העורך Editor

המשך: חובת תוכחה גם כשיש מעט סכנה

הבאנו את הבדק הבית בשם הרקנאטי בשם זוהר חדש. הבה נשווה גירסאות, א”כ, במקור…

ב”י חו”מ סי’ ב’:

(בדק הבית) כתב הר”מ מרקנ”ט ראש פרשת משפטים בשם מדרש רות הנעלם אמר ר’ יודן כל דיין שלא מחמיר מסתלק מן העולם קודם זמנו הדא הוא דכתיב ויש נספה בלא משפט יש מי שדן דין אמת לאמתו ומקבל עליו שכר מהקב”ה. דן דין אמת לאמתו ונתפש כגון דיין מדקדק דקדוקין לזכות לרשע דתנן ב”ד מכין ועונשין שלא מן התורה כדי לעשות סייג לתורה או מפני שהזמן גורם והדיין מסתלק עצמו מלהענישו ומדקדק בענין הדין למצוא פתח לזכות אותו מן הדין ממש וה”ה כשהקב”ה דן את העולם אותו דיין נתפש עליו ונסתלק עליו קודם זמנו ואם לאו עליו נאמר לא נין לו ולא נכד בעמו כשעצמו אינו נתפש יש מי שאין דן את הדין ומקבל עליו שכר כגון אבא שראה אחד מחבק לאשת איש ומנשק אפיק לון לקונפיה וקטיל לון לאו דבני הריגה נינהו אלא לעשות סייג לתורה דלא תימא דיינאא אפיק ליה בדין תורה וסגי לו אלא דיינא דלא עביד סייג לתורה אין לו סייג לא בעוה”ז ולא לעוה”ב סייג שלא נין ונכד עצור ועזוב הוא בעוה”ז ובעוה”ב מעבירים ממנו אותם מעשים טובים שהם סייג לעוה”ב לאדם כי הא דאמר עשו סייג לתורה בדיל דתורכון חיים בהאי עלמא ובעלמא דאתי.

פירוש רקנאטי פר’ יתרו:

מדרש רות (זוהר חדש ע”ז טור ג’) פתח ההוא סבא ואמר ויהי בימי שפוט השופטים… יש מי שאינו דן את הדין לאמיתו ומקבל עליו שכר מאת הקב”ה ויש מי שדן את הדין לאמיתו ונתפס עליו לפני הקב”ה. הדן דין אמת לאמיתו ונתפש כגון דיין שמדקדק דקדוקין לזכות לרשע דתנינא בית דין מכין ועונשין שלא מן התורה כדי לעשות סייג לתורה או מפני שהזמן גורם לו והדיין מסלק עצמו מלהענישו ומדקדק בענין הדין למצוא פתח לזכות אותו מן הדין ממש והוא דין כשהקב”ה דן את העולם אותו הדיין נתפש עליו ומסתלק מן העולם קודם זמנו ואם לאו עליו כתיב לא נין לו ולא נכד בעמו כשעצמו אינו נתפש נתפש זרעו.

יש מי שאינו דן את הדין לאמיתו ומקבל עליו שכר כגון אבא שראה מחבר לאשת איש ומחבקה ומנשקה אפיק לון לקולפון וקטיל לון לאו דבני הריגה נינהו אלא לעשות סייג לתורה דלא תימא דינא אפיק לי בדין תורה וסגי לי. אלא דיינא דלא עבד סייג לתורה אין לו סייג בעולם הזה ובעולם הבא סייג שלו נין ונכד עצור ועזוב. האי בעולם הזה. בעולם הבא מעבירין ממנו אותם מעשים טובים שהם סייג לעולם הבא לאדם כי הא דאמר ר’ נורי עשו סייג לתורה בדיל דתירתון חיים בהאי עלמא ובעלמא דאתי.

