העורך Editor

Sheitels Are a Shanda: What Does Minhag or Mesorah Have to Do with Anything?!

The pro women’s wigs crowd is slightly on the defensive now.

Since they know they can’t win their case on its merits, they try to obfuscate the issue, saying things like this:

“If you are Sefardic and your mesorah and poskim hold that a shaitel is not acceptable, of course you should follow that. You don’t need a hotline. If you are a member of some of the Chassidishe communities that hold that a shaitel is unacceptable, then you are certainly obligated to follow the minhag of your ancestors. You also don’t need a hotline. What if you are a member of the many communities that have accepted shaitel as head coverings for generations? …Yes, there may have been poskim who did not permit shaitlach in accordance with their mesorah, but what these hotlines are doing is being motzie laaz; they are casting aspersions on the greatest of our gedolim, whose own wives and daughters wore shaitel lechatchilah. …They are using guilt and obfuscation to convince well-meaning women that this sacrifice as a korban to Hashem will solve their problems.”

Guilt indeed!

And yes, some of the anti-wig arguments are untenable.

But the anti-wig populists’ main point is valid: using a hair substitute to cover a woman’s hair in the public domain is equivalent to the story of the “Emperor’s New Clothes“, and is its own worst “Laaz”.

Using a Peah Nochris as a hair-covering is a joke, and a דבר שהצדוקים מודים בו as Rabbi Y. Brand says, no matter how many generations this went or goes on (although perhaps in some places wigs were so poorly fashioned, the fiction was not as glaring for a time). The whole idea is against the plain understanding of the Gemara in Nazir 28b which debates whether it would be enough for a shaven Nezirah, since, obviously, the Torah requires less beauty to be forbidden for the public eye than the husband needs Pat Besalo for Shalom Bayis. And it’s also against the Rishonim’s dictionary definition of “Wig” as another woman’s hair, used for those whose own hair isn’t nice enough for their taste.

Even Noahides used to cover married women’s hair. Needless to say, no historian or painter or the like ever dreamed of claiming even Goyim have ever used wigs as a hair cover.

אשמנו מכל עם, בושנו מכל דור…

Rashi Sanhedrin 58b:

משתפרע ראשה בשוק, שהיו רגילות אף הנכריות הנשואות שלא לצאת בראש פרוע.

There can be no “minhag or “mesorah” to clean or justify a Chillul Hashem, a perversion of common sense, and a complete error in reality (just check if a monkey or ox has hirhur from a wig).

(In a sea of situations rabbis felt compelled to wrongly “permit” things contrary to their own conscience, as in “Mechiras Chametz” for Jewish tavern owners, “Shtar Shabbos”, Heter Agunos, Heter Mechira, and so on.)

כל מקום שיש חלול השם אין חולקין כבוד לרב.

This travesty of a “Heter” is not only far-far beyond pathetic, its whole existence well demonstrates we cannot blindly rely on similar Ha’arama Heteirim from the same quarters, either. This understanding is the key to modern, nominally observant Jewry escaping the dark shadow of Jewish clericalism (i.e., following the “greatest of our gedolim” against what we know to be the case) and finally doing serious, national Teshuva.

For a more extensive treatment in Hebrew, see this short work we posted here.

New Translation for an Old Word: ‘טרוניא’ or TYRANNY!

The Sapir dictionary says the word טרוניא comes from the Greek “tyrannia” (τύραννια), which means tyranny in English.

Unlike modern Hebrew, the original meaning isn’t תרעומת.

Avoda Zara 3a:

אין הקב”ה בא בטרוניא עם בריותיו.

Rashi:

בטרוניא, בעלילה.

Jastrow (from Sefaria, underlined):

Shemos Rabba 34:1:

…בא אליהוא ואמר שדי לא מצאנוהו שגיא כח מי ששומע הפסוק הזה אומר שמא חירופים הוא ח”ו אלא כך אמר אליהוא לא מצינו כח גבורתו של הקב”ה עם בריותיו שאין הקב”ה בא בטרחות עם בריותיו לא בא על האדם אלא לפי כחו אתה מוצא כשנתן הקב”ה את התורה לישראל אלו היה בא עליהם בחוזק כחו לא היו יכולים לעמוד שנא’ (דברים ה’) אם יוספים אנחנו לשמוע וגו’ אלא לא בא עליהם אלא לפי כחם שנא’ (תהלים כ”ט) קול ה’ בכח בכחו אינו אומר אלא בכח לפי כחו של כל אחד ואחד.

