העורך Editor

ז”ל הגרש״ז אויערבך זצ״ל (מנחת שלמה נדרים כ״ח א’), מתוך ההקדמה לס’ סלע מדינה שהבאנו כאן (לא ראיתי בפנים):

״נכון להדגיש, שאף אם אנו אומרים שאין שייך דינא דמלכותא כיום, אין בזה משום חילול השם, שהרי החפשים וכו’ אומרים בפירוש שמחמת הדת אין שום פחד לנגד עיניהם, וא״כ אותו הדבר אומרים גם שומרי התורה, כי הרי אין אנו אומרים שמצד הדת הננו חייבים לעבור על הדינים, רק אומרים שמותר, ודבר זה הרי כל החפשים ג״כ אומרים כך”.

אבל באמת החילונים רק משקרים את עצמם כאילו לית דין ולית דיין. רובא דרובא הוא באמת “יהודי בלב”, א”כ נמצא כאילו הוא בעל דרך ארץ “מן הישוב” ואילו ההוא גברא שמשים ודאי כספק ופורץ גדרי עולם כמה מכוערין דרכיו וכו’ וכו’.

ועוד, שהם טוענים שיש מוסר כפרני “במקום” משפטי התורה, אלא שאיננו מקבלים אותו, א”כ יצאנו קרחים מכאן ומכאן, וכאילו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה לפי דעתם. א”כ, ההלכה מוחקת את ה”מוסר הטבעי“.

ועוד, דאפילו מ”ש “אין אנו אומרים שמצד הדת הננו חייבים לעבור על הדינים” רחוק מלהיות אמת, כי אין  “רשות” מוחלטת.

(ובכלל, כל הסברות-כרס-ללא-ראיה של הרש”ז אויערבאך מאד חשודות בעיני, ואכמ”ל.)

אבל י”ל דבאמת כשאין שייך דינא דמלכותא כיום אין זה אילוץ מבלי מלח, ורשעים הללו צריכים לבא במערות צרים ובמחלות עפר מרוב פחד ובושה מהסדרת הברבריות. והמדינה בימינו בכל מקום היא היפך המוסר הטבעי ג”כ.

אדרבא, אם אמרינן דינא דמלכותא גם בזה”ז באיזה מקום או איזה ציור, ה”ז כמעט דבר התמוה לרבים, ולא תהא תורה שלמה שלנו כשיחה בטלה שלהם, וק”ל.

Found in the brickyard here (this may be in one of his books, too):

But how come Taleb doesn’t mention Brisk\Chazon Ish?!

By the way, see this.

For those who don’t read every word ever posted here, and do thorough, regular chazarah (gasp!), here is the chronology of events:

First, there was this, posted approx. weeks back (sending readers to an article by Yechezkel Hirshman against Rabbi Dovid Cohen’s remarks): The Torah Doesn’t Exactly Belong to Rabbi Dovid Cohen…

Then, noticing I posted one too many articles that day, I reposted it again a few days ago. A Hyehudi reader helped me see the original article had since been hidden, which I subsequently noted to all readers. Mr. Hirshman wrote us a letter I made public yesterday.

Following are some excerpts and my response:

… I have really only seen two posts referenced and the substance of these two posts in particular give me a bit of insight. (Oddly enough, they both mention Rav Dovid Cohen.)

Actually, we referenced this gem, as well.

… I think you likewise have an obligation to notify me if you reference my posts.

My own policy is to approach the mentioned writer if their email address is public (including those using pseudonyms) only in case of both lengthy, and personal, or especially biting criticism, such as I did with this and this (which I was planning to do with Mr. Hirshman as well). In all other cases, I rely on the writers’ own writing mediums to inform them (I believe “backlinks” are enabled by default on Blogger, as well). Even if doing more wasn’t near-impossible to Hyehudi.org, as a curated aggregation site, this would still be unnecessary.

Back to the deleted post, all I will say on why I deleted it is that Rav Dovid Cohen is still a distinguished person and represents the Torah world, so to denigrate him any more than is absolutely necessary would be  לא תלין נבלתו because, when any distinguished Torah personality is disgraced, it is  קללת אלוקים תלוי and I do my utmost to be sensitive to Kavod shamayim.

I cannot concur.

I have written more about my views on these questions here, here, and here (start at “By the way”).

Rabbi Cohen does not represent the Torah itself, since, as Rabbi Yitzchak Brand says, Torah observance is parceled out among various groups, so who cares what community he represents?

Rabbi Cohen hasn’t retracted his ignorant, one-sided nonsense or personal smears and incitement to abandon the Temple Mount [All in one! Here is the original quote] (or anything he and his ilk blindly and uncaringly caused with Coronavirus craziness, as noted by Mr. Hirshman himself!), so why should his voiceless, forcibly anonymous critics fall silent? Mr. Hirshman says Rabbi Cohen is being “disgraced”, but that is by his own hand (or honest disagreement, not disgrace).

See especially this: Repeating a Rabbi’s Own Words Is Not Lashon Hara!

To the contrary! The “קללת אלוקים תלוי” is that people like him don’t fear saying things like that. And the masses or non-Jews assume all observant Jews are like that (which is the Gemara’s reasoning behind “מפרסמין את החנפים מפני חלול השם” in cases of physically committed sins), or “מדשתקי רבנן ש”מ ניחא להו”, Heaven forfend.

And the so-called “Torah world” has looong been the “אין לי אלא תורה” world!

“Yedidya” is a novel based on the shiurim of Rabbi Daniel Yaakov Travis, and written by Naomi Elbinger

Meet Yedidya Steinhart: a typical yeshiva bachur, or at least he would like to be. He’s left behind a tough childhood in New York and is determined to make it at an elite Jerusalem yeshiva.

But then two unexpected events turn his world upside down: first, he is visited by an apparent nevuah ketanah, a “small prophecy” as described in the Talmud; second, he is falsely accused of a serious crime, with devastating consequences.

Yedidya‘s quest for redemption brings unlikely friends, mentors, and adventures, as well as illuminating discoveries about happiness and faith through the ups and downs of real life.