Why does the “Ittim Lebinah” calendar mark his deathday this week (atypically, with no explanation)?
Not to be confused with this person, Rabbi N. T. Steinman’s only claim to fame seems to be his son. But that doesn’t make sense.
A cute genealogical blog says just this:
אביו, רבי נח צבי שטיינמן, נולד בשנת תרמ”ה לערך. היה מלמד דרדקי בבריסק, וגבאי בית הכנסת חברת לויה, וכמו כן היה ממונה מטעם הקהילה לבדוק את כשרות העירוב בכל יום שישי.
שוב כתבתי לרב י. כהן לתת אפשרות תגובה דרך האתר, והוא משיב כך:
לא שהייתי משתתק, רק הייתי טרוד בחודש תשרי בדברים שונים, ועכשיו עניתי ושלחתי אלא מערכת “קדושת ציון”. נא לפנות את הקוראים שלכם להמתין עד שיופיע שם.
ע”כ.
נו, נחכה בסבלנות.
Ben Sira (See translation by TheMercava) via Sanhedrin 100b:
אל תצר צרת מחר כי לא תלד מה ילד יום. שמא למחר איננו ונמצא מצטער על עולם שאינו שלו.
רש”י בראשית י”ב ט’:
“הלוך ונסוע” – לפרקים יושב כאן חדש או יותר ונוסע משם ונוטה אהלו במקום אחר וכל מסעיו הנגבה ללכת לדרומה של א”י והוא לצד ירושלים (פי’ ירושלים היתה באמצע העולם וסוף ארץ ישראל כן פי’ בישעי’) שהיא בחלקו של יהודה שנטלו בדרומה של א”י הר המוריה שהיא נחלתו בב”ר
There have been great Jewish rabbis in both recent and early generations, including some towering figures, of whom we also know [some of] what they themselves actually did on their path to true greatness (often by their own testimony). Look, aside from the usual—learning hard, praying hard, Bitachon, etc. (nothing unique there)—there was something else, a certain action we know almost all of them added to their regime.
Now, while great and moderately great Jews may give all manner of personal advice on how to come close to Hashem (based on…), some of it very comprehensive and extensive (perhaps to the point of leaving less time/far less time for The Basics!), they also explicitly advise against or even prohibit following their known, personal example regarding that, ah, certain action (especially in “later” generations).
In short: “Do as I SAY, not as I DO!”
I won’t explain what I mean exactly, since you should have already guessed.
And yet…
And yet, their lofty path remains obscure. The vast majority of their students achieve little comparable to those whose guidance they ostensibly heed.
Which makes me wonder. After all, we only care about these rabbis’ advice since they themselves reached great things. כמה יוסף איכא בשוקא.
So… perhaps we should copy the actual action we know was taken sooner than taking the logical\inspiring advice dispensed to others (which they may not have even tried themselves, especially way back when they were holding religiously right where we youngsters/stragglers are), eh?
As the expression goes: “In theory, Theory and Practice are the same. But in practice, they are not”.
(No, I’m not going to explain! If you don’t know, this article wasn’t meant for you.)
Yes, I know this is very chutzpadig. When I die, my rebbe will probably give me a big potch.
Here’s another article in this vein.