Hashem is not a tyrant. A word to the wise…

אור לגוים או מוכרי כלי זיין כדי לבצע רצח עם?! – מדינת יזרעאל

הועתק מתוך מצע מפלגה בשם “הלב היהודי“:

“לא תרצח” – “חביב אדם שנברא בצלם” (אבות ג’ י”ד)

זכינו לשוב לארצנו. זכינו להקים מדינה וצבא – צה”ל שכולנו גאים בו. וזכינו גם להקים תעשייה צבאית שמטרתה לחמש את צה”ל. אך הסיסמה של התעשייה הצבאית הפכה להיות – “מכור ככל יכולתך”.

כלומר המטרה היא לא רק לחמש את צה”ל – אלא המטרה הפכה להיות למכור לכולם כשהמניע הבלעדי הוא בצע כסף. ומה רע בכך? הרי תעשיה צריכה לעשות רווחים. הרי, “צריך להתפרנס” – כלשון שופט העליון.

לא!! נחרץ ובלתי מתפשר. לא נתפרנס מסיוע צבאי למדינות שמבצעות רצח עם ו/או פשעים נגד האנושות ו/או הפרות חמורות של זכויות האדם .

כאשר מלך סדום רצה לתת מתנה לאברהם אבינו התשובה של אברהם הייתה:

“אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך ולא תאמר אני העשרתי את אברם”

מלך סדום, מלך של תרבות גזל, אונס ורצח, לא יכול להעשיר את אברהם. ממשיכי דרכו, כמו נשיא דרום סודן שכוחותיו רצחו 382,000 ודומים לו, לא יכולים להעשיר את ישראל .

אלה כספים טמאים הספוגים בדם תינוקות והם אסורים בהנאה. עדיף לנו להרוויח פחות ולדעת שאנחנו לא מתפרנסים מזריעת סבל וגהינום אצל מיעוטים בעולם.

קו אדום: לא מוכרים נשק ואמצעי לחימה למי שלא מפנים מה זה ‘טוהר הנשק’.

בשנות ה70 – חימשנו את ארגנטינה וצ’ילה – המיליציות רצחו 30,000 אנשי אופוזיציה עם נשק שלנו. מתוכם 3,000 יהודים. ולא קמה זעקה.

ואז בגואטמלה בשנות ה80 – נרצחו 200,000.

ואז ברואנדה בשנות ה 90 בעזרת נשק צרפתי, נשק ישראלי ונשקים נוספים 800,000 נרצחו.

לפני כמה חודשים, נשיא צרפת, עמנואל מקרון, הורה על הקמת ועדת חקירה שתבדוק איך צרפת חימשה את רואנדה.

25 שנה עברו מהטבח והנשיא מקרון מתחיל תהליך של חשבון נפש. צרפת אינה מושלמת ויש לה עדיין מעורבות בתימן ובמקומות נוספים – אך הם לא מעלימים את כל פשעיהם. הם מאפשרים לעם הצרפתי חשבון נפש. אצלנו בית המשפט העליון נענה לבקשת הפרקליטות ומורה על איסור פרסום על הסיוע הצבאי שלנו לרואנדה באותם שנים בטענה – “זכות הציבור לדעת אינה גוברת על האינטרסים המדיניים של מדינת ישראל” ואז בשנות ה2000 בסרי לנקה 50,000 נרצחו. ובשנים האחרונות בדרום סודן – 382,000 נרצחו ושני מיליון הפכו לפליטים. וכולם שותקים; הרבנים, האקדמיה, המערכת המשפטית, המערכת התקשורתית והמערכת הפוליטית.

…

לפני כמעט שנה אותה מחלקה במשרד האוצר האמריקאי פרסם דו”ח אחר. הפעם הדו”ח מציין אלוף לשעבר בצה”ל שהעניק אמצעי לחימה לכוחות הרצחניים בדרום סודן. תזכורת: 382,000 נרצחו שם גם באמצעות הנשק שלנו. רשויות ארה”ב הפעילו סנקציות על הנכסים שלו, ובארץ – שקט מוחלט. אותו אלוף קיבל כנראה אישורים לעסקאות ממדינת ישראל. בין אם מכר נשק, ובין אם לפי טענתו הוא “רק” תיווך בין התעשיה הצבאית שלנו לכוחות הרצחניים, דרושה חקירה יסודית.

איך ייתכן שאנחנו מתכחשים לרגשות של הנרצחים?!

…

כאשר אנחנו מחמשים את דרום סודן (והם רוצחים 382,000 נשים, ילדים וגברים חפים מפשע), משהו רע קורה לנו. שכבת אבן של אדישות משתלטת עלינו: הסובלים הופכים לזרים, רק זרים, אך זר – אכזר. ואנחנו שוכחים איך להבחין בין טוב לרע. הפקרות ערכית מובילה להפקרות ביטחונית.

ע”כ העתקתי.

יש להעיר שבמקום לדבר על דגים קטנים, ראש וראשון חובה לעצור כל שיתוף פעולה עם האמפריה המרושעת הארורה של ארה”ב.