זו”ח רות:

יש מי שדן את הדין לאמיתו, ומקבל שכר עליו מאת הקב”ה. ויש מי שדן דין אמת לאמיתו, ונתפש. כגון דיין שמדקדק דקדודים לזכות לרשע, ואינו מעניש אלא בדין אמת. דתניא, בית דין מכין ועונשין שלא מן התורה, כדי לעשות סייג לתורה. או מפני שהזמן גורם, והדיין מסלק עצמו מן הדין, ומלהענישו, ומדקדק בעניו הדין, למצוא פתח לזכות אותו מן הדין ממש, והוא דין אמת, אפ”ה כשהקב”ה דן את העולם, אותו הדיין נתפס עליו, ומסתלק מן העולם קודם זמנו. ואם לאו, עליו הכתוב אומר, לא נין לו ולא נכד בעמו. כשעצמו אינו נתפס, נתפס זרעו.

יש מי שאינו דן את הדין לאמתו, ומקבל עליו שכר. כגון אבא, שראה אחד מחבק לאשת איש, ומנשקה, אפיק לון לקולפין, וקטיל לון. לאו דבני הריגה נינהו, אלא לעשות סייג לתורה, דלא יימרון, דיינא אפיק לון מדין תורה, דלא מתחייבי קטול, אלא ועשו סייג לתורה. ודיינא דלא עביד סייג לתורה, לית ליה סייג בעלמא דין, של נין ונכד עצור ועזוב. ובעולם הבא מעבירין ממנו אותם מעשים טובים, שהם סייג לאדם לעולם הבא. כי הא דאמר רבי נורי, עשו סייג לתורה, בגין דתורכון חיים בהאי עלמא ובעלמא דאתי.

Saying ‘I Told You So’ Never Works. Here’s What DOES WORK…

Quoting Dr. Gary North:

It never does any good to go to the losers and say, “I told you so.” It does a great deal of good to go to the general public, which is always in search of leadership, and say, “We told them so.” You don’t convert true believers and spokesmen very often, but you can undermine their leadership.

Hear, hear!

And again, with bolding and colors:

It never does any good to go to the losers and say, “I told you so.” It does a great deal of good to go to the general public, which is always in search of leadership, and say, “We told them so.”

You don’t convert true believers and spokesmen very often [*], but you can undermine their leadership.

[*] Yehuda Epstein dares apply this truth here.

Bottom line:

Don’t waste time talking to the opposition about the subject at hand unless you are (legally) recording for the purpose of later on making them look foolish or hypocritical or the like.

In fact, I once did go to real, genuine Torah scholars and asked these genuine Torah scholars (did I say “genuine” yet?) about a clear discrepancy between the Torah and a certain “Da’as Torah” (one of many).

What was I thinking?! Until this day I am occasionally haunted by traumatic memories (suppressed, never recorded) of the episode.

But showing the only audience with any ears there were those who knew the truth and tried telling it to the rabbis, albeit with no success (Holocaust, internet filtering, “peace“, centralization, freeing murderers, etc., etc.)? Ah, now, that might work…

להוריד דמעה מאין הפוגות על בנין ירושלים והחזרת קרן דוד

מתוך ספר יערות דבש:

בברכת ולירושלים ואת צמח וכו’ אין צורך להאריך כי צריך להוריד דמעה מאין הפוגות על בנין ירושלים והחזרת קרן דוד כי היא תכלית שלימות אנושי ואם אין לנו ירושלים ומלכות בית דוד למה לנו חיים ולירושלים יקרא כסא ה’ וכן בדוד שישב ממש כעין מרכבה עליונה כדכתיב (דה”א נט כג) וישב שלמה על כסא ה’ ואם מלאכי מעלה קוראים בבכי וקינה על חורבן ירושלים יום ולילה לא יחשו והם אבילי ציון איך נחשה אנן ולא נבכה על חילול השם שנתחלל בחורבן ירושלים ואבדן מלכות בית דוד וחייב כל איש לומר בלבו רבש”ע הריני מוסר נפשי על קדושת שמך ואם אין אני כדאי לראות בבנין ציון והחזרת מלכות ב”ד אמות על קדושת שמך ועיני לא יהיו רואות אפס בנה ירושלים והצמח קרן דוד למען יתקדש שמך ותרחם על בניך העלובים נטושים בגולה הסובלים על יחודך ומקדשים שמך ברבים היות כי בעו”ה חורבן ושוממות מקדש תפארתינו ואבדן מלכות ב”ד ידוע לכל כמה העדר וחסרון טובה שגורם לנו ומשירדנו מחיים למות וכן להיפך בשוב ה’ שיבת ציון נהיה עולים ממות לחיים ואין בנו אלא חלק ס’ מחיים ולכך נאמר (תהילים קכו א) בשוב ה’ וכו’ היינו כחולמים כי כמו חלום יש בו חלק ס’ ממיתה כך אנו להיפך כי נרגיש כי היה בנו רק חלק ס’ מחיים ולכך אין צריך להאריך בזה ומי אשר לו רק נשמת ישראל הלא לבבו נשבר בקרבו בזכרו חורבן ירושלים וזכרון מלכות ב”ד שנפסק בעו”ה.

