העורך Editor

הועתק מתוך עיתון המבשר תורני עמ’ ד-ה כ’ ניסן תשע”ו:

א. כל כבודה בת מלך פנימה. עצם הלימוד בדרגה גבוהה לבנות נוגד דרך התורה, אלא שהוצרכנו לה משום עת לעשות לגדור גדר נגד ההמון, וממילא כל מה שאפשר להפחית את ההשתלמות, וא”צ לומר קבלת תואר, רצוי הדבר.

ב. המצב כיום שהסמינר ומנהליו הם הקובעים כשרות הבנות להורות, מהווה גורם מכריע בכפיפותם להנהלה, ורצון המנהלים וייעוד התכלית משמש כנר לרגליהם, דבר זה נפסד בזמן שהסמינר נהפך רק למכשיר להצלחתם בבחינות אצל הפוקרים למיניהם, והשפעת המחנכים על התלמידות נפחת ערכו בהרבה, דבר זה מלבד שהוא מובן בסברא, הנה התופעות מן הניסיון מעידות עליו ביתר שאת ויתר עוז, כאשר מעידות המחנכות.

ג. זאת ועוד אחרת, עצם הדבר שהסמינר הוא רשות היחיד ואין ע”ג כלום, מהוה גדר צניעות ומחיצה מבדלת בין הרחוב והמדינה לבין התלמידות, ובזמן שאנו מרכינים ראשנו לתת הסמכות העליונה בידם, הנה אנו מהווים גשר בין המלכות המינות לביניהן, ואם כתב מרן זללה”ה שספר שחיברו מין אסור להחזיקו בבית, וכש”כ ללמוד בו, אף שאין בו מינות כלל, על אחת כמה וכמה לשימם כעיקר, ובהכרח לכבדם ולהשתדל לשאת חן בעיניהם.

ד. אין להשלות את עצמנו, והאמת כי כל בת המתכוננת לבחינות אף בשאר המקצועות זולת פסיכולוגיה ופדגוגיה, עוברת על חומר המכיל מינות, אם מפאת הכרח אם מפאת ריבוי השתדלות בגלל הרצון שלא להפסיד בבחינות, וכפי הנשמע היודעים בדבר לפרטיהם מעידים על זה ביתר תוקף ועוז.

ה. אף גם הבוחנים משמיעים שאלות שאסור לשומען, [כך שמענו, וכן יש לתאר].

ו. הכניסה לרשותם בפסיעה נוספת מסכן חינוכנו יותר, וכידוע נלחמו רבותינו ז”ל מאוד לקיים את החינוך העצמאי באופן נפרד, שלא תחת הממשלה, והכניסה לרשותם להיבחן אין לך מסירת עצמנו לרשותם יותר מזה.

ז. הניסיון מעיד, כי המשמעת והיר”ש ירדו באופן ניכר אצל המתעסקות בבחינות.

ח. עוד זאת כי בהסכמתנו לבחינות, בהכרח שיגבילו אותנו, שאלו שאינן עוברות הבחינות או נכשלות בהן שלא יהיו רשאות להתקבל כמורות, כאשר הוא עד הנה בבתי מינותיהם, אם כן אפוא הרבה מבנות עדות המזרח וגם משלנו המפגרות קצת בידיעות ההשכלה, תימנע מהם האפשרות לשמש כמורות, והוא הרס בעדן וגם בעד חניכותיהן, ולא עוד אלא שבת מפגרת כבר לא תתחיל ללמוד, וכידוע כל האמונה והיראה נשתלת בלבבן בשנות הלימודים.

ט. ולא עוד אלא שהחרדיות באמת, אשר האמונה יסודית בלבבן ונפשן סולדת מלהיבחן אצל מינים למיניהם, הן הנה שלא יורשו לחנך בנותינו, והחריפות השנונות אשר הן בדרגה שנייה, הן הן שיחנכו את דורותינו, ועד עכשיו להיפוך הדבר, כי אלו הצדקניות אשר אמונתם כאש בוערת להלהיב הלבבות, הן הנה הראשונות בתור להיות מורות.

