ציטוט מתוך תשובות והנהגות כרך ב’ סימן תרס”ד (כך הועתק):
שאלה: אם מותר לפעול למען שלום בית בין בני זוג חילונים
לכאורה היה נראה שאסור לעשות שלום ביניהם, שאדרבה היום שהם במצב של ריב לא יעברו על איסור נדה, ואם יעשה שלום ויקרבם זה לזה ממילא יעברו באיסור נדה, וכבר דרשו חז”ל לא תנאף לא תנאיף והיינו שהמביא לזנות גם עובר באיסור חמור, וקבלה בידינו שהמזווג זיווגים כאלו שלא ישמרו דיני אישות בטהרה יכול להזיק לו ח”ו אם כן מה לו להתערב בריב של חפשיים.
אמנם השואל מבקש להתיר לעשות שלום בית באמתלא שאם לא יעשו שלום ביניהם יש לחשוש שלא תחזיק מעמד לבד ותלך ותעבור על איסור ניאוף דאשת איש שחמור יותר מאיסור נדה, [ויש לברר היטב המצב אם אכן ע”י עשיית שלום תהא הצלה מאיסור החמור דאשת איש או שבהתמדת החטא דאיסור נדה חמור יותר], ואני לא מכיר הנידון ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות, ולכן אני מושך ידי מזה.
אמנם אם יכול לפעול שישמרו גם טהרת המשפחה, בודאי מצוה גדולה בעתיד, וגדול השלום בין איש לאשתו ששמו יתברך נמחק עבור כך, ואולי דוקא עכשיו זמן הכושר לפעול אצלם בזה, והחכם ידון ויפעל לפי חכמתו והקב”ה יוליך הכל לטובה. וע”ע מש”כ בח”א סימן תש”ל.
ועובדא ידענא אצל רבינו החזו”א זצ”ל, שבקשו שישתדל בפדיון שבויים, ולא הסכים בשום אופן כיון שהאסיר היה ידוע שהיה עובר על איסור נדה, שאם יפעל לשחרור נמצא שבשחרורו יגרום לו לעבור על איסור נדה החמור ולכן נמנע, עד ששוכנע שלא יעבור מכאן והלאה איסור נדה, ואז פעל והצליח לשחררו. ועיין במה שהבאנו בזה בח”א סימן תע”ו, יעוש”ה.