Praying for Redemption – Better in Eretz Yisrael!

Disclaimer: Don’t yell at me; the following is just a theory.

Tikunei Zohar says the Geulah would come already if Jews prayed for that, instead of praying for their personal problems.

Yes, you’ve heard of it, but it’s interesting, so let’s copy in full:

ווי לון לבני נשא, דקודשא בריך הוא אסיר עמהון בגלותא, ושכינתא אסירת עמהון, ואתמר בה אין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים, ופורקנא דילה דאיהי תשובה אימא עלאה, איהי תליא בידיהון, דחמשין תרעין דחירו עמה, לקבל חמשין זמנין דאדכר יציאת מצרים באורייתא, דא הוא ויפן כ”ה וכ”ה, באלין חמשין אתוון דמייחדין ליה בכל יומא פעמים שמע ישראל, דאית בהון כ”ה וכ”ה אתוון, וירא כי אין איש דאתער לה בגוייהו.

ואיהי משגיח מן החלונות, דאתמר בהון חלו נא פני א”ל ויחננו, לההיא דאתמר בה א”ל נא רפא נא לה, דאסוותא בידיה, דאיהו יד פשוטה לקבל שבים, וירא כי אין איש, ואיהי בעד החלון נשקפה, ותיבב בתרועה דאיהי יבבא, דאתמר בה ויפתח נח את חלון התיבה אשר עשה, ודא יום הכפורים דתיבת נח היא אימא עלאה, חלון דילה הוא עמודא דאמצעיתא, דביה אור, ותורה אור, ואיהו אור הגנוז.

ויפן כה וכה, מציץ מן החרכים, אלו עשרת ימי תשובה, וירא כי אין איש, ועוד משגיח מן החלונות אלין חלונות דבי כנישתא, דאבא ובנוי אינון בבית (הכנסת) אסירן, ואיהו בכל יומא אשגחותיה עלייהו, ויהיב לון מזונא.

ויפן כה וכה, אם אית מאן דיתער בתיובתא לתברא בית אסורין דילהון, הדא הוא דכתיב (ישעיה מ”ט) לאמר לאסורים צאו, ולאשר בחשך הגלו, ויפן כה וכה וירא כי אין איש, אלא איש לדרכו פנו, בעסקין דילהון, באורחין דילהון, איש לבצעו מקצהו, בבצעא דהאי עלמא, לירתא האי עלמא, ולאו אינון מסטרא דאלין דאתמר בהון, אנשי חיל, יראי אלקי”ם, אנשי אמת, שונאי בצע, אלא כלהו צווחין בצלותין ביומא דכפורי ככלבים, הב, הב לנא מזונא, וסליחה וכפרה וחיי, כתבנו לחיים, ואינון עזי נפש ככלבים, דאינון אומין דעלמא דצווחי לגביה ולית לון בשת אנפין, דלא אית מאן דקרא ליה בתיובתא, דיחזור שכינתיה לקודשא בריך הוא, דאיהי מרחקא מיניה, למהדר לגביה, ואדמיין לכלבים, דאתמר בהון ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם, ואינון ערב רב, דכל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין.

