גמרא ברכות נ”ט א’:
ועל הזועות: מאי זועות אמר רבי קטינא גוהא רב קטינא הוה קאזיל באורחא כי מטא אפתחא דבי אובא טמיא גנח גוהא אמר מי ידע אובא טמיא האי גוהא מהו רמא ליה קלא קטינא קטינא אמאי לא ידענא בשעה שהקדוש ברוך הוא זוכר את בניו ששרויים בצער בין אומות העולם מוריד שתי דמעות לים הגדול וקולו נשמע מסוף העולם ועד סופו והיינו גוהא אמר רבי קטינא אובא טמיא כדיב הוא ומיליה כדיבין אי הכי גוהא גוהא מיבעי ליה ולא היא גוהא גוהא עביד והאי דלא אודי ליה כי היכי דלא ליטעי כולי עלמא אבתריה ורב קטינא דידיה אמר סופק כפיו שנאמר וגם אני אכה כפי אל כפי והניחותי חמתי רבי נתן אומר אנחה מתאנח שנאמר והניחתי חמתי בם והנחמתי ורבנן אמרי בועט ברקיע שנאמר הידד כדרכים יענה אל כל ישבי הארץ רב אחא בר יעקב אמר דוחק את רגליו תחת כסא הכבוד שנאמר כה אמר ה’ השמים כסאי והארץ הדום רגלי.
והעיר אחד הכותבים שלנו, ר’ חיים שמו (קבלתי רשות לפרסם):
ברוב הפסוקים מוזכר לפניו או לאחריו בהמ”ק.
לפסוק של סופק כפיו באמת לא מצאתי בפירוש את הבהמ”ק אבל ברור שבזה תלוי הצער בין האומות, אבל לפסוק של מתאנח אז בשתי פסוקים מקודם, כתוב יען כי את “מקדשי טמאת” הקב”ה מתאנח, וכ”ש על המשך החורבן שזה עוד יותר חמור מטומאת המקדש כמבואר בעירובין ק”ה א’, ולפסוק של בועט ברקיע כתוב בהמשך אותו הפסוק “שאוג ישאג על נוהו“, ולדוחק את רגליו תחת כסא הכבוד, אז הכסא הכבוד הוא מכוון למקום המקדש וכנ”ל וזהו גם לטעם עצמו ללא הפסוק כמבואר למעיין וגם הפסוק של כה אמר ד’ השמים כסאי שמשם כביכול בועט ברקיע, הרי הכסא הכבוד הוא מכוון לביהמ”ק שלמטה כמבואר בפרשת בשלח “מכון לשבתך”.
ואולי זה קרה כשהקב”ה ראה את פתק הביד”ץ שאומרים “שהם אינם רוצים להוציא מחזקת העכו”ם מאומה” וע”ז בוכה על עומק גלות הדעת שהיהודים נמצאים בה בין העובדי כוכבים, שמעלים את העובדי כוכבים עליהם ר”ל…
וחשבתי אתמול שהגמ’ הנ”ל היא אולי המקור של החת”ס בשו”ת יו”ד ס’ רלד שאומר שהרעש בצפת היתה מקנאת ירושלים על שלא באו לגור בה ומאריך לבאר גודל החיוב לגור בי-ם שהוא משום קדושת המקדש…
וקיצרתי דבריו.
ועוד הביא ר’ חיים את דברי הירושלמי ברכות שם (דף ס”ד):
מתריעין על הזועות… אליהו ז”ל שאל לר’ נהוריי מפני מה באין זועות לעולם אמר ליה בעון תרומה ומעשרות. כתוב אחד אומר תמיד עיני ה’ אלהיך בה וכתוב אחד המביט לארץ ותרעד יגע בהרים ויעשנו. הא כיצד יתקיימו שני כתובין הללו בשעה שישראל עושין רצונו של מקום ומוציאין מעשרותיהן כתיקונן תמיד עיני ה’ אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית השנה ואינה ניזוקת כלום. בשעה שאין ישראל עושין רצונו של מקום ואינן מוציאין מעשרותיהן כתיקונן המביט לארץ ותרעד. אמר ליה בני חייך כך היא סברא דמילתא. אבל כך עיקרו של דבר אלא בשעה שהקב”ה מביט בבתי תיטריות ובבתי קרקסיות יושבות בטח ושאנן ושלוה ובית מקדשו חרב הוא אפילון לעולמו להחריבו. הה”ד שאוג ישאג על נוהו. בשביל נויהו. אמר ר’ אחא בעון משכב זכר. אמר הקב”ה אתה זיעזעתה איברך על דבר שאינו שלך. חייך שאני מזעזע עולמי על אותו האיש. ורבנן אמרו מפני המחלוקת. ונסתם גיא הרי כי יגיע גיא הרים אל אצל. אמר רבי שמואל אין רעש אלא הפסק מלכות. כמה דאת אמר ותרעש הארץ ותחל. מפני מה כי קמה על בבל מחשבות ה’.
