מודים דרבנן היינו שבחייהו

מעשה בת”ח שהורה הוראה מחודשת ובסמוך ארעו “סבות קשות”.

ואף שלא צמחו מתוך הוראתו, למד מזה שלא כדין הורה, ראה מעשה ונזכר הלכה, הודה ולא בוש.

יש”ש ב”ק פרק ז’ ל”ז:

וסיום הספר נמי נראה בעיני שהוא סעודת מצוה. וכן ראיה מפרק כל כתבי (שבת קי”ח ע”ב) דאמר אביי, תיתי לי, דכי חזינא צורבא מדרבנן דשלים מסכת, עבידנא יומא טבא לרבנן. ובסוף פרק זה אאריך בו בעזרת השם יתברך לעד ע”ש. ומשום זה היה נראה לברך שהשמחה במעונו בסיום מסכת. דאין לך שמחה יותר לפני הקב”ה, אלא שמחה ורינה של תורה. דאין להקב”ה בעולמו אלא ד’ אמות של הלכה (ברכות ח’ ע”א). דלא גרע מפדיון הבן. דלפרסום מצוה בעלמא הוא. וכן הוריתי פעם אחת הלכה למעשה. ונתבלבל השמחה במהומות גדולות, על ידי סיבות קשות. ותליתי הסרחון בי, שעברתי על דברי רבותי, שלא שמעו מעולם דבר זה. על כן לא כתבו אלא בחתונה ובפדיון הבן. ובמילה ג”כ, לולי צערא דינוקא. אבל במצות אחרינא לא, ובוודאי כל דבריהם בקבלה, ובסודות פנימיות, על כל שיחה ומלה. ואיך נתקן דוקא לאותה מצוה, ולא לענין אחר. דהא בי”ט מחויב להרבות בסעודות, ולשמוח. ואפ”ה לא מברכינן. ומ”מ סיום הספר הוא סעודת מצוה לכולי עלמא. אבל סעודת חינוך הבית, בודאי הוא דרך ריעות. בפרט בעו”ה אותם סעודות וחנוכים שעושין ההמון עכשיו, הוא קלון, ורק לרוות הגרון בשחוק וקלות ראש. וכן מצאתי שפסק מהר”ם. ומ”מ נראה, מי שהוא ירא אלקים, ורוצה לחנך ביתו בתורה ובמצות. וליתן שבח למקום אשר חננו, ולא הניח מתחילה לשתות בביתו, ולשחוק בו, ולנהוג קלות ראש. אלא מתחילה עושה סעודה לחנכו, ולומר בו דברי תורה, ולדרוש בו מעין המאורע. שפיר הוא סעודת מצוה. ועליו נאמר המקרא (שה”ש ה’ א’), שתו ושכרו דודים, בימי המלואים (שהש”ר שם).

ברבנים שבדורנו כ”ז רחוק אפי’ מהדמיון…

ALIYA LAREGEL: Don’t You Yearn to Get Acquainted Once Again with Life and God?

… ויהי איש אחד מן הרמתים צופים מהר אפרים ושמו אלקנה וגו’ (שמואל א א) אלקנה היה עולה לשילה ארבעה פעמים בשנה שלשה מן התורה ואחת שקיבל עליו הוא בנדבה שנאמר ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה להשתחות ולזבוח לה’ צבאות בשילה וגו’ עלה אלקנה ואשתו ובניו ובני ביתו ואחיו ואחיותיו וכל קרוביו היו עולין עמו ואמר להם למדו דרך עבודה מן הכנענים ומן העכו”ם שעשו דרך עבודה לע”ז שלהם אע”פ שהם הבל וריק, ק”ו שאתם צריכים לעשות דרך עבודה ולעלות לפני ארון ברית ה’ שהוא אל חי וקיים בריך שמיה לעלם ולעלמי עלמיא אמר להם שיעלו כולם עמו וכשעולים עמו בדרך היו לנין ברחובה של עיר והיו מתקבצין האנשים לבד והנשים לבד שכן האיש היה מדבר עם האיש והאשה עם האשה וגדול עם הקטן והיתה המדינה מרגשת והיו שואלים להן להיכן תלכו ואומרים להם לבית האלהים שבשילה שמשם תצא תורה ומעשים טובים ואתם למה לא תבואו עמנו ונלך ביחד, מיד עיניהם משגרות דמעות ואומרים להם נעלה עמכם וכן אמר להם עוד הפעם עד שעלו עמו לשנה הבאה חמשה בתים ולשנה האחרת עלו עמו עשרה בתים ולשנה האחרת הרגישו כולם לעלות והיו עולין עמו כמו ששים בתים ובדרך שהיה עולה שנה זו אינו עולה לשנה האחרת עד שהיו כל ישראל עולין והיה אלקנה מכריע את כל ישראל לכף זכות וחינך אותם במצות וזכו רבים על ידו. הקב”ה שהוא בוחן לבות וכליות א”ל לאלקנה אתה הכרעת את ישראל לכף זכות וחנכת אותם במצות וזכו רבים על ידך אני אוציא ממך בן שיכריע את כל ישראל לכף זכות ויחנך אותם במצות ויזכו רבים על ידו…

Manvotional: The Call

The Call
By: Earl H. Emmons

Did you ever have a longin’ to get out and buck the trail,
And to face the crashin’ lightnin’ and the thunder and the gale?
Not for no partic’lar reason but to give the world the laugh,
And to show the roarin’ elyments you still can stand the gaff.

Don’t you ever feel a yearnin’ just to try your luck again
Down the rippin’ plungin’ rapids with a bunch of reg’lar men?
Don’t you ever sorta hanker for a rough and risky trip,
Just to prove you’re still a livin’ and you haven’t lost your grip?

Can’t you hear the woods a-callin’ for to have another try
Sleepin’ out beneath the spruces with a roof of moonlit sky,
With the wind a sorta singin’ through the branches overhead
And your fire a gaily crackin’ and your pipe a-glowin’ red?

Don’t you often get to feelin’ sorta cramped and useless there,
Makin’ figgers and a-shinin’ your pants upon a chair?
Don’t you yearn to get acquainted once again with Life and God?
If you don’t, then Heaven help you, for you’re a dyin’ in yer pod.