ועוד אינון שאלין מזונא וכסויא ועונה, דאיהי עונת זוגייהו, דאתמר בה שארה כסותה ועונתה לא יגרע, ולא אית מאן דשאיל מזונא דאיהי תורה, שארה דשכינתא, ואיהי אימא עלאה, דאתמר בה ואל תטוש תורת אמך, כסותה.

דא כסויא דציצית, ועטיפו דיליה, ותפלין דיד, דאתמר בה תפלה לעני כי יעטף, ועונתה דא קריאת שמע בעונתה, דאם שלש אלה לא יעשה לה לשכינתא, ויצאה חנם אין כסף, לית ליה כסופא מן שכינתא, חציף איהו, ועוד אין כסף לא יהא ליה כסופא לעלמא דאתי.

והן כל אלה יפעל א”ל פעמים שלש עם גבר, ובגין דא כי היא כסותה לבדה, דא גלגולא קדמאה, היא שמלתו לעורו, דא גלגולא תניינא, במה ישכב, דא גלגולא תליתאה, ואלין אינון תלת לבושין, דתלת כסויין, דתלת גוונין דעינא, דאינון לבושין לבת עין, דאיהי נשמתא.

ובאלין תלת אתמר שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך, ולקבל תלת גוונין (זמנין) אינון תלת גוונין דשרגא, דאתמר בהון וירא מלאך ה’ אליו בלבת אש מתוך הסנה, וירא הא גוון חד, בלבת אש מתוך הסנה הא גוון תניינא, וירא והנה הסנה בוער באש הא תלתא, ואינון לקבל שלשה גוונין דעינא, בלבת אש דא בת עין, בההוא זמנא דיהון נהירין תלת גוונין דעינא, דאינון לקבל תלת גוונין דקשת, מיד וראיתיה לזכר ברית עולם, ובההוא זמנא כי עין בעין יראו בשוב ה’ ציון.

אור דעינא הוא עמודא דאמצעיתא, בת עין ביתא דילה, בההוא זמנא דיתפני עננא מן בת עינא, דאתמר בה סכתה בענן לך וגומר, דאיהי תבלול דעינא, דא רומי רבתא, שכינתא עלאה עתידה למימר לקודשא בריך הוא, למה תעמוד בחוץ, ואנכי פניתי הבית, אנכי דיציאת מצרים, ואף על גב דאין חבוש מתיר עצמו (מבית האסורים), דאיהי שכינתא, דאיהי אסורה בגלותא, שכינתא עלאה יפרוק לה, הדא הוא דכתיב (רות ג’) אם יגאלך טוב יגאל, ואם לא יחפץ לגאלך וגאלתיך אנכי, חי ה’ שכבי עד הבקר, דאיהי ימינא פשוטה לקבל שבים, דלית מלתא דא תליא אלא בתיובתא, ימין עלאה דשכינתא.

בההוא זמנא שכינתא עלאה כנשר יעיר קנו, דאיהי ירושלם, ק”ן ו’ על גוזליו ירחף, יפרוש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו, הדא הוא דכתיב (שמות י”ט) ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי.

It appears to me that the solution is… to come to Eretz Yisrael.

Why? In Eretz Yisrael, personal good versus Divine\Jewry’s good is a False Dichotomy; good for one (unless a politician or private criminal) is good for all, “A rising tide raises all ships”.

As the saying goes, “in Eretz Yisrael, the Gashmiyus is also Ruchniyus” (or at least it can be).

Think of the examples (such as building a home) brought in Sefer Habris vol. 1, 9:16:

והנה יש בני אדם האומרים לבית יעקב אתם מצפים שיבא לכם משיח הלא כבר עברו יותר מן י”ז מאות שנה ועדיין אתם בגלות… אוי לי אוי לך ואוי לדור שלא נבנה בית המקדש בימיו, עונותינו הטו אלה, אבותינו כי חטאו אשר המה ראו שלוחי ה’ השכם ושלוח נביאי האמת בהתחננו אלינו שנעזוב דרכנו הרעה ונשוב אליו ולא שמענו, על כן באה עלינו הצרה הזאת שנחרב בית המקדש וגלינו מארצנו והיה ישראל למשל ולשנינה בכל העמים, אבל אשמים אנחנו על אודות אריכות הגלות בשבתנו על אדמת נכר זמן רב עד כי נאמו גוים אבדה תקותם, לא אבותינו, כי עד מתי לא נעשה לזה מה שביכלתנו לעשות שיבנה בית המקדש בימינו הלא ציון מר תבכה וירושלים תתן קולה ואין איש שם על לב בדורות אלה ועינינו הרואות כי כל העמים ילכו איש בשם מדינתו וילחמו כל אחד בעד ארצם ארץ מגורי אביו (פאטער לאנד) וימסרו את נפשם עליה ואנחנו נרפים ועצלים כל הזמן הרב הזה עד אנה לא נקום ללחום גם אנו בעד אדמתנו הקדושה וארץ אבותינו, אפס כי לא בחרב ולא בחנית ולא בכלי מלחמה נלחם כגויי הארצות אשר אלה ברכב ואלה בסוסים, ואנחנו בשם ה’ אלהינו נעסוק בתורה ובמצות אלהינו למען שמו באהבה כדי למפרק קוב”ה ושכינתיה מגו גלותא, כי בתורתו נגביר על אויבי ה’ ובמצותיו ידינו רמה לנצח על מלאכת בית ה’ שיבנה תיכף בימינו כי כל מצוה היא גירא בעינא דשטנא ואם אנו עושים המצות רק לשמו יתברך הן המה בידינו כחצים ביד גבור להפיל כל הקליפות ולהשפיל כל שרי מעלה, ועל זה נאמר תנו עוז לאלהים (תהלים ס”ח) כאשר כתבתי ענין זה בדי באר בספר מצות טובים שלי אשר חברתי על המצות, ואז תיכף יפקוד ה’ על צבא המרום במרום ויהפך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה’ לעבדו שכם אחד והיה ה’ למלך על כל הארץ.
ודרשתי וחקרתי היטב בכל לבבי לדעת סיבת אריכות הגלות החל הזה וארא והנה בדורות האלה יש תורה הרבה בישראל מרבים העם ללמוד משניות גמרא ופוסקים גם ספרי קבלה ובכל זאת לא בא לציון גואל, והרבה אנשים בדורות אלו התחזקו בתפלה בכל כח ועוז וגם אלה צועקים ואינם נענים, והרבה אנשים עוסקים במצות למרבה עד כי מלאים מצות כרמון ועם כל זה שנת גאולי לא באה, ואם שלש אלה יש בדורות אלו ועדיין לא שבנו לארצנו מה נשאר לנו עוד, ואנחנו לא נדע מה נעשה יותר מזה לרצות פני עליון, ואמרתי אני בלבי אין זאת כי אם שיש איזה מפסיד העומד כנגדם ויבא גם השטן בתוכם להחליש כח שלש אלה כי זבוב מות אחד יבאיש שמן רוקח הרבה, ויהי כאשר חפשתי לדעת מי הוא זה המפסיד מצאתי שהוא מה אשר כל ג’ כתות הנזכרים כלם אינם מכוונים במה שעושים כי אם לצורך עצמם ולתועלתם לא למפרק קוב”ה ושכינתיה מן הגלות, וכל אדם מישראל מחשבתו לדרכו פנה ולתועלת עצמו וכל תורה או תפלה או מצוה אשר הוא עושה מכוין לקנות לו מקום חשוב בגן עדן ועוה”ב, ושיצליח על ידי זה בכל משלח ידיו בעוה”ז, ושיאריך ימים ושנים עם אשתו ובניו, וכל ישעו וכל חפצו של אותו יהודי אינו כי אם שיהיה לו פרנסה בכבוד ושיזכה לבנות לו בית גדול וחצר מאבני גזית כפיסין לבנים