק מוכרחים להתרחק משם ולילך לארץ ישראל. כן יוצא מדברי רבנו השל״ה הנ״ל.

מענדל ראטה הולך לצבא? – אל תלך בדרכו

ההכרח לא יגונה; יש להזכיר שאותו מ”ר המטיף לעשות כמעשהו ולהשתתף בצבא השמד הוא מסומם.

לא שמענדל ראטה נתפתה והתמכר לסמים וכו’, אלא הכניס עצמו בידים לתאווה ושגעון ועוון זה בעיקר מרצונו ובחירתו ביצרו ע”י איזה מנהיג שקרן [שחיפש לעצמו “גורו”], ואף ללא חרטה או בושה כלל!

בקיצור, מענדל ראטה, ה”משפיע” מטעם-עצמו, איננו אדם עם שיקול דעת ותבונה, לא כל שכן שאין הוא דמות מופת חינוכית.

הנה עדות מ. ראטה על עצמו שהתפרסמה (בצילומי מסך):

Download (PDF, 785KB)

השם יצלינו!