י. גם יש לחוש בהמשך הזמן שזה יגרום להוסיף שנת לימוד שישית, אשר הפסדו ברור לכל הדעות הן מבחינת התבגרות התלמידות והן מבחינת איחור הנישואין, ואשר שאלה זו מעידים שכבר הוכרעה לשלילה מוחלטת על ידי רבנו הגאב”ד דבריסק זללה”ה.

ובגלל כל אלו, חובתנו מאוד להשתדל לקיים את חינוכנו באופן עצמאי שלא נהיה תלויים בהם כלל, ובעצמנו נקבע את המוסמכות להורות לחנך בנותינו. ויש לקוות כי בהשתדלות יעלה בידינו מבוקשנו.

א. היות וכל דבר שאנו מוסרים נפשנו עליו עולה בידינו, והחופשים למיניהם רק מחפשים ומגששים על מה הננו מוכנים לוותר, וכשנפגשים בקיר איתן על כרחם הם משלימים.

ב. היות ואין אנו מבקשים להכיר בגומרותינו כמוסמכות אלא כלפי בתי ספר של החינוך העצמאי, והוא בין כה קיים באופן נפרד.

ג. היות ובחשבון הכספים, לפי המצב כיום שהממשלה משלמת לפי התלמידים לחינוך העצמאי, לא יגרום הדבר להוצאה מיותרת ממשית מצדם לאלתר.

ועיקר העיקרים עינינו לשמים, אך הננו חייבים בהשתדלות לסייע בהסתר פנים.

ע”כ.

לצפיה כאן…

Download (PDF, 108KB)

מנחת שי דברים ח’ ג’:

מוצא פי ה’, כל בגד כפת דסמיך ליהוא רפי בר מן המבטלים והרבה מהן שהן דגש להיגן קריה כזה כי לא יתכן לומר פי ברפה קודם לשם כי לשון גנאי הוא בלשון צרפת וחלילה לשם יתברך ע”כ מצאתי.

 ושמעתי שבלשון צרפת פי ר”ל אין ואפס ובכל הספרים הפ”א רפה כדינה ואין לנו לחוש ללשון צרפת שאין מבטלין דרכי לשון הקדש מפני שאר לשונות. ומצאנו עוד במיכה א’ כי פי ה’ צבאות דבר שהוא רפי.

(מצאתי בזכות בלוג “מענה לשון” כאן.)

לדעתי יש בזה משל ודוגמא לעוד נושאים.

מתוך פייסבוק:

ערב שביעי של פסח,

עוד מעט נגיע לים ואף אחד לא יעשה לנו הנחות:

לא המצרים שרודפים מאחור,

לא הפרוגרס משמאל ולא האיסלאם מימין.

הכל הכל סוגר עלינו ואפילו אלוהים אומר לנו

‘מה תצעק אלי – דבר אל בני ישראל ויסעו’.

נגמרו הדיבורים – אז מה אם הכל נראה חסר מוצא,

מגיע הזמן שבו צריך פשוט לעצום עיניים ולצעוד אל תוך הים,

שום ים לא נבקע למי שלא מתחיל לצעוד.

‘וחמושים עלו בני ישראל’

רק חמישית נגאלו. כל השאר נשארו במצרים ויצאו מההגדה,

יצאו מהסיפור הלאומי שלנו.

וזה מה שה’חמושים’ האלה מציעים לנו הבוקר.