הכל כמנהג המדינה הנקרא (קאמעניצא) למען יעמוד ימים רבים ויירשוה בניו ובני בניו אשר יולדו לו בארץ נכריה ויראה זרע ויאריך ימים בגלות, ושימות בשיבה טובה ויספידו אותו הרב שבעירו עם שאר תופסי תורה אצל בית הכנסת ויהיה לו לויה גדולה ברוב עם בזוז ושסוי, זה כל תכלית המבוקש של הישראלי בגלות הזה. וביאת המשיח רגיל על לשונו תמיד אך משפה ולחוץ לא בלב שלם נכון למועדי רגל, בכל מועד ורגל אומרים אנו לשנה הבאה בירושלים לא היום ולא מחר רק מדחים אותה שנה תמימה ואף גם זאת לא בלב שלם כי חפץ לבו לגמור הבנין שהוא בונה שאי אפשר להשלימו כי אם אחר איזה שנים וכן לגמור המשא ומתן שעל ד’ וה’ שנים אשר עשה עליו כתב וקשר מן השררה או מן המלכות הנקרא (קאנטראקט) ואין קורא בצדק ואין עושה באמת בכל שלש כתות הנזכרים הדברים כדי למהר את הקץ ולפדות גוי ואלהיו ולמפרק קוב”ה ושכינתיה, זה לא יש בנו, והוא שאמר הכתוב וכל חסדו כציץ השדה (ישעיה מ’), כלומר אינם מכוונים בתורה ותפלה ומצות שלהם כי אם לטובת עצמן לתועלתם לבד או לעולם הזה או לעוה”ב או לשניהם יחד, ואין איש שם על לב לעשותם לי לשמי ולמעני כדי להוציאני מצערי ומגלותי, כמו שאמרו בזוהר כל חסד דאינון עבדין לגרמייהו עבדין ואוי לאזנים שכך שומעות, קול ברמה נשמע רחל מבכה על בניה היא אמנו שכינתא קדישא רוצה לצאת מן הגלות עם כל בניה ושומע אין לה צעקה ואין מושיע לה ופורק אין.
ובכן אחי ועמי לבטח תדעו כי כל זמן שלא נכוין בתורה ותפלה ומצות רק כדי למפרק קוב”ה ושכינתיה לא זולת לא יבא משיחנו כי הוא ית’ מתנהג עמנו מדה כנגד מדה ואומר אתם אינכם חסים כ”א על עצמכם לא עלי אף אני לא אחוס עליכם ולא נקוה לאיש ולא ניחל לבני אדם גדולים שהמה בזכותם ותפלתם יביאו לנו הגואל כי הרואה ללבב הוא היודע מי גדול לא הרואה לעינים, אך כל איש יהודי בעצמו אפילו אינו בעל תורה ולא בר אוריין כלל מחוייב ללחום בעד אבינו שבשמים שהוא ימלוך על הארץ ולעשות מלחמה וקרב בעד ארצנו נחלת אבותינו (פאטערלאנד) היא ארץ ישראל במצות אשר הוא עושה ולכוין בכל מצוה רק למפרק קוב”ה ושכינתיה מגלותא, אך אלהים יפדה יהיה כל כוונתו, כי בשלחן ערוך יורה דעה כתוב שבכל מיני צדקות כגון להאכיל רעבים או להלביש ערומים או לרפאות חולים, להכל פדיון שבוים קודם ואסור לאחר אפילו רגע, ואם כך הדין בפדיון שבוים לבן אדם אחד מכש”כ לפדות גוי ואלהיו שהוא פדיון שבוים הכללי, ואל יאמר האדם בלבו מה אני ומה ערכי שיהיה כח במצותי לפעול דבר גדול כזה, כי אם מך הוא בערכו המצוה בעצמה ערכה גדול ורב כחה לפעול זאת אם יכוין בו למפרק קוב”ה ושכינתיה מגו גלותא, ואז עד מהרה שנת גאולנו באה ותבנה ציון וכל ערי יהודה וארץ ישראל וישכון כבוד ה’ בירושלים אשר יכוננה עליון וזרע עבדיו ינחלוה במהרה בימינו.
In Chutz La’aretz, even new Jewish babies are partially a cause of grief!
By the way, I wonder: Did Rabbi Akiva Shlesinger get his “fighting for the fatherland (so to speak)” rhetoric from Sefer Habris?