תשכחו מניצחון, תתרגלו לתבוסה. תכילו את שואת ה-7.10, גם לה יש מקום בעולמנו – אפשר גם וגם…

עזבו את רפיח, תנו להיטלר העזתי את הניצחון שלו – הוא לא הבעיה, סמוטריץ’ ובן גביר הם הבעיה…

בואו נתקדם לעיסקה “הרציונלית” שמציעים לנו –

משמאל האמריקנים,

 מימין סעודיה גרעינית ומדינת מחבלים פלסטינית, ישראל מסמורטטת ביניהם – ומלפנים איראן וכל כוחות הפרוקסי ותאוות הפגיון האונס והרצח שרק ממתינה לשניה שבה ירושלים תהיה ‘האנוי’ ו’קאבול’ על סטרואידים – ‘נחל עוז’ ו’בארי’ כפול אלף.

נתניהו כמובן ילך על זה – כי לצד הפיתוי עומד גם האיום, צוו מעצר בין לאומי – וכל הבן כספיתים וכל הקפלניסטים יסבירו שהוא שבוי בידי סמוטריץ’ ובן גביר – כלומר בידי מי שהתריע מפני האוסלו ההוא.

כל הכוחות שהביאו את אוסלו וההתנתקות וסללו את הדרך ל-7.10, מתאחדים עכשיו להביא לנו את אם כל “תהליכי השלום” – את האוסלו האולטימטיבי.

באוסלו ההוא, הם הסבירו לנו שדווקא בשעת המצוקה של ערפאת – כשהוא חסר תקווה בגולת טוניס, אנחנו צריכים לייצר משוואה חדשה – שלום מתוך עוצמה!

עכשיו הם מציעים לנו – שלום מתוך תבוסה…

אם ה”שלום מתוך עוצמה” הביא לנו את השבעה באוקטובר,

אפשר רק לדמיין את מחול המוות והשחיטה הגדולה והאונס המטורף שיתחולל בארץ כולה אם נלך עכשיו על “השלום” מתוך תבוסה שמציעים לנו האמריקנים והתומאס פרידמנים והבן כספיתים והקפלניסטים.

הם לעולם לא טועים ה’חמושים ‘הללו שנשארו בתודעת השיעבוד במצרים.

הם תמיד יגלגלו את אשמתם על איזה בן גביר או סמוטריץ’ תורן –

וגם כשמתברר שדווקא הסרוגים הללו, הם שצדקו, ולמרות שהסרוגים האלה הם הראשונים לקבור עכשיו את בניהם על מזבח מחדלם האוסלואידי – הם שבים ודוחפים לנו את אותו תבשיל.

הם לעולם לא טועים, ולעולם לא שותקים ובוודאי שלא חשים צורך להתנצל ולבקש מחילה על מה שעוללו לעם היושב בציון.

הם תמיד השפויים וההגיוניים והריאל פוליטיים –

כי כשאין אלוהים באה היהירות –

או הו איזו יהירות…

אבל הם לא הבעיה.

הבעיה היא אנחנו. ה-20% שכן רוצים להיגאל. החמישית שמוכנים ללכת אל תוך הים בעזה, אבל לא מוכנים להחליף את נתניהו במישהו שפשוט ידבר אליהם ויסעו.

בתוך משוואת הלחצים על נתניהו, שאלת גורלו של עם ישראל במידה שיקבל את ההצעה האמריקנית כלל לא קיימת.

הדבר היחיד שהאיש שואל את עצמו הוא מה יבטיח את גורלי אם אלך על זה, וסמוטריץ ובן גביר יעזבו את הממשלה.

אז עכשיו ביידן מגביר את הלחץ – אתה יכול להישאר במקומך ולא לעשות דבר כמו שאתה כל כך אוהב, אבל אז, גם אם תהיה חופשי, אתה תישאר ב”כלא” הישראלי – במדינה הזו שבליבך פנימה, אתה ואשתך בזים לה.

איך תהיה איש העולם הגדול, איש חבורת הקיסינג’רים ונאומים בסנאט והקוקטילים-  כשעל ראשך צו מעצר בין לאומי, שמשאיר אותך עם כל הסמוטריצ’ים בלבנט המיוזע הזה…

זה ה’ים סוף’ של נתניהו, מימין רדיפת הפרקליטות הישראלית, ומשמאל רדיפת הפרקליטות הבין לאומית ומלפנים הלא נודע – אם אוותר על סמוטריץ’ ובן גביר האם יבקע הים בבטחה או שיזרקוני לכלבים?

ורק דבר אחד לא מופיע בתוך מערכת השיקולים הזו של מי שמכנה עצמו מנהיג ישראל –

בתוך מערכת השיקולים הזו לא מופיע ולא יופיע – לא עם ישראל ולא מדינת ישראל.

לאורך כל ההיסטוריה ואצל כל העמים שלום של תבוסה מול עריצים נגמר תמיד בחיסול.

אבל קודם שיעזבו אותנו למחולות הפגיון והאונס המוסלמיים וישאירו את בן כספית אוחז במטוס האמריקני האחרון שימריא מבן גוריון – יתנו לנו האמריקנים לגייס את מיטב בנינו למילואים בעזה.

לא בשביל לנצח חלילה, אלא כדי לאבטח את משאיות האספקה לחמאס ואת נמל האספקה שהם בונים לעמלק שהצמחנו על מפתננו.

כמה פואטי צוו המעצר הבין לאומי הזה הממתין עכשיו לנתניהו וגלנט והרצי הלוי.

600 חיילים הרגתם כדי לברוח מהצוו הזה. 600 חיילים, רובם דתיים ומתנחלים ומסורתיים – שלחתם אל מותם, לא כדי לנצח, אלא כדי להנציח את אוסלו  – כדי להחזיר אותנו אל השישה באוקטובר, אל המרחב הדלוח הזה שבו אתם שם למעלה נותרים כביכול חלק מהמשחק הנאור והלגטימי. ואחרי כל זה – בכל זאת קיבלתם את הצו מעצר הזה.

כמה פואטי.

אם הייתם משמידים את עזה ביום הראשון – לא היתה שום אנטישמיות, ושום משפט בין לאומי ושום צווי מעצר. רוב החטופים היו שבים לביתם וכל כוחות האופל היו שבים אל הביבים שמהם בקעו.

אבל את מה שלא הבנתם אז לא תבינו לעולם.

הנה כל כוחות החורבן – כל הכוחות המבקשים להחריב את הציביליזציה – הפרוגרס המערבב הכל משמאל והאיסלאם המשמיד הכל מימין –

הפרוגרס שביטל את הגבריות והאיסלם שביטל את הנשיות –

 נזקקים עכשיו זה לזו וזו לזה ויוצאים יחדיו להשמדת שורש כל הציוויליזציה המערבית – כלומר להשמדת ישראל והיהדות וכל המונותאיזם והסדר הזה של עשרת הדברות.

וכל זה בזכותכם – כי הקפדתם למנוע מעם ישראל למלא את שליחותו מול העמלקיות הזו שהרימה את ראשה על מפתננו.

ואנחנו החמושים עומדים שוב בערב פסח, משתאים ותוהים ובוהים ולא מבינים את עומק השנאה כי שכחנו מי בכלל אנחנו ומה בכלל אנחנו מייצגים ולמה לעזאזל הם שונאים אותנו כל כך,

ואיך זה יכול להיות שהאליל האמריקני שעליו נשענו וכל הגנרלים והמנהיגים שלנו מסרו לו את הפיקוד על צבאנו ואת כל המפתחות של ריבונותנו – מפקירים אותנו עכשיו ככה…

איך זה יכול להיות שבעצם הפרוגרס האמריקני הזה בחר באיראנים על פנינו?

איך זה יכול להיות שהוא רוצה שנפסיד?!

לאן נברח עכשיו ולאן נבוא?

מבולבלים כי עדיין חושבים גלות

עדיין לא מבינים שזה או שנבשר את בשורתנו ונציל את הציביליזציה

או

שפה תהיה קבורתנו

מה תצעק אלי

דבר אל בני ישראל ויסעו